מהאישי ללאומי
ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. זוהי עובדה משפטית המעוגנת בחוק יסוד: חופש העיסוק וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ושורשיה כבר נטועים במגילת העצמאות. ברם, במישור החברתי-תרבותי קיימות גישות ופרשנויות שונות למונחים ״יהודי״ ו״דמוקרטי״ שמכוננים את אופייה של המדינה ולאיזון הראוי ביניהם. האם הכוונה ליהדות כתרבות, יהדות כלאום או יהדות כדת? בג״ץ, בראשות הנשיא לשעבר אהרון ברק, קבע שהמונח ״מדינה יהודית״ כולל מספר רכיבים מינימליים: זכותו של כל יהודי לעלות למדינת ישראל ולהוות בה רוב; עברית כשפה הרשמית המרכזית של המדינה; חגיה וסמליה משקפים את תקומתו הלאומית של העם היהודי; מורשת ישראל כמרכיב מרכזי במורשתה הדתית והתרבותית.19
שאלה זו אינה לאומית בלבד אלא נוגעת גם כן להגדרה האישית של האזרח הישראלי ולאיזון בין הרכיבים השונים של זהותו: הדתי, הלאומי, העדתי והאזרחי. בין כלל הרכיבים האלה, 43% מהמסורתים מדגישים את היותם יהודים כרכיב הדומיננטי של זהותם. 23% מהם מדגישים את הרכיב הישראלי, 20% מבליטים את אורח החיים שלהם כמסורתים, ו-9% בלבד את העדה שלהם.20 מהי אותה ״זהות יהודית״ שעמה מזדהים המסורתים? עבור רובם המוחלט (87%) אין זו זהות דתית או לאומית בלבד. אלה מסכימים עם הקביעה ש״בשבילי יהדות זה הרבה יותר משמירת מצוות הדת, זה להיות חלק מקבוצה גדולה של אנשים עם שורשים והיסטוריה משותפת״.21
לא רק שהיהדות איננה רק שמירת מצוות, אלא ששמירה קפדנית של ההלכה איננה הכרחית בעיניים מסורתיות כדי להיחשב כמי שחי בהתאם לערכי היהדות. כך, 93% מהמסורתים תופסים את אורח החיים שלהם כתואם את רוח ערכי היהדות.
המסורתים אינם תופסים את יהדותם כמבוססת על רכיב דתי בלבד, אך במישור הלאומי הם אפילו מתנגדים להגדרת יהדותה של מדינת ישראל כמבוססת על דת. 55% מהמסורתים מבינים את יהדותה של המדינה כמבוססת על מרכיב לאומי ופחות משליש מדגישים את המרכיב הדתי, כאשר התמיכה בלאומי על פני הדתי עולה בקרב מסורתים-לא-דתיים (57% למול 27%). כמו כן, שיעור המסורתים המפרשים את יהדותה של המדינה כמבוססת על מרכיב של דמוקרטיה וסובלנות דומה לשיעור החילונים
(כ-12%). זאת, בניגוד ל-52% מהדתיים ו-85% מהחרדים שמדגישים את המרכיב הדתי.23
אופייה של מדינת ישראל
מכל הציבורים בישראל, הציבור המסורתי הוא התומך ביותר בשוויון בין הרכיב הדמוקרטי לזה היהודי של מדינת ישראל. רוב מסורתי תומך בחשיבות שווה בין הרכיבים ובקרב המסורתים הלא-דתיים התמיכה מגיעה ל-58%. זאת בעוד שבקרב הדתיים (61%) והחרדים (68%) הרכיב היהודי חשוב יותר; ובקרב החילונים, הדעות חלוקות בין 40% שנותנים עדיפות לרכיב הדמוקרטי ו-48% ששואפים לאיזון.24
המסורתים לא רק מאמינים ששני הרכיבים חשובים באותה מידה אלא הם גם הקבוצה שמאמינה ביותר (80%) שישראל יכולה לשמור על האיזון ביניהם ולהתקיים לאורך זמן כמדינה יהודית ודמוקרטית.25 כמו כן, לשאלה ״איזה רכיב היית רוצה לחזק יותר״, המסורתים הם הציבור היחיד שמצהיר על רצונו לחזק את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית (59% בקרב מסורתים-דתיים ו-56% בקרב מסורתים-לא-דתיים); זאת בניגוד לחרדים (84%) ודתיים (57%) שהיו רוצים לחזק את אופייה היהודי בלבד, ולחילונים (63%) שהיו רוצים לחזק את אופייה הדמוקרטי בלבד.26
עם זאת, בנוגע לשאלה האם קיים כרגע איזון בין הרכיבים השונים, המסורתים חלוקים ביותר. קרוב לשליש (28%) מאמינים שיש איזון, אבל 30% מהמסורתים הלא-דתיים חושבים שהרכיב היהודי חזק מדי ו-35.5% מהמסורתים הדתיים חושבים שהרכיב הדמוקרטי חזק מדי.
התמזגות בין המסורתי-דתי למסורתי-לא-דתי מייצרת כמעט שוויון בין הדעה שיש איזון, הדעה שהרכיב היהודי חזק מדי והדעה שהרכיב הדמוקרטי חזק מדי. זאת בניגוד לכל שאר המגזרים שבהם קיים תמיד רוב לאחת העמדות (63% מהחילונים חושבים שהיהודי חזק מדי; 67% של הדתיים והחרדים חושבים שהדמוקרטי חזק מדי).27
זהו נתון חשוב שכן הוא מבליט שוב שהציבור המסורתי הטרוגני ביסודו, בניגוד לשאר הציבורים היהודים בישראל. זהו ציבור שמאמין בישראל יהודית ודמוקרטית כהצהרה עקרונית אבל חווה באופן שונה למדי את הביצוע בפועל.
ראינו שהמסורתים מאמינים בחשיבות השווה של הרכיב היהודי לזה הדמוקרטי. אולם, לפעמים קיימת התנגשות בלתי-נמנעת בין הרכיבים וצריך להכריע ביניהם. במקרה זה, המסורתים הם הקבוצה הלא-חילונית היחידה שמצהירה באופן מובהק שהעקרונות הדמוקרטים גוברים על החוקים הדתיים (56%, לעומת 23%).28 בהתאם לכך, במקרה של התנגשות בין ההלכה היהודית לפסיקת בית המשפט העליון, 26% מהמסורתים בלבד חושבים שההלכה צריכה לגבור, זאת בניגוד ל-70% בקרב דתיים ו-96% בקרב חרדים.29 כמו כן, רק 32% מהמסורתים רואים בחיוב את הפיכת ההלכה לחוק המדינה, לעומת 69% מהדתיים ו-86% מהחרדים.30 בכל הנוגע לאופי המשטר של מדינת ישראל, ניתן אפוא לומר שהציבור המסורתי נבדל מהעמדות של הציבור הדתי והחרדי וקרוב יותר לעמדות חילוניות.
הפרדת דת מפוליטיקה
עד כה ראינו שהמסורתים מאמינים באופייה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ומחזקים אותה ככזאת, ובד בבד מגדירים את היהדות כמעבר לשמירת מצוות הדת. נראה עתה כי באופן עקרוני המסורתים מתנגדים לערבוב בין הדת והמדינה ובין הדת והפוליטיקה. הם תומכים בישראל כמדינה יהודית אך לא כמדינה בעלת אופי דתי. ראשית, בנוגע לשאלה העקרונית אם רצוי לפריד דת ומדינה – כאשר הכוונה היא הפרדת הדת ולא הפרדת היהדות כלאום – שיעור התמיכה בקרב סך כל המסורתים מגיע ל-40%, ומתקרב ל-50% בקרב המסורתים-לא-דתיים.31
בדומה לכך, המסורתים נוטים להתנגד להתערבות רבנית בסוגיות ציבוריות וביטחוניות. כאשר תקף אביגדור ליברמן את הרבנים יצחק יוסף ושלמה אבינר שהתבטאו נגד גיוס נשים לצבא, 63% מהמסורתים, ומתוכם 75% מהמסורתים הלא-כל-כך-דתיים, תמכו בו.32
בנוגע לשאלה אם החייל הדתי צריך לציית לרבניו או לפקודה הצבאית, פחות מ-5% מהמסורתים ענו שעליו לציית לרבנים, זאת בניגוד ל-26% בקרב דתיים, ו-73% בקרב חרדים.33 כמו כן, 63% מהמסורתים מצהירים שאין חשיבות לדעת הרבנים בגיבוש הדעה האישית שלהם בנושאים פוליטיים (ו-11% בלבד מצהירים על חשיבות רבה, בניגוד ל-30% דתיים ו-82% חרדים).34 בסקר אחר, 27% מהמסורתים בלבד ענו שיש חשיבות רבה או די רבה לפסק הלכה שיפרסמו רבנים בנושאים פוליטיים ומדיניים שנויים במחלוקת.35
