השנה החולפת התנהלה בצילו של משבר פנימי בישראל, שהחל עם הצגתה של תוכנית ממשלתית בינואר 2023 לשינויים במערכת המשפט. המהלך עורר מחאה מתמשכת, וזו חידדה את השסעים החברתיים והפוליטיים. הודעתם של אנשי מילואים מיחידות מובחרות, ובכללם מאות טייסים, כי יפסיקו להתנדב לשירות הצבאי אם הרפורמה תיושם מאיימת לפגוע בכשירותו של צה"ל.

המחלוקת הקשה משפיעה על מעמדה הבינלאומי של ישראל, על יחסיה עם ארצות הברית, על קשריה עם יהודי התפוצות, על כלכלתה ועל כוח ההרתעה שלה. (על המשבר החברתי־פוליטי בישראל ראו בהמשך) משבר פנימי זה מתחולל כאשר בזירות החיצוניות רוחשים תהליכים המאתגרים את ביטחונה של ישראל ואת חוסנו של העם היהודי בכללו, והאיומים הטמונים בו מחייבים לכידות ומיקוד משאבים, ואולם הללו נשחקים בעטיו של המשבר הפנימי. בד בבד, ישראל מושפעת לרעה מן ההאטה הכלכלית העולמית, כמו גם מן הכרסום בדימוי של יציבות המערכת המשטרית והחברתית, והדבר עלול להרחיק משקיעים. ואכן, הוא כבר הוביל לאזהרות חריפות מצד אנשי כלכלה בכירים ברחבי העולם, ובכללם גם חברות דירוג אשראי.

בצד המשבר הפנימי, שעלול ליצור נזקים אסטרטגיים ארוכי טווח, נפתחה לישראל השנה הזדמנות לתפנית היסטורית חיובית במעמדה האזורי באמצעות חתימת הסכם שלום עם ערב הסעודית. ההסכם, שארצות הברית פועלת לקדמו, ימחיש את התקבלותה של ישראל באזור ששָלל את עצם קיומה ויעניק לגיטימציה למדינות ערביות ומוסלמיות נוספות לנרמל את יחסיהן עימה. המרחבים המדיניים, הכלכליים והביטחוניים שייפתחו לישראל משמעותיים. התייצבות אמריקאית לצידה של ערב הסעודית (ריאד דורשת כחלק מן העסקה הסכם הגנה עם ארצות הברית) תתרום לבידודה של איראן ותסייע בעצירה של תהליך השחיקה במעורבות האמריקאית באזור, וכן בצמצום הוואקום האסטרטגי המאפשר כניסה של גורמים לא־אוהדים לישראל. שיתוף הפעולה שיידרש בין וושינגטון לירושלים, ובכלל זה היערכות למניעת ניסיונות איראניים לחבל בהסכם, יסמן תפנית חיובית ביחסים בין המדינות, שידעו בחודשים האחרונים צרימות קשות. (חששה של טהרן מהסכם ישראלי־סעודי בא לידי ביטוי לאחרונה בהודעת משרד החוץ של איראן שההסכם "יפגע בשלום וביציבות באזור".) חשוב לומר כי לנוכח הדרישות הסעודיות, גורמי ביטחון בישראל מביעים חשש הן מהפרת הפער האיכותי שישראל נהנית ממנו עתה בהשוואת למדינות ערב, והן מכך שפרויקט גרעין אזרחי יעניק לערב הסעודית את האפשרות להסב אותו בעתיד ליעדים צבאיים, ואף ימריץ מדינות נוספות באזור לפנות לפיתוח גרעיני.

בזירה הבינלאומית מחריפה התחרות הבין־מעצמתית, המלחמה באוקראינה נמשכת, והאפשרות של משבר כלכלי עולמי מוסיפה לרחף ממעל. ככל שהעימות בין המעצמות מחריף, כך מלאכת התמרון של ישראל ביחסיה עימן נעשית מורכבת יותר. לאתגרים אלה נוספים סימני השאלה על עוצמתו של משולש היחסים האסטרטגי ירושלים-וושינגטון-יהדות ארצות הברית ועל מדיניות ארצות הברית בתחומים המשפיעים על חוסנה של ישראל. התנהלותה של ממשלת ישראל והמשבר החוקתי שהמדינה נתונה בו שוחקים את מעמדה הבינלאומי. מדינות שונות נוקטות צעדים המבטאים את האי־נחת שלהן מן המתרחש בישראל, והן אף נוקטות עמדה כלפי המחלוקת הפנימית. בולט בכך נשיא ארצות הברית ג׳ו ביידן, שמשהה את הזמנתו המסורתית לראש ממשלתה הנבחר של ישראל, בנימין נתניהו, לבקר בוושינגטון. בזירה האזורית ניכרת מגמת פיוס פרגמטית בין יריבות ותיקות, כאשר בה בעת איראן מוסיפה לקדם את מיזם הנשק הגרעיני שלה ומשפרת את מעמדה הגאופוליטי, וישראל נאלצת להמשיך ולהתמודד עם טרור פלסטיני. עדויות בולטות לכך היו בהחלטות לצאת למבצעים "מגן וחץ" נגד הג'יהאד האסלאמי (מאי 2023) ו"בית וגן" נגד תשתיות טרור בג'נין (יולי 2023).

בצד הצללים האלה יש להדגיש כי ישראל עודנה נתפסת כמעצמה אזורית שכלכלתה איתנה (חברת אינטל עומדת להשקיע כ־25 מיליארד דולר בהקמת מפעל שבבים חדש בקרית גת) ואשר שכניה מבקשים להישען עליה ולשתף איתה פעולה. התחושה שמעורבותה של ארצות הברית באזור נמצאת במגמת ירידה רק מדגישה את חשיבותה של ישראל כמשענת יציבה, ויש בכך פוטנציאל להזדמנויות חדשות, בין השאר משום שמתחדד רצונה של וושינגטון לראות בישראל בת ברית שבכוחה להגן על אינטרסים אמריקאיים באזור. הסכמי אברהם, הגם שקרירים מעט יותר, נותרו יציבים, מה שמעיד על האינטרסים של מדינות ערב בשמירת קשריהן עם ישראל. המדינות השותפות להסכמי אברהם רוכשות כרבע מסך היצוא הביטחוני של ישראל, שעלה בשלוש השנים האחרונות ב־50% והגיע לכ־12.5 מיליארד דולר בשנת 2022. שדות הגז שבידי ישראל ממשיכים לחזק את כלכלתה, מאפשרים לה למלא תפקיד מרכזי בפורום הגז של מזרח הים התיכון, מסייעים בהעמקת הקשרים האסטרטגיים עם יוון וקפריסין ומוסיפים עוגנים להסכמי השלום עם מצרים וירדן. לישראל נפתחים גם אפיקים חדשים ליצוא גז על רקע ההבנה האירופית כי אל לה לאירופה להסתמך על יבוא מרוסיה (ביוני 2023 הוכרז רשמית גילוי שדה גז נוסף, "קטלן", לחופי ישראל).

התחרות הבין־מעצמתית וישראל

הזירה העולמית מתאפיינת בתחרות בין־מעצמתית גוברת, שיש לה השלכות אסטרטגיות על ישראל. המערב, ובראשו ארצות הברית, רואה עצמו כמייצגו של סדר עולמי דמוקרטי־ליברלי. היריבוֹת האוטוקרטיות, ובראשן סין ורוסיה, טוענות שהמלל המערבי הוא מסווה לקולוניאליזם ומציעות למדינות העולם שחרור מניצולן הציני בידי המערב. סין מציגה את עצמה כדוגמה המפריכה את טענת המערב ששגשוג כלכלי מחייב משטר ליברלי ונוקטת שורת יוזמות חובקות עולם בתחומי הכלכלה, הביטחון והתרבות. המלחמה באוקראינה, המתיחות בגלל סוגיית הריבונות של טייוואן, המשך פיתוח הגרעין האיראני ומוקדי עימות נוספים מקרבים את התחרות הבין־מעצמתית לאווירת מלחמה קרה ומעוררים חששות של הידרדרות לעימות חם.

לפני פחות משנה הגדיר הנשיא ביידן את הסכנה ליום דין גרעיני כחריפה ביותר מאז משבר קובה בשנת 1962. לדבריו, "פוטין אינו מתבדח כאשר הוא מדבר על שימוש בנשק גרעיני טקטי או בנשק כימי או ביולוגי". לאחר שרוסיה הציבה ראשי חץ גרעיניים בבלרוס חזר ביידן ביוני 2023 על אזהרתו. אירופה מעכלת שעליה להפנות משאבים רבים יותר לביטחונה ולהשתחרר מתלותה האנרגטית ברוסיה. המתיחות הביאה לידי התרחבות נוספת של נאט"ו. פינלנד ושוודיה, שבעבר נמנעו מלהצטרף לנאט"ו כדי שלא לקומם עליהן את רוסיה, מצטרפות לארגון.

המתיחות הגלובלית הגוברת מוצאת ביטוי במגוון תחומים רחב – החל בהחלטת רוסיה בפברואר 2023 להשהות את השתתפותה בהסכם START החדש, המגביל את מספרם של טילים גרעיניים בין־יבשתיים, עבוֹר בהחרפה של מלחמת הסחר בין המעצמות, וכלה בהחלטתה של ארצות הברית לספק פצצות מצרר לאוקראינה. התחרות שוחקת את היכולת הגלובלית להתמודד עם אתגרים המחייבים התגייסות רחבה כגון בעיות אקלים ובצורת, תפוצת נשק גרעיני והסדרת שימוש בטוח בבינה מלאכותית.

לישראל, שתלותה בארצות הברית מובהקת, אין אפשרות ממשית לתמרן בין המעצמות, כפי שנוהגות מדינות כמו ערב הסעודית וטורקיה, המשפיעות על מדיניותה של מעצמה אחת באמצעות "איום" להתקרב למעצמה היריבה. ארצות הברית לוחצת למתן את מעורבותה של סין בבניית תשתיות בישראל ולהגביל את העברתן של טכנולוגיות ישראליות לידיה. למעשה, השנה כמו בשנים קודמות, ישראל עומדת מול דילמה אסטרטגית: עד כמה נכון לה להתייצב תחת הדגל האמריקאי ולסכן בכך אינטרסים ביטחוניים וכלכליים שלה המחייבים טיפוח יחסים עם יריבותיה של ארצות הברית.

המלחמה באוקראינה, שסוֹפה לא נראה באופק, היא זירה מרכזית שמורכבות זו באה בה לידי ביטוי. האוקראינים מתלוננים על שישראל אינה נענית לבקשתם לסיוע צבאי. ואכן, ישראל אינה נעתרת לבקשת אוקראינה לספק לה מערכות להגנה אווירית, וגם אינה מתירה להעביר לרשותה סוללות כיפת ברזל המצויות בידי ארצות הברית. וושינגטון לוחצת על ירושלים לסייע באמל"ח (אמצעי לחימה) צבאיים לקייב, אך מנגד מוסקווה מזהירה את ישראל מהיענות חיובית לבקשה זו. לדילמה האסטרטגית מצטרפת גם התלבטות ערכית – האם מדיניות החוץ של ישראל צריכה לתת משקל יתר לשיקול מוסרי כאשר המחיר הוא ביטחוני או כלכלי.

ארצות הברית – מסמכי היסוד האסטרטגיים שפרסמו בשלהי 2022 הבית הלבן ומשרד ההגנה מציבים את סין כמוקד המארגן של מדיניות החוץ האמריקאית. רוסיה ניצבת בדרגת איום נמוכה יותר, והמזרח התיכון מאבד מן החשיבות שיוחסה לו בעבר. ארצות הברית מבקשת לצמצם את רמת הפעילות שלה במזרח התיכון ותחת זאת להסתמך על מדינות באזור בחתירה לשמירה על יציבות. הדוברים האמריקאים אומנם מצהירים על מחויבותה של ארצות הברית למדינות האזור, אך אלה רחוקות מלהשתכנע. ארצות הברית מחזיקה כוחות רבים במזרח התיכון (35 אלף חיילים), אך היא מהססת להפעיל אותם אפילו כאשר הם עצמם משמשים מטרה לכוחות עוינים. רוסיה וסין, המפגינות נחישות בחתירתן ליתר מעורבות בעיצוב הסדר העולמי, מרגישות בוואקום שמותירה ארצות הברית. רוסיה אינה מרפה מאחיזתה בסוריה, וסין מפגינה פעלתנות מדינית החורגת מעשייה כלכלית שאפיינה את פעילותה באזור בעבר. הגנרל מייקל קורילה (Kurilla), מפקד פיקוד המרכז של צבא ארצות הברית, הגדיר ביולי 2022 את המזרח התיכון "אזור שניצב במוקד התחרות האסטרטגית של ארצות הברית מול רוסיה וסין". שאלה פתוחה היא עד כמה אבחנה זו תוביל להגברת המעורבות האמריקאית באזור והאם ישראל יכולה בכלל להשפיע בכיוון זה. מעורבות פחותה של ארצות הברית במזרח התיכון אינה משרתת את האינטרס הביטחוני הישראלי ושוחקת את הדימוי המרתיע שלה.

רוסיה – למרות המשאבים הרבים הנדרשים למלחמה באוקראינה וחרף הסנקציות של מדינות המערב על מוסקווה, הכלכלה הרוסית לא קרסה. מדינות מרכזיות – בכללן סין, הודו וברזיל – ממשיכות לסחור עימה ואינן נשמעות למשטר הסנקציות. בטווח הארוך הנזקים לרוסיה עלולים להיות כבדים, תוצאת עזיבתן של כאלף חברות בינלאומיות, אובדן שווקים, בריחת מוחות, פגיעה קשה ביוקרתו של הנשק הרוסי ועוד. עם זאת, נראה שכרגע יש בידי מוסקווה די משאבים להמשיך במלחמה. בזירה המזרח תיכונית פוטין מהדק את יחסיו עם טהרן, משתף עימה פעולה כדי לחמוק יחד איתה ממשטר הסנקציות ורוכש ממנה מל"טים.

סין – מנהיג סין, שי ג'ינפינג, הבטיח לעצמו במרץ 2023 כהונה שלישית כנשיא המדינה והוא ממשיך להוביל מדיניות חוץ פעלתנית, המאתגרת את ארצות הברית ואת הסדר העולמי שעיצב המערב. כוחה הצבאי של סין גדל בהתמדה, והיא מפתחת יכולות מלחמה בחלל ובסייבר. סין אינה נרתעת מהפעלת מערכות ביון חובקות עולם, ולראיה – היירוט של בלון ריגול סיני בשמי ארצות הברית בפברואר 2023. בחישוב של תוצר מקומי גולמי סין היא הכלכלה השנייה בגודלה בעולם. היא כופה את רצונה על הונג קונג, מתריסה כנגד שכנותיה בים סין הדרומי והמזרחי, מאיימת על טייוואן, שוללת בשטחה זכויות אדם ומתעמרת במיעוט המוסלמי. סין מבססת בהתמדה גם את חדירתה למזרח התיכון, המהווה עבורה שוק מתפתח לתוצרתה, תחנת מעבר לשוקי אירופה ומעל לכול מקור אנרגיה (חמישית מהנפט והגז שסין מייבאת מקורו בערב הסעודית). בתוכנית "חגורה ודרך" שהקימה סין חברות יותר מ־20 מדינות ערביות. בעשור האחרון חתמה בייג'ינג עם רובן הסכמים אסטרטגיים וחוזים גדולים לבניית תשתיות ולאספקת אנרגיה. סין היא שותפת הסחר הבכירה של מדינות ערב (בהיקף של 330 מיליארד דולר) וגם המשקיעה הזרה הגדולה ביותר במזרח התיכון. מעורבותה באזור עלתה מדרגה בשנה החולפת כאשר היא סייעה במרץ 2023 לערב הסעודית ולאיראן לחתום ביניהן על הסכם. באפריל 2023 היא הציעה לתווך גם בסכסוך הישראלי-פלסטיני.
ההתמודדות מול ארצות הברית ממריצה את סין להדק את קשריה עם איראן ועם רוסיה ולחלצן מן הבידוד והסנקציות המוטלים עליהן. סין אינה מעוניינת במפלה רוסית באוקראינה, שתחזק את מעמדה של ארצות הברית, וכמובן אינה מעוניינת לראות שליט פרו־מערבי מתיישב על כיסאו של פוטין בקרמלין.

האיום האיראני

הסנקציות הקשות, המצב הכלכלי הבעייתי ופעולות סיכול, שאחדות מהן מיוחסות לישראל, לא בלמו את התקדמותו של פרויקט הגרעין האיראני. למרות הישגים חשובים של המב"מ ("המערכה שבין המלחמות"), איראן מתמידה במאמציה להכין תשתיות תקיפה על אדמת סוריה נגד ישראל ולספק אמל"ח מתקדמים לחיזבאללה. איראן גם אינה מרפה מחתרנותה האזורית ופועלת, באמצעות מיליציות מקומיות, נגד הנוכחות האמריקאית באזור. היא מתגאה בכך שהיא עצמה הקימה צבאות הנתונים למרותה במרחב כולו: חיזבאללה בלבנון, החות'ים בתימן, המיליציות בעיראק ובסוריה וארגונים פלסטיניים אוהדי איראן (בעיקר הג'יהאד האסלאמי). ואכן, בשנה החולפת רשמה איראן כמה הישגים, ובעיקר המשך התקדמותה להשגת נשק גרעיני וחיזוק יחסיה עם רוסיה ועם סין. בעזרת שני אלה טהרן מוצאת דרכים לעקוף את הסנקציות המוטלות עליה (איראן סיפקה לרוסיה מאות מל"טים וקיבלה בתמורה סיוע צבאי הכולל מטוסי סוחוי-35 ואפשרות לרכוש מערכות הגנה אווירית מסוג S-400; ולסין היא מוכרת נפט – בשלוש השנים האחרונות גדלו עסקאות אלה ביניהן פי שלושה). בהצהרה משותפת למנהיגי איראן וסין אף נאמר שעל ישראל "להציב את כל מתקני הגרעין שלה תחת אמצעי הגנה מקיפים של סבא"א [הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית]". בד בבד, איראן מפשירה את יחסיה עם מדינות ערביות בלי לוותר על טיפוח התשתית האזורית נגד ישראל או על פיגועים יזומים מצידה נגד יעדים ישראליים ויהודיים ברחבי העולם. ביולי 2023 פרסם שר הביטחון יואב גלנט כי בשנה וחצי החולפת סיכלה ישראל כ־50 ניסיונות לפיגועים כאלה.

טהרן מפתחת, ומפעילה, צנטריפוגות מתקדמות ומעשירה אורניום לרמה של 60% (לנשק גרעיני דרושה רמת העשרה של 90%). במאי 2023 קבע הרמטכ"ל הרצי הלוי כי בשנה האחרונה התקדמה איראן בהעשרת אורניום יותר מאי פעם. באותו חודש הבהיר שר הביטחון גלנט כי איראן צברה חומר בקיע המספיק לחמש פצצות גרעין. לפי הערכות מודיעיניות, אם תתקבל החלטה פוליטית בעניין, יידרשו לאיראן כשבועיים בלבד להעשרת האורניום שצברה לרמה צבאית. הדעות חלוקות על משך הזמן שיידרש לה כדי לבנות את מנגנון הפיצוץ ולהתאימו לראש נפץ של טיל בליסטי. לעומת ההערכות הישראליות שמדובר בשנתיים, יו"ר המטות המשולבים של ארצות הברית, מארק מילי (Milley), העריך בפני הקונגרס במרץ 2023 כי מדובר ב"חודשים ספורים". בהקשר זה אין להתעלם מהודעתה של איראן במאי 2023 על הניסוי המוצלח שערכה לשיגור טיל בליסטי שמסוגל להגיע לטווח של אלפיים קילומטרים.

בניגוד לתקוותה של ישראל, ארצות הברית אינה מובילה מהלך שתכליתו להכריע את העימות עם איראן, אלא להכילו. גוברות ההערכות שארצות הברית חותרת להסכם מוגבל ("Less for Less"), שיקבע כי איראן לא תעשיר אורניום מעבר ל־60%, תעצור את התקנתן של צנטריפוגות מתקדמות ותתמיד בשיתוף פעולה עם סבא"א. בתמורה יופשרו מיליארדי דולרים מוקפאים של איראן, ולא יוחרפו הסנקציות נגדה. ישראל הודיעה כי אם יושגו הסכמות כאלה, הן לא יחייבו את ישראל, שתמשיך לפעול נגד הגרעין האיראני. ברוח זו, היערכות לתקיפת מתקני הגרעין של איראן עומדת במוקד הפעילות של צה"ל. לדברי ראש הממשלה נתניהו ביוני 2023, "הניסיון לעצור את איראן מפיתוח נשק גרעיני באמצעות דיפלומטיה כשל. אני סבור כי דיפלומטיה לבד לא תעזור מול טהראן, אלא רק אם היא תבוא יחד עם איום צבאי ונכונות ליישם אותו במקרה הצורך". ישראל סבורה כי הסכם מוגבל לא ימנע מאיראן להתקדם באופן חשאי לייצוּר נשק גרעיני, לא יעצור את תהליך המיגון של אתרי הגרעין, לא יפסיק את פיתוחם של טילים בליסטיים ולא ימנע את חתרנותה האזורית. תחת כל אלה הסכם מוגבל יעמיד לרשותה של איראן משאבים רבים להגברת תוקפנותה, ואם כך – הוא עלול לגרום להחרפת המתח בין ירושלים לבין וושינגטון, הנרתעת מהיגררות לעימות צבאי עם איראן, אף שארצות הברית חוזרת בנחרצות על מחויבותה המוחלטת לביטחון ישראל, מתהדרת בתרגילים הצבאיים הנרחבים שהיא עורכת באזור בשיתוף עם ישראל ומזהירה שלא תאפשר לאיראן לאחוז בנשק גרעיני. במאי 2023 הכריז היועץ לביטחון לאומי, ג'ק סאליבן, כי וושינגטון מכירה בזכותה של ישראל לחופש פעולה מול איראן. דומה כי מוסכם על שתי המדינות שיש למנוע מאיראן מעבר להעשרת אורניום לרמה של 90% ושבשלב זה איראן מורתעת מנקיטת צעד זה. עם זאת, דבריו של הנשיא ביידן ביולי 2022 שהוא ישתמש בכוח "כמוצא אחרון" מותירים סימן שאלה קריטי, משום שהביטוי "מוצא אחרון" נתון לכמה פרשנויות, שונות זו מזו.

המזרח התיכון: איומים והזדמנויות

בשנה החולפת המזרח התיכון מאתגר את ישראל בשל שתי מגמות סותרות שניכרות בו: מחד גיסא, תהליכי הפשרה פרגמטיים בין מדינות שיש להן מסורת של יריבות מרה וארוכת שנים; ומאידך גיסא, המשך ההתעצמות של איראן, המתקרבת למעמד של מדינת סף גרעינית. את מקצת ממדינות האזור מנהיגים אנשים צעירים ושאפתנים, המבקשים לקדם את ארצם לשגשוג ולמודרניזציה מתוך הבנה שעימותים אלימים מחבלים בתוכניותיהם. עימותים שכאלה אינם טובים גם למדינות ערב העניות, החשופות לסכנה של אי־יציבות.

ההרגשה במדינות האזור היא שהן אינן יכולות לסמוך על ארצות הברית, ולכן הן פועלות להבטיח את ביטחונן באמצעות הסכמות אזוריות חדשות ותמרון לולייני בין המעצמות. מטרתם של מהלכי הפיוס האזוריים היא לקנות יציבות גם אם הם אינם מוחקים איבה עתיקה, וכמובן אין בהם מענה לכל מוקדי האלימות באזור. (בסודאן, למשל, פרצה השנה מלחמת גנרלים פנימית שהחריפה את הטרגדיה האנושית במדינה, הסובלת מעוני ומתת־תזונה.) ערב הסעודית, המבקשת לשים סוף למלחמה בתימן, הגיעה להסכם עם איראן, נשיא סוריה בשאר אל־אסד התקבל מחדש לליגה הערבית, מצרים הפשירה את יחסיה עם טהרן ואנקרה, וקטאר התפייסה עם האמירויות.

בניגוד למגמת ההפשרה האזורית, ישראל עדיין נתונה בסכנה של הידרדרות לעימות אלים מול איראן, חיזבאללה, סוריה והפלסטינים בעזה וביהודה ושומרון. על רמת הנפיצות מלמד מבצע "מגן וחץ" (מאי 2023), שבו חוסלו בכירים מארגון הג'יהאד האסלאמי בעזה. ראש השב"כ רונן בר, שדיווח באפריל 2023 כי מתחילת השנה סיכל ארגונו מעל 200 פיגועים גדולים, אמר: "אנחנו בתקופה מאתגרת. גם מבית וגם מחוץ. המקור איראני, שיעי, חמאסי, ג'יאהדי, חז"עי [החזית העממית לשחרור פלסטין] וסַלפי והרבה תופעות מקומיות". הפיגוע של חיזבאללה בסמוך למגידו במרץ 2023 נתפס כעליית מדרגה בפעילות של איראן וחיזבאללה בעומק ישראל. אגף המודיעין של צה"ל פרסם באפריל 2023 הערכה הצופה עלייה בסבירות למלחמה על רקע ההחמרה במתח מול איראן והפלסטינים, השחיקה בדימוי העוצמה של ישראל בשל המשבר הפנימי ומה שנראה כנטישה של ארצות הברית את האזור. בכירי מערכת הביטחון מתריעים לפני הממשלה והכּנסת כי אויביה של ישראל מזהים את המשבר הפנימי הפוקד אותה כ"נקודת חולשה היסטורית", ומפקד חיל האוויר אלוף תומר בר אף הזהיר ביולי 2023 כי "ייתכן שבתקופה כזאת אויבינו ינסו לבחון את הלכידות והערנות שלנו".

כאמור, בזירה יש איומים. אבל יש בה גם הזדמנויות. הירידה במעורבותה של ארצות הברית והעייפות מן העיסוק בסוגיה הפלסטינית דוחפות את העולם הערבי והמוסלמי לשתף פעולה עם ישראל. בשנה שעברה, בנובמבר 2022, פתחה אזרבייג'ן, שמרגישה מאוימת על ידי איראן, שגרירות בישראל ובמאי 2023 אף אירחה את נשיא המדינה יצחק הרצוג. בפברואר 2023 התירה ערב הסעודית למטוסי ישראל לטוס בשמיה, וביולי הזמין מלך מרוקו את ראש ממשלת ישראל לביקור בעקבות הכרתה של ישראל בריבונות ארצו על חבל הסהרה המערבית. ישראל ממשיכה לייצא גז למצרים ולירדן, והסחר הכולל עם מדינות האזור הוכפל בשנתיים האחרונות (הסחר עם איחוד האמירויות גדל פי 14 בשנתיים אלה, עד ל־2.5 מיליארד דולר).

להלן עוד כמה התפתחויות במזרח התיכון המשפיעות על חוסנה של ישראל:

סוריה – השתתפותו של הנשיא אסד בפסגת הליגה הערבית בערב הסעודית במאי 2023, לאחר שהורחק ממנה ב־2011 בגלל מלחמת האזרחים בסוריה, מסמלת את ניצחונו ואת ניצחון המסייעים להישרדותו – איראן, רוסיה וחיזבאללה. ביקורו של נשיא איראן ראיסי בסוריה באותו חודש נוצל כדי להבליט את ניצחונו של "ציר ההתנגדות". אסד שולט עתה בכשני שלישים משטח המדינה המשמש את איראן לאימון מיליציות מקומיות ולהעברת אמצעי לחימה לחיזבאללה בלבנון. ישראל מקיימת מאבק מתמשך נגד פעילות זו, ואולם החרפת התחרות הבין־מעצמתית עלולה להביא את רוסיה להחלטות שיקשו על פעילות חיל האוויר בשמי סוריה. מדינות ערב, שרובן תמכו בכוחות המורדים, נאלצות להשלים עם ניצחון אסד. יש בהן המצפות לרווחים כלכליים אם יוזרמו כספים לשיקומה של סוריה (נחוצים 400 מיליארד דולר), להחזרת הפליטים שמצאו מקלט על אדמתן (בעיקר ירדן וטורקיה) ולבלימת התפוצה של הסם קפטגון ("הקוקאין של העניים"), שמקורו בסוריה ואשר הביקוש לו באזור גדול.

לבנון – המדינה שרויה במשבר כלכלי עמוק, ומאז שהוא פרץ ב־2019 איבד המטבע המקומי 98% מערכו. לבנון מתמודדת עם מחסור במזון, בתרופות, בדלק ובחשמל. אזרחים רבים אינם יכולים למשוך את פיקדונותיהם מהבנקים הכושלים, והממשלה מתקשה ליישם רפורמות, שהן תנאי לסיוע מטעם קרן המטבע הבינלאומית. לבנון זקוקה להכנסות, וכדי שיהיה אפשר להתחיל ולפתח את שדות הגז שמול חופיה היא אפשרה באוקטובר 2022 לארצות הברית לסייע בהשגת הסכם עם ישראל לקביעת קו הגבול הימי. חיזבאללה ממשיך לחזק את כוחו הצבאי, ובסיועה של איראן הוא ממוקד בשיפור דיוק הטילים שבידיו. לכאורה, לארגון אין עניין במלחמה נוספת עם ישראל, אך במצב של לבנון מתפוררת, עלולה גלישה למלחמה להתרחש גם בלי תכנון מראש. המשבר החוקתי בישראל תורם לאווירת הזחיחות של מנהיג חיזבאללה נסראללה, שחוזר ומאיים על ישראל. חיזבאללה קיים תרגיל פומבי בדרום לבנון – דימוי של כיבוש יישוב בישראל – ובאפריל 2023 הקימו אנשיו אוהלים בצד הישראלי של הגבול, בהר דב, והוסיפו בכך אזהרה מתגרה. במקרה של מלחמה, ישראל תתמודד מול צבא מאומן שברשותו כ־140 אלף טילים ורקטות, חלקם מדויקים. צה"ל נערך לאפשרות של התלקחות ומתכונן גם להפעלת כוחות יבשה בעומק השטח הלבנוני. בתרגיל מלחמה שצה"ל קיים הופעל תרחיש של שיגור 1,500 רקטות וטילים לישראל מדי יום.

ירדן – הכלכלה הירדנית מקרטעת ומשפיעה לרעה על יציבות המשטר. מעת לעת פורצות במדינה הפגנות, כמה מהן אלימות. יותר ממיליון פליטים סורים שמצאו מקלט בירדן מוסיפים לעומס הכלכלי. הממלכה, הנשענת על סיוע חיצוני, קיבלה בשנה החולפת מארצות הברית 845 מיליון דולר כספי סיוע. ישראל מעוניינת ביציבות בירדן, ושתי המדינות משתפות פעולה ביניהן בתחומי הביטחון והכלכלה (ישראל מספקת לירדן מים וגז). שתיהן חוששות שהממלכה תהפוך ליעד המזמין חתרנות איראנית. עם זאת, היחסים עדיין רגישים לטלטלות שנוצרות כאשר מתגבר המתח סביב הסוגיה הפלסטינית (יותר ממחצית מאוכלוסיית ירדן היא ממוצא פלסטיני). חולשתה של הרשות הפלסטינית, והמועד הקרב של סיום עידן ראש הרשות הפלסטינית אבו־מאזן, מחזקים את החשש שקרבות ירושה אלימים יחלחלו אל מעבר לנהר ויערערו את יציבות הממלכה. עמאן גם חוששת כי ממשלת ישראל תנצל את המצב כדי להעמיק את הסיפוח בגדה, תעודד מעבר פלסטינים לירדן ותפעל להגשמת החזון "ירדן היא פלסטין". החשש בירדן הוא שהתנהלותה של ממשלת ישראל בעניין זה, וגם ביחסה לסוגיית הר הבית, תצית מהומות פנימיות בממלכה על רקע מדיני ודתי.

ערב הסעודית – השליט בפועל, מוחמד בן סלמאן, נחוש לקדם את ארצו לעידן של מודרניזציה ולהתאימה לתקופה של דלדול מאגרי הנפט של המדינה. לפיכך הוא מוביל מהפכת זהות לאומית שעיקרה חיזוק ההזדהות עם בית המלוכה אגב דחיקת אנשי הדת הקיצוניים: כנפיה של משטרת הצניעות קוצצו, לנשות הממלכה הותר לנהוג ולעבוד, וחיי התרבות פורחים. בן סלמאן ספקן ביחסו לנכונותה של וושינגטון לבוא להגנת ארצו בשעת מבחן. הפגיעה האיראנית באתר הנפט של אראמקו הסעודית (Aramco) ב־2019 לימדה אותו שיעור על כוח הנזק של איראן ועל הססנותה של ארצות הברית לפעול נגדה. לכן הוא אינו ממהר להתמסר לארצות הברית; הוא לא נעתר לבקשת הנשיא ביידן להגביר את ייצור הנפט, והוא אף בוחר לתאם את מדיניות התפוקה שלו עם מוסקווה. ריאד גם אינה מתכוונת לפגוע ביחסיה עם סין, הרוכשת רבע מכלל תפוקת הנפט הסעודית. בתיווכה של סין, ערב הסעודית הגיעה להסכם פיוס עם איראן, בתקווה שהוא יוביל לסיומה של המלחמה בתימן, לאחר שריאד נואשה מלהכניע את המורדים החות'ים, בני בריתה של איראן.

למרות ההסכם אין לערב הסעודית אשליות בקשר לאיראן – היא מפתחת צבא מודרני עד כדי כך שבשנת 2022 היא דורגה במקום החמישי בעולם בהשקעות בצבא. גישתו הפרגמטית של בן סלמאן העלתה את האפשרות שערב הסעודית תנרמל את יחסיה עם ישראל ולמעשה תנטוש את תנאי יוזמת השלום הערבית שעיצבה בעבר. ערב הסעודית הציבה לארצות הברית רשימת דרישות בתמורה לנרמול היחסים: ערבויות ביטחון רשמיות, אמל"ח איכותיים, הסכמה לפיתוח תוכנית גרעין אזרחית והתקדמות בסוגיה הפלסטינית. אם הממשל האמריקאי ייאות להיענות לדרישות אלה, הוא יזדקק לסיועה של ישראל כדי לשכנע את הקונגרס להיעתר לדרישות הסעודים. תיאום רגיש כזה עלול להתברר כבעייתי במצב שיחסי ירושלים עם וושינגטון רעועים, וגם לנוכח ההרכב המפלגתי של ממשלת ישראל והקושי שעלול להיות לה להגיע להסכמות עם ערב הסעודית בסוגיה הפלסטינית.

מצרים – הכלכלה המצרית במשבר. היא נפגעה מהמלחמה באוקראינה ומעליית מחירי הנפט והדגנים, ה"תורמים" בתורם לעליות מחירים (ביוני 2023 עמד שיעור האינפלציה השנתי במצרים על 36.8%); הממשלה מספקת לחם מסובסד ל־80% מ־112 מיליון תושבי המדינה, ששליש מהם מתקיימים על תקציב של פחות מ־2 דולר ליום; ומשקיעים מעדיפים להוציא את כספם ממצרים, שכלכלתה נסמכת על הלוואות חיצוניות ואשר מחצית מהכנסות הממשלה שלה משמשות להחזר הלוואות ותשלום ריבית. המדינות והגופים הפיננסיים המלווים את מצרים מתחבטים בדילמה מתמשכת: הפסקת ההלוואות עלולה למוטט את הכלכלה המצרית ולהוביל לגלי הגירה אל מחוץ למדינה, למרי אזרחי ולהפלת המשטר, המשתף פעולה עם המערב. לעומת זאת, המשך מתן ההלוואות בלי שזה ילווה ברפורמה כלכלית ממשית (הכוללת גם את הפסקת מעורבות הצבא בכלכלה) מנציח את ניהולו המושחת של המשק המצרי בד בבד עם עיוות תפקודו של שוק חופשי יעיל ותחרותי. מדינות המפרץ נואשו מהתנהלות זו ומקטינות את היקף תרומותיהן למצרים.
מבחינת ישראל, מצרים תחת נשיאותו של א־סיסי היא פרטנר יעיל שיש איתו שיתוף פעולה ביטחוני ואשר תורם להרגעת רצועת עזה (בכלל זה בסבב האחרון מול הג׳יהאד האיסלמי בתחילת מאי 2023).

טורקיה – ניצחונו של הנשיא ארדואן בבחירות מאי 2023 מעורר את השאלה אם הוא יתמיד בקו הפייסני יחסית שהפגין בשנה החולפת במדיניות החוץ שלו. ארדואן שינה את התנהלותו עקב אתגרי הפנים הכבדים: משבר כלכלי המלווה באינפלציה של כ־80%; משימות השיקום בעקבות רעידת האדמה שגבתה את חייהם של כ־50 אלף אזרחים; ונוכחותם של 3.6 מיליון פליטים מסוריה המעיקים על משאבי המדינה. ארדואן ממשיך לתמרן בין המערב לבין רוסיה. הוא אישר את הצטרפותן של פינלנד ושוודיה לנאט"ו, לאחר שתבע, ואף קיבל, תמורה נאותה, שבכללה הפסקת האמברגו האמריקאי על מכירת מטוסי F-16 לצבאו (האמברגו הוטל בעקבות רכישת מערכות נ"מ מרוסיה). העובדה שנשיא סוריה אסד שרד בהצלחה את מלחמת האזרחים בארצו מחדשת את תביעתה של טורקיה להחזרת הפליטים הסורים לארצם, אך אינה מבטלת את קיומה של אוטונומיה כורדית דה־פאקטו בצפון סוריה, שארדואן רואה בה איום טרוריסטי. ביטוי לגישתו המפויסת של ארדואן גם כלפי ישראל היה בהזמנה שהועברה ביולי 2023 לנתניהו לבקר באנקרה. הסחר בין ישראל לטורקיה עשוי לגדול לנוכח מגמת הפיוס, אם כי גם בתקופה של מתח מדיני הסחר לבלב (בשנה החולפת: היקף של 5.7 מיליארד דולר, עלייה של 63% בתוך שנתיים).

הסכסוך הישראלי-פלסטיני

גורמי האי־יציבות המאפיינים את המכלול הישראלי־פלסטיני רבים. השנה נוספה להם גם ממשלת ימין ישראלית, שנראה כי אין בכוונתה להציג יוזמה מדינית או אופק של פתרון למצוקת הפלסטינים. מהלכי הממשלה והכרזות שריה בעניינים אלו מושכים אליהם ביקורת חריפה בזירה הבינלאומית ומעוררים בבירות שונות את החשש שישראל פועלת לסיפוח יהודה ושומרון בניגוד להתחייבות שנתנו ממשלות קודמות. בהיעדר התקדמות לעבר פתרון מדיני, ישראל מסתכנת בגלישה למציאות של מדינה דו־לאומית, שתאיים על אופייה היהודי. ביטוי לכך היה, במרץ 2013, בדבריו של מוחמד דחלאן, אחד המתמודדים על כיסאו של נשיא הרשות הפלסטינית אבו־מאזן בן ה־88: "פתרון שתי המדינות הוא אשליה […] בואו לא נבזבז את הזמן, אלא נפתח במערכה להגיע למדינה האחת".
הרשות הפלסטינית נתפסת בציבור הפלסטיני כמערכת שלטונית מושחתת שתפקודה כושל. בהתאם, הרשות מתקשה להשליט את מרותה על אוכלוסייתה, והשנה התרבו האירועים של אלימות ופריעת חוק. פרצי אלימות בהר הבית ומקבץ פיגועי טרור בשנה החולפת מלמדים על פוטנציאל ההתלקחות של הזירה הפלסטינית. תגובות נקמה של מתנחלים – בעיקר בהתפרעות אלימה ובפגיעה חמורה ברכוש בכפר חווארה בפברואר 2023 – החריפו את המתיחות. ארצות הברית אומנם אינה משקיעה מאמצים כבעבר בסוגיה הפלסטינית, ואף אינה מזהה בשלות לקידום של הסדר קבע, אך היא חוששת מהידרדרות לאלימות קשה.

גורמים אחרים במערכת הבינלאומית קידמו השנה כמה יוזמות בעניין הפלסטיני. בדצמבר 2022 פנתה העצרת הכללית של האו״ם לבית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) כדי שינסח חוות דעת על חוקיות הכיבוש הישראלי המתמשך. ביולי 2023 קיבל הפרלמנט האירופי החלטה הקוראת לבית הדין הבינלאומי בהאג לחקור טענות על פשעי מלחמה של ישראל בשטחים. בתגובה לביקורת, וגם בשל החשש למהומות ואנרכיה בשטחים, החליט הקבינט הישראלי ביולי 2023 כי "ישראל תפעל למנוע את קריסת הרשות הפלסטינית".

ברצועת עזה נותרה תמונת המצב הקשה ללא שינוי: תשתיות רעועות, מחסור במים ובחשמל, 45% אבטלה ועוני קשה. ההפגנות שפרצו ביולי 2023, שהושמעו בהן קריאות נאצה נגד ראשי החמאס, הן עדות לחומרת המצב. התרת כניסתם של פועלים פלסטינים לשטח ישראל והכוונה להגדיל את מספרם ל־20 אלף ביום נועדה לספק הקלה ותמריץ לשמירה על שקט. הקלה נוספת עשויה להיות בהחלטה הישראלית לאשר את התנעת התהליך לפיתוחו של שדה הגז הימי "עזה מרין", מול ח'אן יונס, אשר יהיה בכוחו להיטיב את מצבם של תושבי הרצועה, אבל רק בתנאי שההכנסות הצפויות של מיליארדי דולרים לא יזרמו לכיסיהם של יחידים. החמאס, בעידודה של מצרים, שומר בדרך כלל על הפסקת האש ולא הצטרף ללחימה במבצע "מגן וחץ" של ישראל נגד הג'יהאד האיסלמי. עם זאת, מנהיגי החמאס מעודדים בגלוי פעולות אלימות וטרור ביהודה ושומרון, והארגון ממשיך לבנות את כוחו ומטפח זרוע לבנונית בחסות חיזבאללה.

משולש היחסים ירושלים-וושינגטון-יהדות ארצות הברית

כהונתה של הממשלה הנוכחית לא היטיבה עם משולש היחסים ירושלים-וושינגטון-יהדות ארצות הברית. בחודשים האחרונים נחשפו מחלוקות קשות בין ירושלים לממשל האמריקאי (הרפורמה המשפטית, הטיפול באיום האיראני, מכלול הסוגיה הפלסטינית, הסיוע לאוקראינה). מדיניותה של ממשלת ישראל בנושאים מסוימים – דת ומדינה, מעמד הזרמים הפרוגרסיביים, זכויות אדם – הבליטה גם היא את מגמות הניכור וההתרחקות של יהודי ארצות הברית מישראל. מגמות אלה אינן חדשות כמובן, והרקע להן מגוון. רוב היהודים בארצות הברית (כ־70%) הם תומכי המפלגה הדמוקרטית והם שותפים, ברמות שונות, לביקורת על מהלכי הממשלה בישראל לשינוי מערכת המשפט. המתח בין שתי המדינות בא לידי ביטוי בולט בהתבטאויות חריפות של הנשיא ביידן נגד החקיקה שיוזמת ממשלת ישראל ("הרפורמה המשפטית") ובעיכוב בהזמנתו של ראש הממשלה נתניהו לביקור בוושינגטון. הנשיא האמריקאי מצדד בגלוי בעמדת האופוזיציה בישראל. (לדוגמה, שגרירות ארצות הברית נמנעה מהזמנת השרים בן גביר וסמוטריץ' לקבלת הפנים לכבוד יום העצמאות האמריקאי.)

בה בעת, גם התנהלותה של ישראל ביהודה ושומרון, ובייחוד התופעות של פגיעת מתנחלים בפלסטינים, מתפרשת בממשל האמריקאי כביטוי להידרדרות הערכית, המשתלבת עם הגיונה הפסול, בעיני הממשל, של הרפורמה המשפטית. השפה שהשתמשו בה השנה דוברי הממשל שיקפה לעיתים לא רק את החירות שהם לוקחים לעצמם להתערב באופן ביקורתי בענייניה הפנימיים של ישראל, אלא גם גישה אדנותית. כך, לדוגמה, אמר שגריר ארצות הברית בישראל טום ניידס בפברואר 2023: "אנחנו אומרים לראש הממשלה, כמו שאני אומר לילדים שלי, תלחץ על הבלמים. תאט, תנסה להגיע להסכמה".

ממשל ביידן חידד את המתח מול ישראל כאשר מתח ביקורת, מקצתה בוטה, על החלטות ומעשים של ממשלתה בשנה האחרונה. לא זה המקום למנות את כל המקרים (שהיו רבים יחסית לשנים קודמות), ובכל זאת נציין כי בלטו בהם במיוחד הביקורת שהושמעה בעקבות ההחלטה לאפשר נוכחות ישראלית בחומש (יישוב בצפון השומרון שפונה בהתנתקות 2005), וכן התגובה האמריקאית לדבריו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' בעקבות פיגוע קטלני ש״את הכפר חווארה צריך למחוק!״ (השר סמוטריץ׳ הבהיר לאחר מכן כי לא התכוון לכך שמתיישבים יהודים ייקחו את החוק לידיהם, כפי שקרה במהומות בכפר חווארה לאחר הפיגוע). להסתייגות שמקרין הממשל בוושינגטון מממשלת ישראל מצטרפת מגמת הכרסום באהדת המצביעים הדמוקרטים האמריקאים לישראל; סקר ממרץ 2023 שיקף תפנית: הצד הפלסטיני זכה בו לאהדה רבה יותר לעומת הצד הישראלי (49% לעומת 38%). החשש בישראל הוא שהמגמה הביקורתית הרוחשת באגף הפרוגרסיבי של המפלגה הדמוקרטית – עדיין מיעוט קולני – תחלחל גם לזרם המרכזי. עם זאת, חשוב להדגיש כי לצד הביקורת הנוקבת שבים אנשי הממשל וחוזרים על "מחויבות הברזל" של ארצות הברית לביטחון ישראל. הממשל אף קיבל בכבוד מופגן ובתשואות את נשיא המדינה יצחק הרצוג בנאומו בקונגרס ביולי 2023.

סיכום

שאיפתה של ממשלת ישראל לקדם רפורמה משפטית שלא מתוך הסכמה רחבה עוררה משבר חברתי חסר תקדים בישראל. כך, מלבד האיומים האסטרטגיים על ישראל המופנים כלפיה מבחוץ – שאותם אנחנו נוהגים לסקור ולהעריך מדי שנה בשנה – נוסף בשנה האחרונה מתוככי החברה הישראלית גורם מאיים חדש בעל משמעות אסטרטגית. השלכותיו המיידיות של גורם זה מורגשות כבר כעת, אך יש לתת את הדעת גם על השלכותיו ארוכות הטווח, בעיקר בכל מה שקשור ללכידותה של החברה הישראלית. אנו סבורים כי החברה הישראלית תדע להתלכד בעת משבר ביטחוני בעתיד, אלא שהסדקים החברתיים הנבעים בה עתה עלולים להיות גורם ממריץ לאויביה של המדינה לפעול נגדנו.

עוצמת הקשר לישראל והיחס לממשלה

בחינה שערכנו במסגרת המיזם ״קול העם״, הפלטפורמה החדשה של המכון למדיניות העם היהודי למדידת דעת קהל ברחבי העולם היהודי, מגלה את יחסם של יהודים בצפון אמריקה לממשלת ישראל המכהנת כעת. בישראל, הממשלה מכהנת בזכות רוב שבחר בה והעניק לה מנדט בכנסת. בצפון אמריקה, רוב גדול מקרב היהודים שהשיבו לשאלון הביעו דאגה, מכל מיני סיבות, באשר להרכב הקואליציה והממשלה הנוכחיות. כאשר בדקנו את הזיקה בין עוצמת הקשר של יהודים לישראל לבין תגובתם לקואליציה, התגלו כמה דברים מעניינים.

גם מקרב מי שקשורים לישראל בדרגה הגבוהה ביותר (״לגמרי מסכימים״), רק מעטים הביעו שביעות רצון מפורשת מהרכב הממשלה (קצת יותר מ־10%). הם אינם מופיעים בלוח שלהלן משום שמשיקולי דגימה כללנו בו רק סעיפים שקיבלו תמיכה של יותר מחמישית מהמשיבים. כפי שניתן לראות, יותר ממחצית מהמשיבים ״לגמרי מסכימים״ (שהקשר לישראל הכרחי) מודאגים מהרכב הממשלה מסיבות שונות שצוינו (ימנית מדי, דתית מדי, אנטי־דמוקרטית וכדומה). עם זאת, בקרב הקבוצה הקשורה ביותר לישראל (״לגמרי מסכימים״) יש קבוצה גדולה למדי (חמישית) האומרים שדעתם לא חשובה כי הם ״מכבדים את הבחירה של הישראלים״. בהקשר זה יש לציין כי במקרים רבים עוצמת הקשר לישראל בקרב יהודים בארצות הברית מלמדת על עמדות פחות ביקורתיות כלפי ממשלות ימין וימין־מרכז בישראל.