לחינוך היהודי חשיבות מכרעת בהשרשת התחושה של זהות יהודית, לכידות קהילתית וכמובן העברת הידע והמיומנויות לדור הבא. ואולם, באופן מפתיע, יש מעט מאוד נתונים אמפיריים על בתי ספר יהודיים ברחבי העולם; בשעה שבישראל המידע זמין לכל דורש, במדינות אחרות המידע אינו רציף, במקרה הטוב.

פרק זה מנסה לסכם כמה מן המגמות העיקריות בבתי ספר יהודיים ברחבי העולם, אך גם לספק מידע כללי על מספרם ועל אוכלוסיית הילדים שלומדת בהם ולסרטט את מגמות הרישום לבתי הספר האלה לאורך זמן. הפרק גם בוחן את החינוך היהודי היום, לאחר אירועי 7 באוקטובר 2023 ובעת המלחמה המתמשכת בעקבותיהם. עקב העלייה החדה באנטישמיות, רבים בקהילות היהודיות חוששים שמא ילדיהם ייתקלו בדעות קדומות אם יבחרו ללמוד בבתי ספר לא־יהודיים. הפרק בודק את החלטות ההורים בעניין זה. ולבסוף, הפרק עוסק גם בעמדות של בתי הספר כלפי ישראל כפי שהן באות לידי ביטוי ברשת החברתית שלהם. נראה שביותר ויותר בתי ספר נעשתה ישראל לסלע מחלוקת קשה עד כדי כך שהצוות החינוכי והתלמידים מעדיפים שלא לדבר בכלל על המצב הנוכחי בה.

בתי ספר יהודיים ברחבי העולם

כ־2,000 בתי ספר יהודיים פועלים ב־45 מדינות ברחבי העולם, נוסף על כ־5,000 בתי ספר יהודיים בישראל. לא מפתיע כמובן שבישראל פועלים בתי ספר יהודיים רבים יותר מאשר סך כל בתי הספר היהודיים בשאר העולם. 1.5 מיליון תלמידים לומדים בבתי הספר היהודיים בישראל, שבהם מיעוטם של התלמידים אינם יהודים, אך כל הילדים היהודים בישראל לומדים בבתי ספר יהודיים. נעיר כי אף שהשאלה אם נכון להשתמש במונח "בית ספר יהודי" כדי לתאר בתי ספר חילוניים בישראל יכולה להיות נתונה לוויכוח, הטענה הבסיסית שלנו היא שבית ספר שמלמד תורה ושפה וספרות עברית ומציין את החגים היהודיים הוא בית ספר יהודי.

בתי הספר היהודיים מחוץ לגבולות ישראל הם בתי הספר שמגדירים את עצמם כיהודיים, ללא קשר לשיעור התלמידים הלא־יהודים שלומדים בהם או לטיבם של ההוראה הדתית והאתוס של בית הספר. בתי ספר יהודיים הם מגוונים כמו היהדות עצמה – החל בבתי ספר חרדיים שמלמדים רק לימודי יהדות וכלה בבתי ספר חילוניים שמדגישים את ההיסטוריה ואת התרבות היהודית, ואפילו בתי ספר בונדיסטיים שמתמקדים בשפה ובתרבות היידישאית. בניתוח המוצג כאן לא כללנו את מה שמכונה "בתי ספר משלימים" (מוסדות שמשלימים לילדים לימודי יהדות פעם או פעמיים בשבוע; מה שמכונה לפעמים Sunday Schools).

יש בתי ספר יהודיים בכל שש היבשות. בשני שלישים מן המדינות שהם פועלים בהן יש יותר מבית ספר יהודי אחד, מה שמאפשר להורים לבחור את בית הספר היהודי הרצוי להם. בתי ספר יהודיים פועלים במרבית המדינות המוסלמיות, ובכללם אזרבייג'אן, מרוקו וטורקיה, במדינות שהרוב בהן נוצרי, למשל ארצות הברית, ארגנטינה וצרפת, ובמרבית המדינות חסרות הדת הרשמית, דוגמת סין, הרפובליקה הצ'כית ובריטניה. בתי ספר יהודיים הפועלים בסביבות כה שונות זו מזו מתמודדים מן הסתם עם אתגרים שונים מאוד זה מזה.

בשלושת העשורים האחרונים נרשם גידול של ממש בעולם במספר בתי הספר היהודיים ובמספר התלמידים היהודים שלומדים בהם. במדינות שפרשו מהגוש הקומוניסטי במרכז ובמזרח אירופה הוקמו בתי ספר יהודיים חדשים שמשגשגים כעת בין השאר הודות למשאבי הקהילה שהוזרמו לחינוך. ואולם במדינות רבות חלק הארי של הגידול במספר התלמידים נובע מן הגידול הטבעי של הקהילה החרדית.

בארצות הברית, ביתה של האוכלוסייה היהודית הגדולה ביותר בתפוצות, יש המספר הגדול ביותר של בתי ספר יהודיים: כ־300 אלף תלמידים רשומים בכ־1,200 בתי ספר יהודיים. ריכוזים גדולים של בתי ספר יהודיים יש גם בבריטניה, בצרפת ובקנדה, שבה האוכלוסייה היהודית השנייה בגודלה בעולם. ואולם כשמדובר בשיעור הילדים היהודים שרשומים בבתי ספר יהודיים התמונה נראית אחרת לגמרי. כאשר לא כוללים בחישוב אזורים כמו גיברלטר, שכמעט כל היהודים בה לומדים בבית הספר היהודי המקומי, מתברר כי שיעורי הרישום הגבוהים ביותר הם בבלגיה ובמקסיקו. בבלגיה חיה אוכלוסייה חרדית גדולה, שכל בנותיה ובניה לומדים בבתי ספר יהודיים, ובמקסיקו היהודים מתאפיינים בזיקה דתית מסורתית ובשיעורים גבוהים, בעבר ובהווה, של לימודים בבתי ספר יהודיים. שיעורי הרישום גבוהים יותר באמריקה הלטינית ובדרום אפריקה, שבהן נפוצה יהדות מסורתית, ובבריטניה, שבה החוק מתיר לבתי הספר היהודיים לבחור להיות חלק ממערכת החינוך של המדינה.
למרות האוכלוסייה היהודית הגדולה בארצות הברית, שיעורי הרישום בה לבתי ספר יהודיים הם מן הנמוכים בעולם, סביב 25%. הסיבה לכך היא השילוב של שיעור נמוך של יהודים אורתודוקסים (שמעדיפים ללמוד בבתי ספר יהודיים) והעלות היקרה מאוד של החינוך היהודי. בגלל ההפרדה הנהוגה בארצות הברית בין דת למדינה, בתי הספר היהודיים צריכים להיות פרטיים, ולכן נעשים ניסיונות לעקוף את בעיית שכר הלימוד הגבוה על ידי הקמת בתי ספר בזיכיון (charter schools) בשפה העברית, המנוהלים באופן עצמאי אך מקבלים מימון ציבורי. הסיבה לעלות הגבוהה של החינוך היהודי בארצות הברית נובעת, בחלקה, מריכוז של קהילות יהודיות באזורים שבהם עלויות החינוך גבוהות במיוחד. גם במגזר הציבורי ההוצאה השנתית לילד מגיעה ל־29,873 דולר בניו יורק ול־25,099 דולר בניו ג'רזי.

את הילדים שלומדים בבתי ספר יהודיים מחוץ לישראל אפשר לחלק לשלושה זרמי משנה עיקריים: הזרם החסידי (ובכללו ילדים חרדים מקהילת חב"ד־לובביץ'); הזרם החרדי־ליטאי (לא־חסידי); וכל האחרים. בארצות הברית ובבריטניה, שתי המדינות מחוץ לישראל שבהן אוכלוסיית תלמידי בתי הספר היהודיים היא הגדולה ביותר, כ־300 אלף וכ־40 אלף (בהתאמה), רוב התלמידים שלומדים בבתי ספר יהודיים הם חרדים. בתוך קבוצת החרדים יש יותר תלמידים חסידים מליטאים, כמו שאכן יש בכל מדינה המוצגת בתרשים, מלבד דרום אפריקה, שבה מרבית היהודים הם ליטאים ובתי הספר החסידיים היחידים הם של חב"ד.

הרוב החרדי בבתי הספר היהודיים בארצות הברית ובבריטניה עולה בקנה אחד עם נתוני העבר המלמדים על גידול מהיר במספר התלמידים בבתי הספר החרדיים בשל שיעורי ילודה גבוהים ושיעורי רישום כמעט מלאים בקהילה החרדית לבתי ספר יהודיים. בארצות הברית נעשה שימוש בהגדרה הצרה ביותר האפשרית של חרדי, שאינה כוללת את מי שלומדים במה שמכונים "בתי הספר של האורתודוקסיה המודרנית" (Centrist). בבתי ספר אלה מתקיימת הפרדה מגדרית, הם נוטים שלא להיות ציוֹניים, ויש להם הרבה מן המשותף עם בתי הספר החרדיים מבחינת הגישה החינוכית שלהם. אילו היינו כוללים בניתוח את בתי הספר של האורתודוקסיה המודרנית בקטגוריה הליטאית (שבארצות הברית סביר יותר שתכונה "ישיבאית"), כי אז כל שלוש הקבוצות – חסידים, ליטאים ואחרים – היו זהות בגודלן.

בארצות הברית עומד ייצוג היתר של החרדים בקרב אוכלוסיות בתי הספר בניגוד בולט לשיעור הקטן יחסית של יהודים אמריקאים המזדהים כחרדים. הסיבה לכך היא השיעור הקטן כל כך של יהודים אמריקאים לא־אורתודוקסים שלומדים בבתי ספר יהודיים. עניין זה עומד בניגוד בולט לדפוס המקובל בדרום אפריקה ובאוסטרליה. אף כי יש בשתי המדינות האלה קבוצות חרדים גדולות, רוב התלמידים הרשומים בבתי הספר היהודיים הם אורתודוקסים מודרנים, מסורתיים או חילונים, תולדה של שיעורי הרישום הגבוהים בקרב זרמים שונים של הקהילה לבתי ספר יהודיים.

מגמות הרישום מאז מתקפת חמאס על ישראל ב־7 באוקטובר 2023

ההשפעות של מתקפת חמאס על ישראל ב־7 באוקטובר הדהדו ברחבי העולם. מספר התקריות האנטישמיות הרקיע שחקים – עלייה של 360% במספר התקריות האנטישמיות בארצות הברית ועלייה של 589% בבריטניה בשלושת החודשים שלאחר המתקפה. בתי הספר היהודיים הושפעו במיוחד, למשל ההתקפות על בתי ספר במונטריאול קנדה, סגירת בתי ספר ושינויים במדיניות התלבושת האחידה בבתי ספר במלבורן אוסטרליה ובלונדון בריטניה מחשש שהתלמידים יזוהו כיהודים ויהיו מטרה להתקפה בעודם עונדים סמלים יהודיים.

אחת התוצאות החיוביות יותר של כל התופעות האלה יכולה להיות עלייה במספר הנרשמים לבתי ספר יהודיים. מלבד הגידול במספר התלמידים הרשומים בבתי ספר יהודיים בגלל זרימה של ישראלים למדינות מחוץ לישראל, לרוב בעלי אזרחות כפולה או אנשים שיש להם קשרי משפחה בחו"ל, יש גם ראיות לכך שהעלייה באנטישמיות מביאה לעלייה במספר הנרשמים היהודים לבתי ספר יהודיים. נתונים מסקר "פריזמה" שנערך בקרב 110 בתי ספר יהודיים בצפון אמריקה מצביעים על ההתעניינות המתגברת בבתי ספר יהודיים לאחר מתקפת 7 באוקטובר. כארבע עשיריות מבתי הספר שנסקרו דיווחו על התעניינות מצד הורים באפשרות להעביר את ילדיהם מבתי ספר ציבוריים לבתי ספר יהודיים באמצע השנה, וחמישית דיווחו דיווח זהה על התעניינות בהעברת ילדים אליהם מבתי ספר פרטיים.

נתונים ממדד "קול העם", סקר שערך המכון למדיניות העם היהודי (JPPI) בקרב יהודים חברי קהילה בארצות הברית, מראים גם הם כי ההשפעות של העימות הביטחוני בישראל והעלייה באנטישמיות בעקבותיו מעלות בחו"ל את הביקוש לחינוך יהודי. מרבית המשיבים אמרו כי הם נוטים יותר כעת לשלוח את ילדיהם לבתי ספר יהודיים, פחות מעשירית אמרו שיש סיכוי קטן יותר שיעשו זאת, ושליש דיווחו כי למלחמה לא הייתה השפעה על נטייתם לבחור בית ספר יהודי לילדיהם.

במציאות, ההשפעה של האנטישמיות על בחירת בית הספר, ולא משנה מה ישיבו אנשים לסוקרים על כוונותיהם, מעט מורכבת יותר. מצד אחד, הורים רבים חוששים שמא ילדיהם ייתקלו באנטישמיות בסביבות החינוכיות שבהן הם קבוצת מיעוט, מצד ההנהלה, הצוות או התלמידים. בסקר נשמעו סיפורים על ילדים שלא הרגישו בטוחים בבתי ספר של המיינסטרים כשתלמידים הפגינו בעד פלסטין או הפכו את התלמידים היהודים למטרה בעקבות הקונפליקט הנוכחי. ואולם עבור מיעוט מההורים, החששות הנוגעים לאנטישמיות מרוכזים סביב השאלה אם בתי ספר יהודיים הם מטרה פוטנציאלית להתקפות אנטישמיות. מתקפת הטרור בשנת 2012 נגד בית הספר אוצר תורה בטולוז, שבה נרצחו מורה ושלושה תלמידים, היא מקרה לדוגמה.

נתוני סקר של הסוכנות לזכויות יסוד של האיחוד האירופי EU FRAי (European Union Agency for Fundamental Rights) על יהודים ב־12 מדינות באירופה מצביעים על כך שאצל רוב ההורים החששות מפני אנטישמיות מגדילים את הסבירות שהם ישלחו את ילדיהם לבית ספר יהודי. ואולם עבור מיעוט חששות אלה הם דווקא הצדקה לנקוט גישה הפוכה ולבחור בבית ספר לא־יהודי. מתברר כי בשעה שמרבית ההורים חוששים מאנטישמיות יומיומית שילדיהם עלולים להיתקל בה בשל היותם מיעוט יהודי בבית הספר, מעטים חוששים שמא דווקא לימודים בבית ספר יהודי יעמידו את ילדיהם בסיכון, שכן בתי ספר יהודיים נתפסים כאתרים פוטנציאליים לפעילות אלימה נגדם או כמגבירים את הנראות של הילדים כיהודים מחוץ לבית הספר. מבחינתם של יהודים מסוימים, התגובה לאנטישמיות היא הנמכת הפרופיל. ייתכן שבעיני מי שאינם מעוררים תשומת לב בבתי ספר שבהם רוב של אוכלוסייה לא־יהודית, זו נחשבת האפשרות הבטוחה יותר.

בהקשר זה יש לעשות הבחנה חשובה בין ארצות הברית לאירופה. האנטישמיות שכיחה בהרבה באירופה, ולכן לא מפתיע שנתוני EU FRA מצביעים על כך שעבור יותר מחמישית מההורים, אנטישמיות היא שיקול חשוב בהחלטה אם לשלוח את ילדיהם לבית ספר יהודי או לא. ואולם בארצות הברית, שבה רמות נמוכות יותר של אנטישמיות, נתוני "קול העם" של המכון למדיניות העם היהודי (JPPI) מצביעים על כך שרק אחד מכל 20 הורים מציין את האנטישמיות כגורם בהחלטתו אם לרשום את ילדיו לבית ספר יהודי אם לאו.

תגובות בתי הספר לקונפליקט הביטחוני הנוכחי בישראל

בתי הספר היהודיים בחו"ל מצאו את עצמם מול מגוון אתגרים מאז מתקפת 7 באוקטובר. באזורים מסוימים נרשם זרם של ישראלים שהגיעו למקום בניסיון למצוא לעצמם הפוגה מהמלחמה. הצטרפותן של משפחות אלה באופן זמני היא משום אתגר לבתי הספר, שכן עליהם לתת מענה לתלמידים רבים יותר בתנאים של חוסר ודאות. גם בתי הספר עצמם הרגישו את ההשפעה של האירועים בישראל, וברבים הורגשה עצבות לנוכח סבלם של הישראלים שבידי חמאס ותחושת סולידריות חזקה יותר מבעבר עם היהודים בישראל. יוזמות הושקו, תפילות אורגנו, וכספים גויסו כדי לעזור לישראל בשעת צרתה.

היבט אחד של כל הפעילות הזאת ניתן לאיתור על ידי בחינה של הרשתות החברתיות של בתי הספר. ניתחנו מדגם קטן של כל אוכלוסיית בתי הספר היהודיים ברחבי העולם – באוסטרליה, בקנדה ובדרום אפריקה (סך הכול 118 בתי ספר) – שמחזיקים חשבונות פייסבוק פעילים (סך הכול 52 בתי ספר, שהם 44% מכלל בתי הספר היהודיים במדינות אלה). ברוב המקרים, פוסטים שפורסמו בפייסבוק מייד לאחר מתקפת 7 באוקטובר ביטאו אהדה וסולידריות עם ישראל, אך ככל שחלף הזמן וחיי בית הספר שבו לשגרה, פחתה תדירותם של פוסטים עם תוכן שהתמקד במפורש באירועים בישראל. ובכל זאת ישראל, והמלחמה שהיא נתונה בה, נותרו נושאים בולטים בפוסטים שפורסמו בפייסבוק.

עם זאת, נמצא הבדל ברור בין בתי הספר מבחינת הגישה שלהם לישראל. כמובן, אם נקודת המבט היא דרך חשבונות פייסבוק, חשוב לזכור כי לבתי ספר חרדיים, שנוטים לתמוך בישראל, אף שבעיקרון הם אינם ציוניים, אין בדרך כלל נוכחות ברשתות החברתיות. מעבר לכך, נמצא קשר בין חלקם של התלמידים הלא־יהודים שלומדים בבית הספר ובין תגובתו של בית הספר למצב בישראל כפי שהיא קיבלה ביטוי בפוסטים בפייסבוק. רק לקצת פחות מעשירית מבתי הספר שכללנו במדגם יש תלמידים רשומים שאינם מזדהים כיהודים בשום צורה ואופן. לעיתים קרובות יותר האתגר נעשה גדול יותר בקהילות שאוכלוסייתן מצטמצמת והן מחפשות דרך לשמר בית ספר יהודי למרות הירידה בביקוש.

נמצאה התאמה ברורה בין בתי ספר שלומדים בהם לא־יהודים לצד יהודים לבין הסבירות לפרסום פוסטים ברשת החברתית על ישראל ועל הקונפליקט הנוכחי. בתי ספר שאוכלוסיית התלמידים הלא־יהודים שלהם גדולה (למעלה מ־10%) לא פרסמו פוסטים על המלחמה או פרסמו פעם אחת בלבד. לעומת זאת, בתי ספר שרוב גדול של תלמידיהם יהודים נטו להתייחס למלחמה לעיתים קרובות יותר. מעניין שלמרות שבתי ספר יהודיים שלומדת בהם קבוצה גדולה של תלמידים לא־יהודים נוטים יותר לשלוח הודעות ברכה בחגים של דתות אחרות, כגון "חג מולד שמח" ו"רמדאן כרים", הרשת החברתית שלהם לא פרסמה פוסטים על ישראל. לדוגמה, פעילויות ט"ו בשבט (Arbor Day) וסדרי פסח שנערכו בבתי הספר האלה הופיעו בפוסטים שלהם ברשת החברתית, אך ישראל הושמטה מהם. הסיבה לכך היא לא שלבתי ספר יהודיים שיש בהם תלמידים רבים לא־יהודים אין כבר מאפיינים מזהים יהודיים. העניין הוא שהם כן ממשיכים לציין מועדים יהודיים, אפילו בבתי ספר שהיהודים בהם הם מיעוט בגוף התלמידים, אך ישראל נעדרת מן הרשת החברתית שלהם.
לבתי הספר היהודיים בדרום אפריקה ובאוסטרליה יש נטייה חזקה יותר להזכיר את ישראל ואת המלחמה בפוסטים שלהם ברשת החברתית מאשר לבתי הספר היהודיים בקנדה. בבתי הספר הקנדיים שאימצו את ערך הגיוון (diversity) או שדוגלים בהשקפה פלורליסטית מצאנו אותה שכיחות של הערות על ישראל כמו בבתי ספר יהודיים במקומות אחרים שאוכלוסיית הלא־יהודים בהם גדולה. המסקנה הסבירה היא שהדבר נובע מרמות גבוהות יותר של ציונות בקרב הקהילות בדרום אפריקה, באוסטרליה ובאמריקה הלטינית לעומת הרמות בחצי כדור הארץ הצפוני. קרוב לוודאי שזו גם פונקציה של אי־הסכמה קהילתית באשר לישראל. נראה כי בתי ספר שיש בהם גוף הורים מגוון יותר נמנעים מן הנושא הנפיץ "ישראל" גם כאשר התלמידים בבית הספר חולקים דת אחת (יהודית). אף כי אפשר היה לחשוב שהקונפליקט הביטחוני הנוכחי, או לפחות הימים שמייד אחרי מתקפת 7 באוקטובר, סיפקו רגע של קונצנזוס, נדמה כי לא כל בתי הספר מרגישים כלולים בו. מבחינתם של בתי ספר הנוקטים גישה פלורליסטית או שיש בהם גוף תלמידים יהודים מגוון, ישראל נראית כנושא שנוי במחלוקת.

מן הנתונים לא ברור אם מספר בתי הספר הפלורליסטים נמצא במגמת עלייה. מה שברור הוא שבתי הספר היהודיים שיש בהם מיעוט לא־יהודי גדול נעשים שכיחים יותר ויותר. הגורם לכך הוא, בחלקו, התנועה הכללית לעבר רב־תרבותיות ובחלקו השינויים הדמוגרפיים שבעטיים יש ירידה בתפוצות בביקושים לחינוך יהודי לא־חרדי. הקהילה היהודית בישראל היא כיום סוגיה שנויה במחלוקת, אך המורכבות של שיחה על ישראל בבתי ספר שבהם יהודים מייצגים שיעור תלמידים הולך וקטן גדולה בהרבה. לכן נראה הגיוני שמספר הולך וגדל של בתי ספר יהודיים שהאוכלוסייה הלא־יהודית שלהם גדולה, ובוודאי כאשר רוב הצוות אינו יהודי, יבחרו, בפשטות, להתעלם מישראל. פירושו של דבר שייתכן שבתי ספר יהודיים, ובפרט אלה שמשרתים אוכלוסייה שאינה דתית (כלומר, בתי הספר שיש בהם גופי תלמידים מעורבים מבחינה דתית) לא ימשיכו לטפח תחושת קשר או אפילו סולידריות עם ישראל, גם לא ברגעיה הקשים ביותר.

המלצות

• יש לעשות מאמץ בכל המדינות שיש בהן קהילה יהודית להעלות את שיעורי הרישום לבתי הספר היהודיים, בייחוד בקרב היהודים הלא־דתיים.
• במקומות שהרישום לבתי הספר היהודיים נמצא בירידה יש לעודד את בתי הספר היהודיים לאגֵם משאבים ואולי אף להתמזג זה עם זה כדי לחסוך בעלויות.
• העלייה המצערת במספר התקריות האנטישמיות בשנה החולפת עשויה להגדיל את מספר הנרשמים לבתי הספר היהודיים, והללו צריכים להתגמש ולפתוח את שעריהם לתלמידים יהודים מבתי ספר לא־יהודיים, גם אם הם בקיאים פחות במקצועות הלימוד היהודיים.
• השפעת האנטישמיות על דפוסי הרישום עשויה להיות חזקה יותר במוסדות להשכלה גבוהה (אוניברסיטאות ומכללות), שבהם הדעות המוטות הללו רווחות יותר. לפיכך על המכללות היהודיות להיערך לקבלת מספר סטודנטים גבוה יותר.
• על האוניברסיטאות והמכללות בישראל להשקיע בתוכניות של חילופי סטודנטים ובתוכניות בשפות זרות כדי למשוך אליהן סטודנטיות וסטודנטים יהודים מכל העולם שמודאגים מן האנטישמיות בקמפוסים.
• אנו ממליצים כי הקהילות היהודיות והתומכות בישראל בארה״ב, יחד עם אקדמאים, ייזמו פרויקט אינטלקטואלי שמטרתו לצמצם ולערער את הדומיננטיות של המגמה הפרוגרסיבית באקדמיה. פרויקט כזה צריך לשאוף להחזיר את האוניברסיטאות למשימתן העיקרית של מחקר והוראה ברוח של חקירה חופשית ופתוחה (תוך אתגור ההיבט הטוטליטרי של הפרוגרסיביזם העכשווי). כמו כן, עליו לאתגר נרטיבים פשטניים של "מדוכאים" ו"מדכאים" הכוללים "טובים" מול "רעים". במידת הצורך, יש לשקול הקמת כתבי עת מדעיים, ואפילו מחלקות ומוסדות חדשים, שיעסקו בנושא.
• ממשלת ישראל צריכה לשקול כיצד היא יכולה לתמוך בצורה הטובה ביותר בחינוך היהודי בתפוצות. יש לנסות לגייס שליחים לעבודה בבתי ספר בחו"ל, שכן המלחמה הובילה הן לירידה בהיצע, כאשר צעירים ישראלים מרגישים פחות מסוגלים לעזוב את הארץ, והן לעלייה בביקוש, כאשר בתי ספר מחפשים אנשי צוות שיוכלו ללמד על ישראל. ממשלת ישראל צריכה גם לשקול הקצאת תקציבים לסבסוד חינוך יהודי בקהילות הזקוקות לכך. הממשלה יכולה לחבר בין פילנתרופים ולסייע – בסכום לא גדול – להקצאת משאבים משמעותיים עבור החינוך היהודי בתפוצות.