פלורליזם כלפי כולם
פלורליזם כלפי חילונים וחרדים
בישראל, החילונים והמסורתים הם הציבורים שהכי מתנגדים לכפייה דתית. אולם, העמדה החילונית אינה פלורליסטית, שכן היא תומכת בחופש מדת אך פחות ששה לתמוך בחופש דת של קבוצות שמרניות יותר, דוגמת החרדים. לעומת החילונים, המסורתים מביעים תמיכה חוזרת ונשנית בזכות של קבוצות שמרניות יותר לחיות בהתאם לאמונותיהן.
למשל, בנוגע לסוגיית המסחר בשבת, הציבור החילוני מבקש באופן גורף לפתוח בתי עסק, בכל עיר וללא תנאי, והציבור הדתי-חרדי מתנגד לפתוח עסקים שהיו סגורים עד כה גם במקומות בעלי אופי חילוני מובהק. בסוגיה זו, הציבור המסורתי אינו מזדהה עם אף צד וקורא להפעיל שיקול דעת (27%) או לערוך משאל עם (37% מהמסורתים הלא-כל-כך-דתיים ו-33% מהמסורתים-דתיים) עבור כל שכונה ושכונה. רק מיעוט קטן מסכים עם העמדה הדתית או החילונית.57
כלומר, מסורתים מעדיפים פשרה שמתחשבת באורח חיים של כל קבוצה בעוד וקבוצות דתיות וחילוניות מאמצות עמדות עקרוניות יותר שהן שואפות להחיל על כל שאר האוכלוסייה.
אבל המסורתים אינם רק תומכים בפשרות בין הצדדים, אלא מוכנים לתמוך בחופש מצפון של קבוצות בעלות פרקטיקה דתית רחוקה משלהם – גם כלפי חרדים וגם כלפי רפורמים. למשל, על השאלה ״האם אפשר להפריד בין גברים ונשים במקומות וזמנים מסוימים כדי לאפשר השתתפות של קהל דתי וחרדי״, רוב מוחץ של החילונים (78%) מתנגדים למול רוב מוחץ של הדתיים (76%) והחרדים (91%) שתומכים. בשני המקרים, ישנה קורלציה ברורה בין הפרקטיקה האישית לבין העמדה העקרונית. לעומתם, על אף שהמסורתים אינם נוהגים להפריד בין המגדרים, 60% מהם תומכים באפשרות להפריד במקומות מסוימים כדי לאפשר השתתפות של דתיים וחרדים. שיעור זה נותר גבוה גם בקרב מסורתים לא-כל-כך-דתיים (50%).58
פלורליזם כלפי יהודים רפורמים
לא רק כלפי החילונים והדתיים מגלים המסורתים הכלה, אלא גם כלפי הזרמים הפלורליסטיים בישראל, על אף שאינם מזדהים עמם. כך, בסקר שנערך ב-2017 על ידי מכון דיאלוג, 8% בלבד של המסורתים הזדהו עם התנועה הרפורמית, אולם 34% מהמסורתים בלבד חלקו על טענה שישראל מפלה לרעה את התנועה הרפורמית.59
בסקר שנערך במרץ 2020 על ידי מרכז גוטמן, 15% מהמסורתים בלבד הצהירו שיש להם עניין בלהכיר את היהדות הרפורמית. למרות חוסר הזדהות זו, 55% מהם ענו שיש לאפשר לתנועה הרפורמית לערוך טקסים דתיים דוגמת נישואין וגירושים, ושיעור זה עולה ל-64% במקרה של טקסים דוגמת בר מצווה.60 זוהי עלייה של 8 נקודות ביחס לאותה שאלה שנשאלה שלוש שנים קודם לכן (אז תמכו 47% מהמסורתים בהענקת שוויון מלא לזרמים הלא-אורתודוקסים).61 זאת בעוד וב-2015 70% מהמסורתים שללו את הרעיון שטקסי נישואין יבוצעו על ידי רבנים לא-אורתודוקסים וכך גם 87% מהדתיים.62
בנוגע לפולמוסים מסביב לנשות הכותל, רוב הציבור המסורתי (52%) הסכים עם הטענה שיש לאפשר להן להתפלל באופן חופשי בכותל, זאת לעומת 35% שהתנגדו ו-13% שלא ידעו. שיעור התמיכה בחופש דת בכותל צונח בקרב דתיים (24%) וחרדים (5%).63
נתונים נוספים של אותו סקר מראים שהציבור המסורתי פחות הזדהה עם הטענה שהמאבק בכותל הוא חלק מהמאבק נגד הדרת נשים (9% מאוד הסכימו ו-28% הסכימו) ורק מיעוט ענה שהוא מעוניין להתפלל ברחבה שוויונית אם תקום (27%). אולם, 67% מהמסורתים הסכימו עם הטענה שהמאבק על התפילה בכותל חשוב, כי הכותל שייך לכל עם ישראל ולא רק לחרדים (לעומת 33% בקרב דתיים ו-16% בקרב חרדים). שוב, מדובר אפוא לא בהזדהות אישית עם העמדות של התנועה הרפורמית כי אם אמירה עקרונית על הזכות של כל יהודי ויהודיה להתפלל כדרכם בכותל.
ניתוח הנתונים לאורך העשור האחרון מראה אפוא כי היחס לזרמים הלא-אורתודוקסים נותר פחות או יותר דומה בקרב החילונים והחרדים, נהיה שלילי יותר בקרב דתיים, והתהפך לחלוטין בקרב המסורתים. שינוי זה יכול להיות מוסבר בחשיפה ההולכת וגדלה של הציבור הישראלי לחתונות לא-אורתודוקסיות. ההתנגדות הייתה ברובה תאורטית ונהפכה לתמיכה או לשוויון נפש כאשר התופעה התרחבה והגיעה למעגלים המיידיים של המסורתים. כך, ב-2020 כ-45% מהמסורתים דיווחו שכבר השתתפו בטקס רפורמי כלשהו (תפילה, חתונה, בר מצווה וכו׳).64
כמו כן, בסקר של מכון דיאלוג שנערך בשנת 2017 עבור התנועה הרפורמית, נרשמה גישה אוהדת יותר לתנועה הרפורמית בקרב מסורתים שנכחו בטקס דתי בהובלת רב או רבה מהתנועה. כך, 17% בלבד מהמסורתים שנכחו בטקס רפורמי ענו שאין להם יחס אוהד לתנועה, בניגוד ל-27% בקרב אלה שלא נכחו בטקס מסוג זה.65
תמיכה במרחבים משותפים כלל-יהודיים וסובלנות כלפי האחר
מעט נתונים נאספו לאורך השנים בנוגע ליצירת מרחבים משותפים לכלל המגזרים של החברה היהודית-ישראלית. ב-2009, הסקר של בית אבי חי בדק באיזו מידה יהודים ממגזרים שונים היו רוצים שילדיהם ילמדו במסגרות מעורבות לדתיים וחילונים. ניסוח השאלה מניח מראש בינריות מגזרית ושואל על דו-קיום יותר מאשר על שותפות. ובכל זאת, ביחס למערכת הקיימת שמפרידה לגמרי בין הזרמים ושאינה מכירה באופציה המסורתית, מסגרת מעורבת ״חילונית-דתית״ יכולה לתת מקום ראוי יותר לאדם המסורתי. קרוב ל-90% מהמסורתים הסכימו שהילדים ילמדו במסגרות משותפות, ו-50% הסכימו מאוד. זהו שיעור תמיכה העולה על כל מגזר יהודי אחר.66
מדד הפלורליזם לשנת 2022 בדק את שיעור התמיכה של מגזרים יהודיים שונים ביצירת מרחבים משותפים עבור יהודים דתיים וחילונים. הנתונים חושפים שוב שעמדת המסורתי הממוצע משקפת כמעט במדויק את זו של הישראלי הממוצע. עם זאת, בחינת הנתונים מקרוב מגלה כמה דברים חשובים. ראשית, רוב מוחץ של הציבור היהודי בישראל מאמין ששירותים ציבוריים צריכים להתנהל בלי הפרדה, בין אם מדובר בבתי חולים (89%), קופות חולים (96%) או תחבורה ציבורית (89%).
אבל הנתונים המאירים ביותר נוגעים למרחבים שבהם קיימת דרישה דתית/חרדית להפרדה, דוגמת חופי ים ובריכות. הציבור החילוני מתנגד להפרדה במקומות אלו (62% ו-54%), בעוד ובקרב הציבורים הדתיים והחרדים התמיכה בהפרדה מלאה או חלקית עולה מעל ל-70%. עד כה ניתן לומר שהנתונים משקפים את אורח החיים של הנשאלים. אולם, בקרב הציבור המסורתי, כשליש מאמין שבמקרים מסוימים יש להפריד, שליש מתנגד להפרדה באופן עקרוני ושליש תומך עקרונית בהפרדה. הווה אומר ששתי-שליש מהציבור המסורתי מבין את הצרכים של הציבור הדתי/חרדי ואינו מתנגד להם. בדומה לנתונים שהוצגו לעיל בנוגע להפרדה מגדרית מטעמים דתיים, גם הפעם הציבור המסורתי מאמץ גישה פלורליסטית גם כלפי עמדות שמרניות יותר משלו.67
הסובלנות המסורתית בולטת גם כן בנוגע לשכנות עם יהודים מרקע שונה מהם. בסקר של עמותת גשר בשנת 2009 נסקרים נשאלו ״מי מבין הבאים לא היית רוצה שיהיה שכן שלך – חרדי, חילוני, דתי-לאומי או רפורמי/קונסרבטיבי?״. המסורתים היו הציבור הסובלני ביותר: 58% ענו שהם לא היו מתנגדים לאף אחד. זאת בניגוד ל-51% מהחילונים שהיו מתנגדים לשכנות עם חרדים ו-73% מהחרדים שהיו מתנגדים לשכנות עם רפורמים.68 בסקר דומה של המכון הישראלי לדמוקרטיה, רוב מוחץ של המסורתים לא התנגדו למגורים לצד עולים מאתיופיה (83%), זוג הומוסקסואלים (74%), חרדים (84%) או לצד מי שאינו שומר שבת וחג (93%).69 זהו הציבור היחיד שבאופן עקבי ובשיעור גבוה אינו מתנגד לשכנות עם אף אחד.
עמיות יהודית והיחס לתפוצות
הדומיננטיות של הרכיב הישראלי בזהותו היהודית של הציבור המסורתי בולטת בנתונים של מדד התפוצות לשנת 2022. על אף שהתמונה הכללית היא שרוב היהודים הישראלים, והמסורתים בתוכם, חשים שהם חולקים גורל משותף עם יהודי התפוצות, הרי שתפיסה זו חזקה יותר אצל חרדים (98%) ודתיים (88%) מאשר אצל מסורתים (66%) וחילונים (64%).70
בדומה לכך, רק 63% מהמסורתים חושבים שעל מדינת ישראל מוטלת אחריות לביטחונם של יהודי התפוצות, זאת בניגוד ל-71% של הדתיים ו-78% של החרדים.71 אולם, המסורתים הם הקבוצה הישראלית שהכי מאמינה בחשיבות של הקהילות היהודיות בחו״ל עבור ישראל, ובחשיבות ישראל עבור הקהילות בחו״ל. לשאלה ״חשוב שיישארו קהילות יהודיות גדולות בחו״ל כדי שיהוו גורם השפעה חיובי לטובת ישראל בעולם״, עונים בחיוב 76% מהמסורתים, לעומת 57% דתיים ו-50% חרדים. כמו כן, 89% מהמסורתים מאמינים שעל היהודים בחו״ל לתמוך בישראל שכן המדינה יכולה להיות להם למקלט בעת צרה.72
לבסוף, יש לשים לב שקיימת קורלציה בין התפיסה שלפיה יש לישראל מחויבות כלפי יהודי התפוצות לבין ביטול דעתם בנושאים עקרוניים במדיניות הפנים והחוץ של ישראל. במילים אחרות, התפיסה החרדית והדתית אומנם מדגישה את הגורל המשותף של יהודי ישראל ויהודי התפוצות, אך מתוך הנחה שעל יהודי ישראל לקבוע באופן חד-צדדי את המדיניות הראויה. לעומתם, מסורתים נוטים לתת חשיבות גדולה יותר לדעתם של יהודי התפוצות בסוגיות של דת ומדינה בתוך ישראל, ובטח שבסוגיות הנוגעות למדיניות חוץ של ישראל.73
כך, 57% מהמסורתים חושבים שיש להתחשב באינטרס של יהודי התפוצות בסוגיות דת ומדינה בישראל, לעומת 41% דתיים ו-29% חרדים בלבד. יתר על כן, 70% מהמסורתים חושבים שישראל צריכה להתחשב בקהילות יהודי התפוצות בקביעת מדיניות החוץ וביטחון שלה, לעומת 62% מהדתיים ו-55% מהחרדים.74
כללו של דבר, בעיניים מסורתיות יש למדינת ישראל אחריות מועטה כלפי יהודים שבחרו באופן מודע לגור מחוץ לתחומה. אולם, אלה עדיין שייכים לקולקטיב היהודי ושייכות זו באה לידי ביטוי בדרישת המסורתים שהם יתמכו בישראל באופן אקטיבי, כאשר בתמורה גם ישראל תתחשב בדעתם בסוגיות פנים וחוץ הנוגעות אליהם באופן ישיר.
