בעשורים האחרונים החל שיח על הזהות המסורתית ותרומת המסורתיות לחברה הישראלית כולה. השיח התרבותי-רעיוני על אודות המסורתים והמסורתיות בישראל הוא נקודת מפנה, שכן הוא מאפשר לראשונה לַזהות המסורתית לצאת מרשות היחיד לרשות הרבים ולקחת חלק פעיל בעיצוב פרדיגמה חברתית חדשה בישראל.
ברוב שנותיה של מדינת ישראל הפרדיגמה החברתית השלטת הייתה הדיכוטומיה בין דתי לחילוני שעיצבה את מוסדות החינוך, את תקצוב התרבות, את מתן שירותי הדת, את תכנון השכונות והערים ועוד. השינוי הפרדיגמטי שרוקם עור וגידים בימים אלו מתרחש בעקבות שורה של הוגים ואקטיביסטים המנסחים תפיסת עולם אלטרנטיבית ודואגים להפצתה בקרב הציבור. מראש נציין שפעמים רבות קיים פער בין הדוברים השונים של המסורתיות לבין העמדות של המסורתים בפועל שסקרנו בחלק הראשון של מחקר זה. אולם, אין זה אומר שדוברי המסורתיות אינם מייצגים את הציבור המסורתי עצמו. כפי שנראה בהמשך, המרחב המסורתי הוא מרחב של ריבוי. לפיכך, האינטלקטואלים והגופים המדברים בשם המסורתיות מייצגים בדרך כלל שיח אחד מתוך שיחים מסורתיים שונים.79
ריבוי השיחים המסורתיים הוא תוצר בלתי-נמנע של יציאת המסורתיות מגבולותיה העדתיים. כבר בשנות השמונים האנתרופולוג משה שוקד התייחס בכובד ראש לזהות המסורתית וטען שהיא יכולה להפוך לבשורה פוסט-עדתית. לטענתו, המסורתיות הייתה ראשית כול זהות יהודית-תרבותית שביכרה תחושת השייכות והמעורבות הרוחנית והרגשית על פני ציות לדוקטרינה דתית נוקשה. אלמנטים אלה, הוסיף שוקד, היו קיימים גם בקרב היהדות האירופאית ונדחקו עם העלייה לארץ וההרס שהותירה השואה.80 באופן דומה, הוגים מהמרחב המסורתי כדוגמת בוזגלו, בניה, פירון או גודמן הציעו לראות במסורתיות המזרחית תשתית לשינוי פרדיגמטי רחב יותר עבור כלל החברה הישראלית.81
הוסיף עליהם נסים ליאון שפרויקט המסורתיות כבר הפך בפועל להצעה חברתית חדשה עבור החברה הישראלית כולה. שינויים חברתיים וכלכליים בקרב האוכלוסייה המזרחית, כמו גם מפגש ודיאלוג עם פרויקטים תרבותיים אחרים דוגמת מרחב ההתחדשות היהודית, הוציאו את המסורתיות מתחום הפולקור והפכו אותה לערוץ בלתי נמנע לצורך קידום של חברה משותפת בישראל.82
בחלק זה נרצה לבסס את הטענה שקיימים בישראל קולות מסורתים שונים הנובעים משלושה בתי גידול מרכזיים – המזרחי, הציוני-דתי והחילוני – שיחד מייצרים את המסורתיות הישראלית החדשה. לצורך כך, חלק זה יבחן בראש ובראשונה את רשת השיח המסורתית כפי שזו באה לידי ביטוי בכתיבה ההגותית ובעשייה החינוכית-תרבותית של שלושת מעגלים אלה.83
בפרק הראשון נעמוד בקצרה על שורשי הצמיחה המחודשת של המסורתיות בישראל. הפרק השני יעסוק באפיונים של המסורתיות החדשה כפי שזו עולה משלושת המעגלים הנזכרים לעיל. הפרק השלישי ידון בהבדלים בין השיחים המסורתיים השונים המתהווים עתה בישראל. לבסוף נסכם עם הבשורה שהמסורתיות החדשה יכולה להביא לחברה הישראלית כולה.