דר' שלום סלומון ואלד הינו חבר מייסד במועצת היועצים האקדמיים והמומחים ברשת הגלובלית הסינית-ישראלית וההנהגה האקדמית – SIGNAL. דר' ואלד נולד באיטליה. הוא קיבל את תואר הדוקטור בכלכלה ובהיסטוריה באוניברסיטת באזל, שווייץ, ב-1962. לדר' ואלד היתה קריירה רבת שנים בארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD) שמושבו בפריז, הנחשב למכון (Think Tank) לתכנון מדיניות המוביל במערב. שם הוא התמחה במדיניות של מדע וטכנולוגיה, ובעת פרישתו לגמלאות, בשנת 2001, היה ראש יחידת הביו-טכנולוגיה של ה-OECD. מאז שנת 2002, דר' ואלד משמש כעמית בכיר במכון למדיניות העם היהודי בירושלים, בו התמחה ביחסי ישראל והעם היהודי עם המעצמות הגדולות של יבשת אסיה. ב-2004 הוא פרסם את "סין והעם היהודי – ציביליזציות עתיקות בעידן חדש", עם הקדמה מאת השגריר דניס רוס (מהדורה בשפה הסינית יצאה לאור בסין בשנת 2014); בשנת 2014 פורסם ספרו, "עלייתן ושקיעתן של ציביליזציות – לקחים לעם היהודי", עם הקדמה מאת הנשיא שמעון פרס, וב-2017 פרסם את "הודו, ישראל והעם היהודי", עם הקדמה מאת הנשיא ראובן ריבלין.
______________
חינווראג': עבדת במשך 38 שנים בארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD), הגוף המייעץ למדיניות החשוב ביותר במערב, כך ששאלתי הראשונה אליך היא – כיצד התחלת להתעניין בסין?
שלום: העניין שלי בסין? קשה לי לומר. זה התחיל אחרי המלחמה, מלחמת העולם השנייה. נשביתי על ידי דמותו של קונפוציוס, והוקסמתי מהעובדה, לה הייתי ער רק למחצה (אני ניצול שואה) שסין היא אחת המדינות הבודדות שבה לא נרצחו יהודים. התחלתי לקרוא על פילוסופים סיניים, ובהם קונפוציוס. התחלתי גם לאסוף פריטי אמנות סיניים. ענייני בסין נוצר, אפוא, דרך התרבות, ולא כתוצאה מתפיסה פוליטית כלשהי. מאוחר יותר גיליתי כי כמה מן האליטות הפוליטיות שלנו שלחו מבט לעבר סין ורצו ללמוד ממנה.
העם היהודי הינו מוגבל, ואנחנו מתעניינים במדינות שבהן אנו מתגוררים ובמדינות המקיימות יחסים הדוקים עם ישראל, שרובן מערביות. אולם עתידו של העולם איננו טמון במערב. קראתי שעוד בשנת ה-1960, בן גוריון אמר כי ברית המועצות וארצות הברית לא ישלטו לנצח בעולם, וכי עלינו להביט לעבר אסיה. הדבר נחרת במוחי, ולכן התחלתי ללמוד על אסיה ולנסות להבין את הדרכים השונות שבהן מנהלות סין והודו את יחסיהן עם העולם ואת מגעיהן עימנו. באופן אישי, אני יהודי אירופי ואדם מערבי, אולם אני מנסה לצאת מן הדפוס המערבי וליצור מגע עם אסיה בדרכים רבות ושונות.
חינווראג': במהלך העניין האקדמי והתרבותי רב השנים של בסין, כיצד אתה רואה את המצב הנוכחי של יחסי מדינת ישראל עם סין?
שלום: אני חושב שישראל מוצאת עצמה נלחצת בין שתי מעצמות-העל: ישראל רוצה להמשיך ולטפח את יחסיה עם סין, אך לדעתי, בעלת הברית העיקרית של ישראל, ארצות הברית, אינה רוצה בזאת. אמריקה אינה רוצה שנרחיב את שיתוף הפעולה שלנו עם סין לתחומים שאמריקה רואה אותם כרגישים. אני מקבל את התחושה שאמריקה מאמינה כי ככל שגדלות ההשקעות של סין בישראל, כך הדבר מְסַכֵּן את ישראל.
ישראל מתמרנת, אפוא, בין השתיים, קופצת מאבן לאבן, ומנסה לצלוח באופן זה את המים הסוערים. זו היא סיטואציה בלתי-נוחה לנו, לישראל.
באופן רשמי, ישראל אומרת כי סין חשובה מאוד למדינתו של העם היהודי מנקודת ראות כלכלית. ארצות הברית היא שותפת הסחר החשובה ביותר של ישראל, וישראל היא המדינה היחידה ביבשות אסיה ואפריקה שהיקף הסחר שלה עם ארצות הברית גדול יותר מאשר היקף הסחר של סין עם ישראל. כשמביטים בתמונה הגלובלית, מגלים כי לכל מדינות אסיה ואפריקה, מחצית מן המדינות האירופיות ושלושה רבעים ממדינות אמריקה הלטינית, יש יחסי מסחר איתנים יותר עם סין מאשר עם ארה"ב. תופעה זו צפויה להיות בולטת עוד יותר בעתיד. גם היקף הסחר של הודו עם סין גדול יותר מאשר היקף הסחר של הודו עם ארה"ב.
רבים מן הפוליטיקאים בישראל מבינים כי סין איננה כה אנטי-ישראלית כפי שהיתה בעבר. סין נכנסת אל המזרח התיכון, ואי-אפשר להימנע מן המחשבה כי לא ירחק היום שבו סין תהיה הכלכלה מס' 1 בעולם, כולל במזרח התיכון. אין אנו רוצים באויבת, וסין איננה רוצה להיות אויבת, חרף יחסיה עם איראן ועם אחרים השואפים לראות את חורבנה של ישראל (שאיפה פרובלמטית מאוד מבחינתנו, כמובן). ישראל אינה צריכה להזין עוינות בלתי-נחוצה מצידה של סין.
זהו הרקע. אנו במצב שבו סין חודרת אל המזרח התיכון, ואנו רואים נציגים סיניים מדברים עם כל ממשלה במזרח התיכון (איתנו פחות), ואין אנו יכולים להתעלם מכך. במובן מסוים, הסינים יהיו שכנינו, ובמידה מסוימת הם שכנינו כבר עתה. עלינו להתנהל בזהירות כדי להגן על יחסינו עימם.
מאידך גיסא, אנו תלויים במידה רבה מאוד בפעולות מסוימות ובתמיכה פוליטית מצדה של ארצות הברית – היא המדינה היחידה התומכת בנו במועצת הביטחון של האו"ם, ואל לנו להתעלם מכך. אנו בין הפטיש לבין הסדן, ועלינו לנווט את דרכנו ביניהם.
אני מאמין שיש לנו באמריקה שגריר יוצא מן הכלל, מיכאל הרצוג. דומה שהוא מבין את סין, ואני משוכנע שהוא פועל במיטב יכולתו כדי להגן על שתי מערכות היחסים – גם זו שעם ארה"ב, וגם זו שעם סין.
אינני נעצב על כך שמספר חברות ישראליות, ביחד עם הסינים, תובעות את ממשלת ישראל על כך שלא איפשרה להן לזכות במכרז לרשת הרכבת הקלה מדרום תל אביב אל צפונה. על עתידה הכלכלי של ישראל מאיים מכשול רציני – מצבן העלוב של התשתיות, במיוחד בכל מה שנוגע למערכת התובלה והתעבורה, הגורם לאלפי ישראלים לבזבז זמן כשהם תקועים בפקקי תנועה. סין נמנית על המדינות בעלת הרמה הגבוהה ביותר, בכל הנוגע לבניית תשתיות. לדעתי, אין שום מדינה אחרת היכולה להרים את ישראל לגובה בתחום זה, ובמיוחד לא תמורת אותה עלות. האמריקנים אינם מצליחים לשפר את התשתיות שלהן, בעוד שמה שסין עשתה עם מערכת התשתיות שלה הוא בבחינת נס. בניית רכבת בין שיאן לבין להאסה, בירת טיבט, מעל הרים בגובה של 5,000 מטר הינה הישג אדיר בתחום ההנדסה האזרחית. לכן, אנחנו הישראלים זקוקים ליתרונות שבידי הסינים להציע לנו, ועלינו להתנגד ללחצים, אם וכאשר מדובר בטובתה וברווחתה הכלכלית של ישראל.
אינני מכיר את הרקע בשלמותו, אולם לא יכולנו לתת את ביצוע העבודות הכרוכות ברכבת לסין. ישראל נאלצה להעניק את ביצוע הפרויקט לקונסורציום של חברות זרות וישראליות.
חינווראג': מה, לדעתך, מציעה סין לישראל מעבר ליתרונות כלכליים, סחר, חקלאות והיי-טק? האם יש משהו מעבר לדיפלומטיה כלכלית, חומרית?
שלום: בוא נעיף מבט בעיר חיפה ובבנייתו של נמל שני על ידי חברה סינית (Shanghai International Ports Group). הנמל כבר גמור ומופעל, והוא הפסיק להוות סלע מחלוקת בין ארצות הברית לבין ישראל. יתכן שאני טועה, אולם כאשר מדינה משקיעה מיליארדי דולרים במדינה אחרת, ניתן להסיק מכל היא מעוניינת שאותה מדינה תשגשג ולא תיהרס. האם ההשקעה הסינית בישראל איננה מרמזת על כך שהסינים בטוחים בהמשך קיומה של ישראל בטווח הזמן הארוך? וזה דבר טוב, משום שהוא מראה לאויבינו שסין, מדינה הקיימת כבר ארבעת אלפים שנה, מאמינה כי ישראל תמשיך להתקיים עוד זמן רב.
כשארצות הברית מונעת השקעות סיניות בישראל אין היא מענישה את סין – היא מענישה את ישראל. בסטטיסטיקה הכלכלית של סין, אי-אפשר בכלל למצוא את ישראל. נפח המסחר וגודל המשק הישראלי כלל אינם מהווים גורם מבחינתה של סין. אנחנו גמדים, ליליפוטים, עד כמה שזה נוגע לסין. בתחומים מקצועיים שונים, בחדשנות ובטכנולוגיה, יש לנו כמה הישגים ראויים לציון, אולם להגבלת הקשרים בין ישראל סין תהיה השפעה חמורה על ישראל, הרבה יותר מאשר על סין. את הטיעון הזה, רוב האמריקנים אינם רוצים לשמוע, או שאין הם מוכנים להתחשב בו. אולם אנחנו עושים את המקסימום במגמה להיענות לדאגותיה של ארה"ב, על ידי הקמת מנגנון לבדיקת השקעות זרות. בקצרה – ישראל מנסה לתמרן.
חינווראג': האם אתה מזהה הבנה פוליטית של סין בקרב המפלגות הפוליטיות של ישראל?
שלום: ישראל נוטה להביט אל תוך עצמה, פנימה; למרבה הצער, סין איננה עומדת בראש סולם העדיפויות של ישראל. אילו היית שואל אותי מה הן עשר העדיפויות החשובות ביותר של ישראל, סין לא היתה נכללת ברשימה זו. קרוב לוודאי שסין לא נמצאת אפילו במקום ה-15. העדיפויות של ישראל הן, בראש ובראשונה, ביטחון הפנים, עתיד המדינה והיהדות העולמית, ויחסינו עם העולם הערבי. יש לנו עניין בארצות שבהן חי העם היהודי במשך אלף שנים, בעיקר ארצות אירופיות, למרות שבטווח הארוך, סין חשובה לישראל יותר מאשר רוב ארצות אירופה. אני מאמין כי יחסינו עם צרפת, גרמניה ובריטניה זוכים ליותר תשומת-לב ציבורית מאשר יחסינו עם סין. אופן המחשבה הישראלי לא השתנה, והמפלגות הישראליות משקפות זאת. מפלגה איננה יכולה להשיג קולות כלשהם על ידי כך שתהיה בעד סין או נגדה. סין איננה מופיעה במצעה של מפלגה ישראלית איזושהי. אינטלקטואלים ודיפלומטים מבינים את סין יותר טוב, אולם אינני רואה בישראל תנודה פוליטית משמעותית לעברה של סין.
כאשר כתבתי את ספרי אודות סין והעם היהודי (2004) נשאלתי כמה יהודים חיים בסין. אמרתי שאין זה רלוונטי אם יהודים רבים חיו בסין בעבר, או חיים בה כיום. סין היא מעצמת-על, והיא תהיה בשכנותנו – ולכן זה כל כך חשוב.
חינווראג': האם לדעתך יש אלמנטים תרבותיים המשותפים לישראל ולסין?
שלום: לדעתי – כן, אבל לא מבחינתם של 99% מהישראלים. הם לא יודעים מספיק על סין. הם מבקרים בסין, ורואים בה ארץ אקזוטית, אבל אין הם מכירים את תרבותה של סין.
חינווראג': איך נוצר באוניברסיטאות הישראליות הידע על סין עבור ישראלים צעירים?
שלום: הלוואי והייתי יודע את התשובה לשאלה זו. עוד לפני שנים רבות, האדם הראשון שלימד פילוסופיה סינית באוניברסיטה העברית היה מרטין בובר, שברח מגרמניה הנאצית בשנת 1938. עבורו ועבור אחרים, קל היה למצוא קשר בין הקונפוציאניזם, הטאואיזם והיהדות, כך שבובר החל ללמד פילוסופיה סינית באוניברסיטה העברית הוא היה הראשון שתירגם לעברית את ה"דאודג'ינג" [Daodejing – טקסט סיני קלאסי, הנחשב לטקסט הבסיסי של הדת והתרבות הטאואיסטית].
מאז ומתמיד, סין היתה חשובה לאליטה מצומצמת, והיו אוספים של אמנות סינית. אספנים רבים של אמנות סינית היו יהודים בפריז, לונדון, ברלין, וארצות הברית. יהודים היו בין האספנים הראשונים של אמנת סינית, וכמה מהם עשו זאת בישראל, אולם ציורים רבים נפגעו ונהרסו מחמת תנאי האקלים.
בעת רדיפת היהודים באירופה, ולאחר מכן – במהלך השואה, שנגחאי העניקה מקלט ל-20 אלף יהודים. באותו זמן, תושביה הסיניים של שנגחאי סבלו בעצמם בשל הכיבוש היפני. מדינת ישראל הכירה בסיוע שהעניק העם הסיני ליהודים, והודתה לסין.
חינווראג': מסיבות שונות, סין תמכה, ועדיין תומכת, בפלסטינים. האם לדעתך ישראל מעדיפה להתעלם מסוגיה זו? האם אתה חושב שסין נוקטת גישה פרגמטית יותר לגבי הסכסוך?
שלום: מלכתחילה, סין היתה פתוחה וידידותית כלפי ישראל. אבל החל מוועידת המדינות הבלתי-מזדהות שנערכה בבאנדונג בשנת 1955, סין עברה אל הצד הערבי והתרחקה מישראל. סין שאפה להיות המדינה המובילה בעולם השלישי, נגד המערב. קרוב למחצית מתושבי העולם השלישי הם מוסלמים, כך שעל מנת להנהיג את עמי העולם השלישי, סין נזקקה לאמץ את העמדה המוסלמית. באופן רשמי, ממשלתו של מאו דזה-דון הטיחה עלבונות קולניים בישראל, אולם מעולם לא התלוותה לכך עוינות כלפי יהודים. סין מעולם לא נעשתה אנטישמית. זאת ביגוד לאנטי-ציונות במערב, ובעיקר בקרב קומוניסטים, שצמחה והפכה לאנטישמיות.
סין תמכה בפלסטינים, לרבות ארגוני טרור. אולם התמיכה החומרית שנתנה סין היתה זניחה בהשוואה לזו שנתנו אחרים, כגון ברית המועצות, שאף העניקו לארגוני הטרור נשק כבד שנועד ללחימה בישראל. כיום לא נותרה בישראל טינה כלשהי כלפי סין.
היחסים בין שתי המדינות התאפשרו בסוף שנות ה-1970 ובשנות ה-1980, כאשר ישראל הפכה לספקית נשק עיקרית של סין. הדבר קרה עקב ההתנגשות בין חיילים סובייטיים לחיילים סיניים במזרח אסיה, התנגשויות שבהן נהרגו מאות חיילים סיניים. שליט ברית המועצות, לאוניד ברז'נייב, איים על סין בנשק גרעיני. הוא נהג כך גם כלפי ישראל, בעת מלחמת יום הכיפורים (1973(. הנשיא ריצ'רד ניקסון ומזכיר המדינה הנרי קיסינג'ר הוטרדו מכך, והבהירו לברית המועצות כי ארצות הברית לא תהיה מוכנה להשלים עם התקפה גרעינית על סין. סין היתה אז מדינה חלשה וענייה מאוד. האמריקנים כבר הקדישו מחשבה לשאלה כיצד ניתן לחזק את סין כנגד ברית המועצות, ללא התערבות אמריקנית גלויה. באופן זה, ישראל נעשתה לשליח מסוג מסוים, ועובדה זו עדיין איננה ידועה לרוב הציבור הישראלי. ישראל, ארצות הברית וסין אינן מגיבות על פרסומים בנושא זה, וכל הפרטים הדיפלומטיים עדיין מסוּוָּגים וחסויים. פרופסור יצחק שיחור, הנחשב למלומד הישראלי המוביל בלימודי סין, פירסם פרטים על אירוע אסטרטגי זה.
יתכן שלעולם לא נדע אם ארצות הברית הציעה או המליצה שישראל תספק נשק לסין כנגד ברית המועצות. מכל מקום, זה מה שקרה, וזה היה טוב, משום שמאז ואילך, סין החלה לפתח רגשות חיוביים כלפי ישראל.
חינווראג': כיצד, לדעתך, יכול העם היהודי למלא תפקיד בעיצוב מדיניותה של ישראל כלפי סין? האם יש אפשרות למילוי תפקיד כזה, או שזה חייב להיות במסגרת של מדינה-אל-מדינה?
שלום: יהודי אמריקה הם כיום התפוצה היהודית היחידה שיש לה השפעה בזירה הפוליטית. ליהודי צרפת או גרמניה אין כוח ממשי; הם עדיין נאבקים להגן על עצמם מפני אנטישמיות. יהודי ארצות הברית הם בראש ובראשונה אמריקנים, ולכן עמדתם כלפי סין דומה לעמדה הרשמית של המימשל, וזה מהווה בעיה מבחינתה של ישראל. בעבר, יהודי אמריקה היו יותר ידידותיים כלפי סין. כיום הם לפעמים מביעים בקול רם את דאגותיהם לגבי מצב זכויות האדם סין. בארצות אין הרבה מקורות מידע ציבוריים טובים ומאוזנים לגבי סין, למעט בקרב מומחי אקדמיה רציניים. פוליטיקאים סיניים קיוו כי יהודי אמריקה יסייעו למתן את הגישות האמריקניות השליליות כלפי סין, אבל זה לא קרה. יהודי אמריקה לא יכלו לפעול כנגד ממשלתם. באופן קצת מוזר, לציבור האמריקני ולמפלגות בארה"ב, שהן כל כך מגוּוָנות ושונות אלה מאלה, יש דבר אחד משותף: אי-אמון בסין. חוץ מהטענה כי סין מהווה איום על עוצמתה ועל השפעתה של אמריקה, האמריקנים לא מסכימים כמעט על שום דבר. זו מציאות טרגית, אבל זו המציאות.
חינווראג': האם מצב זה מהווה מכשול מבחינת היחסים שבין ישראל וסין?
שלום: לא בהכרח. ישראל מבינה כי אין היא יכולה להכתיב את השקפותיהם של אזרחים אמריקניים, אפילו אם הם יהודים. כמה מנהיגים יהודיים מרחיקי-ראות בארצות הברית, כגון הנרי קיסינג'ר, נוקטים עמדה זהירה לגבי המתחים בין אמריקה לסין. קיסינג'ר לא אמר בתקופה האחרונה מאומה לגבי סין, וחוץ מזה, קולו כבר אינו נשמע למעצבי המדיניות ולפוליטיקאים בארה"ב. אינני מצפה לכך שהקהילה היהודית של אמריקה תוכל למלא תפקיד חשוב בעניין זה, אפילו לא כמעודדת ומאפשרת מו"מ חיובי בין ארצות הברית וסין. ישראל חייבת להשיג הבנה לצורך שלה לקיים יחסים טובים עם סין. ודבר זה חייב להיות מובן גם לאמריקנים.
חינווראג': עד מתי, לדעתך, תוכל ישראל להמשיך ולתמרן?
שלום: ככל שיידרש. אנחנו לא נתנתק מסין. לא קל לחזות איך יתפתח העימות בין ארצות הברית לבין סין. דעתי האישית היא שאמריקה נמצאת בתהליך של ירידה, בעוד שסין היא בתהליך של עלייה, בין שזה לרוחנו ובין שלאו. חובתם הדחופה והחשובה ביותר של כל בני האדם החושבים והמתכוונים לטוב היא למנוע מלחמה בין שתי אלה, משום שמלחמה כזו יכולה להתרחש, והיא עלולה להפוך לגרעינית.
מה שמדאיג אותי ביותר זה שהאפשרות של מלחמה עולה באמריקה ובסין, כאילו מדובר בתחרות באולימפיאדה. זכורה לי, כאיש צעיר, האימה שחשנו כאשר סטאלין מת (מארס 1953). תושבי אירופה ואמריקה חיו בחשש עמוק מפני מלחמה, בעיקר מפני מלחמה גרעינית שתתלקח בשל המלחמה הקרה. פעם אנשים חשבו על מוות במלחמה. כיום אין פחד כזה. מדברים על מלחמה כאילו מדובר בגשם. המלחמה האחרונה ומה שקרה בה, אינה זכורה לא באירופה ולא באמריקה, ואותו הדבר – בסין. כיום, הספרות הפופולרית בסין עוסקת במלחמה העתידה להתרחש: תחילה תביס סין את טאיוואן, אחריה – את יפן, ולבסוף היא תהרוס את אמריקה. השיח הזה מטופש. על בני האדם לחשוש מאוד מפני מלחמה, אבל הם לא חוששים.
אני רוצה לומר משהו על הטווח הארוך. הציבור האמריקני כיום עוין לסין. לשתי המפלגות – רפובליקנים כדמוקרטים – יש מניע להמשיך לעסוק בנושא זה. אמריקה מפולגת בצורה עמוקה, אך הרפובליקנים והדמוקרטים כאיש אחד מסכימים על כך שסין מהווה סכנה מיידית לאמריקה, ועליהם להשתלט על סכנה זו. באופן זה, הדאגה מסין גדלה והולכת, ולפעמים חשוב שיהיה לך אויב – זה מסייע ליצירת מינימום של קונסנסוס, המאפשר שיתוף פעולה בין קבוצות ואנשים שונים.
ברצוני להזכיר בהקשר זה ספר הודי בשם "הנמר הלבן" מאת אראווינד אדיגה (2008). זהו ספר יפהפה, ספוּג הומור שחור, אך מחוץ להודו הוא כמעט איננו מוכר. לפעמים אני מהרהר שמה שקורה עכשיו, כמו התקוממותו של דונלד טראמפ נגד סין, הוא "משלטו האחרון של האדם הלבן". זאת משום שכיום, רק 60% או מעט יותר מתושבי ארצות הברית הם לבנים. והתחזיות אומרות שתוך כשלושים שנה, הלבנים לא יהיו הרוב באמריקה. רוב האמריקנים יהיו אסיאניים, אפריקנים והודים. אוכלוסייה שונה זו איננה זוכרת את מלחמת וייטנאם, את מלחמת קוריאה, או מלחמה אחרת כלשהי. מעניין לחשוב – האם יהיה איכפת להם במיוחד אם ארצות הברית תהיה מס' 1 או מס' 2 בסטטיסטיקה זו או אחרת? לדעתי – לא. כל עוד רמת חייהם נמצאת בעלייה, זכויותיהם וחירויותיהם נשמרות, לא יהיה איכפת להם אם סין תעבור למקום הראשון. זו הרגשתי, אבל יתכן שאני טועה.
ראיון זה הינו חלק מהתובנות שלנו בסדרת מועצת המנהלים של SIGNAL.
דר' חינווראג' ג'אנגיד הוא פרופסור חבר ומנהל המרכז ללימודי ישראל, בית הספר ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה הגלובלית "ג'ינדאל" בסוניפאט, הודו. כיום הוא עמית מבקר קבוע ב-SIGNAL – הרשת הגלובלית וההנהגה האקדמית ליחסי סין-ישראל.
דר' ג'אנגיד מוביל מחקר חדש, המשווה בין הודו לבין ישראל דרך רעיונותיהן של מדינות אלה לבניית אומה ביבשת אסיה בעידן הפוסט-קולוניאליסטי. הוא משמש כפרופסור עוזר במרכז ללימודי ישראל ע"ש עזריאלי. אוניברסיטת בן גוריון בנגב, קמפוס שדה בוקר. הוא עמית במרכז שוסטרמן ללימודי ישראל, אוניברסיטת ברנדייס, ארה"ב. הוא חבר לכל החיים במכון טוקיו, בתור עמית זיו בזכות פעולו
פורסם במקור באנגלית על ידי SIGNAL