ריבוי של רעיונות רוחניים שווים, שכל מטרתם לשרת את האדם. מפרספקטיבה זו, מה שמתואר כהדתה בשיח הישראלי הוא, אפוא, ניסיון של רעיונות דתיים להתאים את עצמם לעידן החילון ולהתחרות על השוק החופשי של הרעיונות. אליעזר שביד תיאר את המתחים בין המגזרים השונים בישראל כ״מלחמתם של חילונים מסוגים שונים, המתמודדים כל אחד בדרכו עם המצוקות הנובעות מן החילון ועם תפקיד הדת כפתרונן״.91
באופן דומה, שנהב-שרבני טען שבישראל הדיכוטומיה דתיחילוני אינה משקפת שום מציאות ממשית אלא מהווה כלי אפיסטמי שעיקר שימושו בקביעת היררכיות תרבותיות ואתניות.92
מסורתים ודתיים מקבלים על עצמם את הנחות החילון וחילונים מקיימים לא מעט פרקטיקות דתיות. לו הישראלים היו מפרקים דיכוטומיה זו, קטגוריות אנליטיות חדשות היו עשויות להוביל לשינוי פרספקטיבה מבחינה תרבותית, פוליטית ולאומית.
תובנות אלו יכולות לסייע בהבנת נקודת המפנה על אודות המסורתיות בישראל בסוף שנות התשעים. כאמור, המסורתים קיימים בישראל מאז ימיה הראשונים. אולם, השיח על אודות המסורתיות התחזק משמעותית מאז סוף שנות התשעים. התהליכים שתיארנו לעיל – היחלשות החילוניות, התחזקות החילון וקיצה של ההנגדה מסורתי/מודרני – מאפשרים זליגה בין המגזרים וזהויות נקבוביות יותר. היחלשותה של החילוניות כזרם רעיוני מלווה בהתחזקותו של תהליך החילון גם במרחבים הדתיים, ונוצר מעבר ישיר ביניהם. נוסף על כך, מעל שבעה עשורים של ישראליות וביסוסה של יהדות ישראלית חיה ותוססת הורידו הן את החרדה הקיומית להמשכיותה של הזהות היהודית שבלב האורתודוקסיה, הן את המרדנות החילונית שהייתה נדרשת לביסוס מדינה יהודית בת-קיימא.
כפי שכבר טען שביד, תוצאה ישירה של אלה היא כי כבר אין לצד החילוני בעלות על החילון, כשם שאין יותר לצד הדתי בעלות על היהדות. זוהי מציאות הקוראת תיגר על ההסדרים הישנים ביחסי דתיים-חילונים בישראל, אך בד בבד מאפשרת צמיחה של זהויות יהודיות-ישראליות מרעננות המושתתות על הסכמה רחבה.
המסורתיות פרצה לשיח היהודי-תרבותי בשנים אלה בדיוק בשל יכולתה להציעה מסגרת מחודשת לחשיבה על המושגים הזהותיים העומדים בלב הישראליות. ראשית, היא משלימה או מאשררת את תהליך היחלשות החילוניות בכך שהיא קובלת על הקשיחות הרעיונית שבחלוקה הבינרית חילונית-דתית. נוסף על כך, היא מאפשרת לנהל דיאלוג עם המסורת היהודית מבלי לוותר על הערכים המודרניים.93
זוהי זהות שמתנסחת מתוך פרדיגמת החילון ומבלי לערער עליה, ובד בבד איננה חילונית במובן האידאולוגי-זהותי של המילה. אם כן, המסורתיות, בוודאי בניסוחה הלא-עדתי, יכולה לשמש מסגרת זהותית חלופית עבור החילונים שאינם אנטי-דתיים אידאולוגיים בישראל, כמו גם עבור דתיים שקיבלו את הנחות החילון. זוהי חילוניות המסוגלת לנהל דיאלוג פורה עם המסורת היהודית מבלי ליפול בקיבעון המחשבתי של הדתיות הפונדמנטליסטית ומבלי להגדיר את עצמה על דרך שלילת הזהויות האחרות.94