עניינו של פרק זה פריסה מפורטת של העמדות של הציבור המסורתי בשורת נושאים העומדים בליבה של החברה הישראלית. יש מטרה כפולה לפריסה זו: מיפוי העמדות המסורתיות בתוך החברה הישראלית הרחבה, וניסיון להבין אם המסורתים מהווים קבוצה נפרדת בעלת חזון מובחן לחברה הישראלית.
אחד האתגרים החברתיים הבולטים של מדינת ישראל נוגע למתח שבין אופייה הדמוקרטי לזה היהודי, כאשר צדדים שונים שואפים לחזק צד אחד על פני השני, וכאשר עצם המושגים ׳יהודי׳ ו׳דמוקרטי׳ שרויים במחלוקות פרשניות ואידאולוגיות. לפיכך, בחרתי לפתוח את החלק הזה בבדיקת העמדה העקרונית של הציבור המסורתי בנוגע להגדרת ישראל כמדינה ׳יהודית ודמוקרטית׳. לאחר שנעמוד על אותה עמדה עקרונית, נתמקד בכל אחד מהרכיבים בנפרד וננסה להבין מה היחס של הציבור המסורתי לשורה של ערכים אלמנטריים לכל משטר דמוקרטי. לבסוף נתמקד במשמעות של המושג ׳יהודי׳.
נראה איך הציבור המסורתי מגדיר את יהדותו, באיזו מידה הוא חש שייכות ליהודים ששונים ממנו או שאינם גרים בישראל, ואיזה סוג של אופי יהודי הוא שואף להעניק למדינת ישראל.
חלק זה מבוסס על סקרים רבים שנערכו בשנים האחרונות על ידי מכוני מחקר שונים ובדקו את העמדות של הציבור הישראלי בשורה של נושאים. ברוב המקרים, הסקרים לא בדקו את העמדות של הציבור המסורתי דווקא אלא את העמדות של כלל הציבור, כאשר הקטגוריה ׳מסורתי׳ הייתה אחת האפשרויות של התמיינות זהותית-דתית. לעובדה זו חיסרון ויתרון. החיסרון הבולט הוא שהסקרים בודקים עמדות שנוגעות לכלל הציבור, ולא כאלה שיכולות אולי להיות ייחודיות לציבור המסורתי. כמו כן, ניסוח השאלות נעשה בלי רגישות מיוחדת לציבור זה או אחר.
עם זאת, היתרון הבולט הוא שהסוקרים לא הגדירו מראש ׳מיהו מסורתי׳ אלא נתנו לכל נשאל להגדיר את עצמו. נוסף על כך, חלק מהסקרים נערכו מדי שנה ומאפשרים לבדוק מגמות והתפתחויות לאורך זמן.