בקרב הציבור הישראלי נרשמת תמיכה רחבה במתווה לעסקת חטופים שהציג הנשיא ביידן. נמשכת הירידה באמון שהישראלים נותנים בממשלה, בעומד בראשה ובמפקדי צה"ל.

המדד החודשי של המכון למדיניות העם היהודי JPPI מזהה רמה גבוהה של דאגה בקרב כלל הציבור ממצב הלכידות החברתית בישראל. רוב הציבור מזהה את המתח ״ימין-שמאל״ כמשפיע על הלכידות, אך בקרב הערבים מיוחסת חשיבות גדולה יותר למתח ״יהודים-ערבים״ ובקרב חילונים מיוחסת חשיבות ניכרת גם למתח ״דתיים-חילונים״.

בדו״ח שלושה חלקים עיקריים: הראשון עוסק במלחמה ונגזרותיה, השני ביחסי ישראל והעולם, והשלישי בלכידות ישראלית ויהודית.

לקריאת הדו"ח המלא בגרסת PDF לחצו כאן. 

כותרות נוספות:

• רוב הישראלים סבורים כי על ישראל להסכים ל״מתווה ביידן״, משום שהוא ״טוב״ (עמדת רוב הערבים), או ״למרות שהוא בעייתי״ (העמדה הנפוצה של היהודים)
• האפשרות העדיפה ליום שאחרי בעזה: שלטון אזרחי של גורמים פלשתינים ומדינות ערביות עם אחריות ביטחונית של ישראל
• במקרה של מיעוט אפשרויות, הרוב מעדיפים שליטה אזרחית של הרשות הפלשתינית בעזה (ושליטה ביטחונית ישראלית) על פני שליטה אזרחית ישראלית
• שיעור הישראלים שאין להם בטחון באפשרות של ניצחון ישראלי במלחמה נותר גבוה יותר משיעורם של מי שבטוחים שישראל תנצח
• רמת האמון בממשלה ובמפקדי צה״ל ממשיכה לרדת; האמון במפקדים יורד בעיקר בימין; רמת האמון בראש הממשלה נמוכה
• כשליש מהיהודים סבורים שעל ישראל לתקוף ״את חיזבאללה בכל העוצמה בהקדם״ ולא להמתין לסיום המערכה בדרום
• תומכי כל הקבוצות האידיאולוגיות, למעט תומכי הימין, מודאגות מהאפשרות ש״ישראל תהפוך למוקצה במדינות המערב״
• עלייה משמעותית בשיעור היהודים בישראל הסבורים כי יש ״עתיד משותף״ להם וליהודים בקהילות היהודיות בתפוצות
• רוב הערבים סבורים כי החלטת בית הדין בהאג נובעת ״מדאגה לחפים מפשע״, רוב היהודים סבורים כי מדובר בהחלטה שמקורה אנטי-ישראלי/יהודי

סקר המכון למדיניות העם היהודי נערך בימים שלאחר נאום הנשיא ג׳ו ביידן, שבו פרש את הצעתו (שאותה הציג כהצעת ישראל במשא ומתן) להסכמה על הפסקת אש, שחרור חטופים – ולדברי ביידן (שישראל אינה מקבלת) סיום המלחמה. בציבור הישראלי ישנו רוב המקבל את תוכנית ביידן, אם כי, לא בהתלהבות. רק כרבע מהיהודים (ורוב גדול של הערבים) סבור כי הצעת ביידן היא הצעה טובה, ולכן יש לקבל אותה. עוד כשליש סבורים שהמתווה ״בעייתי״ ומקבלים אותו משום שכנראה אינם רואים אפשרות טובה יותר (ואמונם באפשרות של ניצחון במלחמה, כפי שנפרט בהמשך, נמוך). כשליש מכלל הישראלים, וארבעה מכל עשרה יהודים, סבורים שיש לדחות את מתווה ביידן. בקרב תומכי ״ימין״ רוב גדול (79%) סבורים שיש לדחות את המתווה. בקרב מצביעי הציונות הדתית, שראשיה הודיעו זמן קצר לאחר פרסום המתווה כי יתנגדו לו, 85% מתנגדים למתווה וסבורים שיש לדחותו.

שליטה בעזה

רוב היהודים בישראל אינם מעוניינים בשליטה אזרחית ישראלית בעזה לאחר סיום המלחמה. רובם כן מעוניינים בשליטה בטחונית של ישראל בעזה לאחר סיום המלחמה. בבחינה של אפשרויות שונות שהוצעו במסגרת הסקר, הקבוצה הגדולה ביותר, ובפער ניכר, בחרה באפשרות של ״שלטון אזרחי של גורמים פלשתינים ומדינות ערביות עם אחריות ביטחונית של ישראל״ כהסדר המועדף בעיניהם לאחר המלחמה (בקרב הערבים, הקבוצה הגדולה של 34% העדיפה ״שלטון מלא של גורמים פלשתינים ומדינות ערביות, אזרחי וביטחוני״). כחמישית מכלל היהודים בחרו באפשרות של שלטון ישראלי מלא, אזרחי ובטחוני. אפשרות זו נבחרה בעיקר על ידי מי שמגדירים את עצמם ״ימין״ (מהם, 46% בחרו בשליטה מלאה). היא בולטת במיוחד בקרב בוחרי הציונות הדתית, ש57% מהם מעדיפים אותה על פני אפשרויות אחרות. האפשרות המועדפת בכל שאר הקבוצות על פי חלוקה פוליטית היא זו שהוזכרה קודם לכן.

בשאלה עוקבת לשאלה מרובת האפשרויות על השליטה בעזה, בקשנו לבחון כיצד ישתנו העדיפויות במקרה שהאפשרות היחידה שאיננה שלטון ישראלי מלא היא הסכמה לשלטון של הרשות הפלשתינית עם אחריות ביטחונית ישראלית. המעבר לבחירה בינארית העלה מחמישית לשליש את שיעור הבוחרים היהודים בשליטה ישראלית מלאה, אך הותיר את האפשרות של שליטה ישראלית ביטחונית-בלבד כאפשרות העדיפה, עם 59%. כפי שניתן לראות, במצב של בחינה בין שתי אפשרויות בלבד, קבוצת הימין נותרת חריגה בבחירה שלה לעומת הקבוצות האחרות (יש להזכיר עם זאת, כי קבוצת המזדהים כ״ימין״ היא הקבוצה הגדולה מכלל הקבוצות – בסקר זה, כשליש מהיהודים).

אמון בניצחון

במדד יוני לא נרשם שינוי משמעותי לעומת מדד מאי ברמת הבטחון של ישראלים שישראל תנצח במלחמה. מדד מאי סימן מהפך: מרוב המפגין בטחון גבוה שישראל תנצח, לרוב שאינו בטוח בכך. נתוני יוני דומים לנתוני מאי. כלומר, אין ירידה נוספת ברמת הבטחון, ומצד שני לא חל שיפור לעומת החודש הקודם. עמדות הישראלים בנושא זה נמצאות בקורלציה גבוהה עם הלאום והעמדה הפוליטית. לרוב הערבים בטחון נמוך שישראל תנצח, ועמדות היהודים נעשות בטוחות יותר ככל שנעים ימינה על הסקלה הפוליטית. בקרב מי שמגדירים את עצמם ״ימין״, 62% מדווחים על רמת בטחון גבוהה בניצחון (4 או 5 על סולם של 1 עד 5). במרכז יש בטחון גבוה ל-30%, ובשמאל (קבוצה קטנה יחסית) ל-16%.

אמון בהנהגה

נתוני יוני מלמדים על ירידה נוספת באמון הציבור בממשלה, אולי על רקע האולטימטום לפרישה של המחנה הממלכתי שנמסרה לפני תחילת הסקר. מקרב הערבים, רק ל-18% יש אמון די או מאוד גבוה בממשלה. מקרב היהודים, לכרבע יש אמון די או מאוד גבוה בממשלה (בימין: 44%). הישראלים שמעידים על רמת אמון גבוהה בממשלה הם בעיקר בוחרי ליכוד וש״ס. השורה התחתונה היא שבתוך כחצי שנה שיעור המביעים אמון מאוד נמוך בממשלה עלה מכרבע לקרוב יותר למחצית האזרחים היהודים.

רמת האמון בראש הממשלה, בנימין נתניהו, נותרה נמוכה לאורך כל חודשי המשבר, ונותרה כך גם בחודש יוני. בקרב בוחרי הליכוד, ל-43% אמון גבוה בראש הממשלה, ול-30% אמון ״די גבוה״. הנתונים דומים בקרב בוחרי ש״ס, ומעט נמוכים יותר בקרב בוחרי יהדות התורה.  מקרב בוחרי הציונות הדתית, למעט יותר מחצי אמון גבוה (די או מאוד) בראש הממשלה, אך לכ-45% אמון די נמוך או נמוך בנתניהו.

בחודש שעבר הסתמנה ירידה חדה באמון במפקדי צה״ל, ונתון זה חוזר על עצמו גם בחודש יוני (בהקשר זה לא מיותר לציין שהנתונים נאספו לפני המבצע לשחרור חטופים). האמון הנמוך במפקדי צה״ל ניכר במיוחד בקרב תומכי ״ימין״ֿ, וחלה בו עלייה, שניכרת גם בשיח הציבורי. מפקדי צה״ל חשופים לביקורת נמשכת מצד מנהיגים ומובילי דעת קהל בצד הימני של המפה הפוליטית. רמת האמון הנמוכה במפקדים בקרב אנשי ימין, שבחודש שעבר עמדה על כ-55% (די נמוכה ונמוכה), עברה החודש את רף שישים האחוזים. רמת אמון גבוהה יחסית במפקדים נותרה בקרב מי שמגדירים את עצמם ״מרכז״ (73% נותנים אמון) ושמאל מרכז (78%).

המתח בצפון

הסקר נערך בימים שבהם המתח בגבול הצפון עלה מאוד, והתבטא בשריפות גדולות ברחבי הגליל. ייתכן שזו הסיבה לעלייה המסוימת שנרשמה בשיעורם של מי שסבורים שעל ישראל לתקוף את חיזבאללה בכל העוצמה בלי להמתין לסיום המערכה בדרום הארץ. עמדה זו בולטת במיוחד בקרב מי שמגדירים את עצמם ״ימין״ (57% תומכים בתקיפה מיידית), בעיקר בוחרי לליכוד ועוד יותר מהם בוחרי הציונות הדתית. לעומת זאת, בקבוצות אחרות ניכרת חלוקה מאוזנת יותר בין מי שתומכים בתקיפה ״בהקדם״ למי שמעדיפים תקיפה בתום המערכה בעזה. בקבוצות המרכז-שמאל והשמאל ישנה העדפה להסדרה מדינית של המצב בגבול הצפון.

ישראל והעולם

ישראל מול העולם

אחת השאלות שעל ישראלים להתמודד איתן בחודשים האחרונים היא שאלת הלגיטימציה הבינלאומית, וזאת, בין השאר, על רקע פרסומים הנוגעים לאפשרות להוצאת צווים נגד מנהיגים ישראלים בבית הדין הבינלאומי הפלילי, וכן על רקע הפגנות נגד ישראל במדינות רבות בעולם. מקרב היהודים בישראל, 63% מודאגים מהאפשרות שישראל תהפוך למדינה מוקצה במערב, ירידה קלה לעומת החודש שעבר. בשאלה זו, ניכר פער משמעותי מאוד על רקע אידאולוגי בין תומכי ״ימין״ שרובם (51%) בחרו באפשרות ״בכלל לא מודאגים״, לבין כל שאר הקבוצות שבהן יש רוב של מודאגים (קצת או מאוד). בקרב חרדים ישנו בשאלה זו רוב גדול של ״בכלל לא מודאגים״ (68%).

החלטות בהאג

החלטת בית הדין הבינלאומי בהאג, שהביעה התנגדות לפעולה ישראלית ברפיח, זכתה לביקורת חוצת מפלגות בישראל. רוב היהודים בישראל סבורים כי החלטה זו (ומן הסתם גם החלטות אחרות של בית דין זה או של בית הדין הפלילי בהאג) אינה עניינית – אלא החלטה שמקורה בעיקר בעמדה אנטי-יהודית או אנטי ישראלית, או, במקרה הפחות חמור, ב״חוסר הבנה של המצב״. בנושא זה ישנה מחלוקת בין יהודים וערבים בישראל, כאשר רוב הערבים סבורים כי החלטת בית הדין נבעה בעיקר מהדאגה מפגיעה בחפים מפשע בצד הפלשתיני.

בקרב היהודים, הקבוצה היחידה שבה יש רוב הסבור שההחלטה נבעה מסיבה עניינית (דאגה לחפים מפשע) היא קבוצת המזדהים כ״שמאל״. מאלה, 57% בחרו ב״דאגה מפגיעה בחפים מפשע״. בשמאל מרכז ובמרכז נבחרה האפשרות של ״חוסר הבנה״ ובימין נבחרה ברוב גדול האפשרות של ״עמדה נגד ישראל/היהודים״ (56% בימין-מרכז, 78% בימין).

בשאלת המשך ביקשנו לבחון האם כל ה״אחריות״ לפסיקה של בית הדין היא על השופטים, או שמא להנהגה הישראלית תרומה כלשהי לאופן שבו התגבשה הפסיקה. כשליש מהישראלים סבורים כי ל״התבטאויות של מנהיגים ישראלים״ היתה השפעה משמעותית על הפסיקה, וכי ייתכן שלולא התבטאויות אלה הפסיקה היתה אחרת. כשליש נוסף מהישראלים סבורים כי התבטאויות המנהיגים ״תרמו קצת״, אבל אינם סבורים שהיתה להם תרומה מכרעת. שליש נוסף אינם מייחסים חשיבות כלשהי להתבטאויות של מנהיגים ישראלים בהקשר לפסיקת בית הדין.

כפי שאפשר לראות, וכפי שניתן היה לצפות, מצביעי המפלגות שחבריהן עומדים בראש ההנהגה, ושהתבטאויות שלהם שימשו את בית הדין בנימוקיו, נוטים להניח שלהתבטאויות אלה לא היתה תרומה משמעותית לפסיקה. לעומתם, מצביעים של מפלגות שמנהיגיהן מתחו ביקורת על בית הדין, אך גם על התבטאויות של מנהיגי ימין ששימשו את בית הדין, נוטים לחשוב שלהתבטאויות הללו היה תפקיד משמעותי בפסיקה.

עתיד משותף ליהודים

על רקע התפרצות של הפגנות אנטי ישראליות שגלשו לנימות אנטישמיות, ועל רקע החרדה הגוברת של יהודים בתפוצות מפני גל של אנטישמיות, נרשמת השנה עלייה משמעותית בתחושת הגורל המשותפת ליהודים בישראל עם יהודים בתפוצות. בהשוואה לנתונים משנים קודמות, שיעור היהודים בישראל ש״מאוד מסכימים״ כי לכלל היהודים יש ״עתיד משותף״ זינק ליותר ממחצית המשיבים. בתוספת מי ש״קצת מסכימים״ עם אמירה זו, מדובר על שמונה מכל עשרה יהודים בישראל המזהים ״עתיד משותף״ ליהודים בישראל ובתפוצות. ההסכמה לאמירה זו נמוכה יותר (אם כי עודה כשבעים אחוז) בקרב חילונים, וכן בקרב תומכי שמאל (62%), וגבוהה יותר בכל הקבוצות האחרות.

לכידות ישראלית

שיעור גדול מקרב הישראלים מודאגים ממצב הלכידות החברתית בישראל. מקרב היהודים, למעלה משמונים אחוז ״מודאגים״ או ״מאוד מודאגים״ ממצב הלכידות. שיעור המודאגים גבוה בכל קבוצות האוכלוסייה, אך גבוה יותר בקבוצות המרכז והשמאל.

האם חלה עלייה במפלס הדאגה החברתית? שינוי שערכנו בנוסח השאלה לעומת שאלה דומה שנשאלה בפברואר מקשה על הסקה נחרצת. שינוי הנוסח נעשה כדי לדייק את כוונת השאלה ואת משמעות התשובה. משאלה על ״המצב החברתי״ עברנו לשאלה על ״מצב. הלכידות החברתית״. כפי שניתן לראות בטבלה, שיעור התשובות אינו שונה בהרבה. ייתכן שהוא מעיד על עלייה מסוימת ברמת הדאגה, וייתכן שהוא נובע משינוי הנוסח.

המתח העיקרי

בשאלת המשך בחנו ״איזה מתח״ מרשימת מתחים שהוצגה לנשאלים משפיע ״על הלכידות החברתית״ יותר מאחרים. בשאלה זו ניכר פער משמעותי בין תשובות של יהודים, שרובם מזהים את המתח ״ימין-שמאל״ כמשפיע על הלכידות (לרעה: כי רובם סבורים שמצב הלכידות אינו טוב), לעומת ערבים, המזהים את המתח ״יהודים-ערבים״ כזה שמשפיע על הלכידות.

בחלוקה על פי דתיות בקרב יהודים ניכר שישנה הסכמה רחבה ביחס לחשיבותו העודפת של המתח ״ימין-שמאל״ לעומת מתחים אחרים. עם זאת, ראוי להבחין בכך שבקרב מי שמגדירים את עצמם ״חילונים״ ישנה קבוצה משמעותית הרואה במתח ״חילונים-דתיים״ את המתח העיקרי. כמובן, בהקשר זה לא מיותר לציין שהחלוקה האידאולוגית בישראל כרוכה באופן הדוק לחלוקה על פי דתיות, כך שהמתח ״ימין-שמאל״ הוא במידה רבה גם המתח ״חילונים-דתיים״ בכל מה שנוגע להרכב האנושי של מי שמתקיים ביניהם ״מתח״. עם זאת, הדגשת של ״ימין-שמאל״ מתייחסת בעיקרה לשאלות הנוגעות למדיניות חוץ ובטחון, ובעיקר לסוגיה הפלשתינית (כפי שיובהר בהמשך), ולעומתה הדגשה של ״חילונים-דתיים״ מתייחסת לפערים בשאלות של דת ומדינה וכן לפערי תרבות בין קבוצות שונות.

אגב, בבחינה על פי כוונות הצבעה, הבוחרים שמדגישים את המתח ״דתיים-חילונים״ הם בעיקר מצביעי יש עתיד (40%) ומצביעי ״ישראל ביתנו״ (47%). מצביעי "ישראל ביתנו" הם היחידים המציבים את המתח ״דתיים-חילונים״ כמתח הראשון בחשיבותו (ימין-שמאל בקרב מצביעי ישראל ביתנו: 40%).

הגדרת המחנות

החודש חזרנו במסגרת סקר JPPI  על שאלה שנשאלה בפברואר האחרון במסגרת אחרת באמצעות אותו פאנל. המטרה הייתה לבחון כיצד ישראלים (במקרה הזה יהודים) מנמקים את השתייכותם למחנה פוליטי מסוים. כפי שאפשר לראות, בשני המקרים התוצאה מעידה על הדומיננטיות של הנושא הישראלי-פלשתיני כמגדיר זהות פוליטית. במקביל, בשני הסקרים זכו גם נושאים אחרים לשיעור דומה של בחירה – כאשר בולט מביניהם במיוחד המגדיר של ״חזון תרבותי״.

חשיבותו של החזון התרבותי כמגדיר זהות פוליטית מעניין, משום שהוא מאפיין באופן מובהק מחנה פוליטי מסוים. בעוד שבימין הישראלי, הנושא הישראלי-פלשתיני הוא הדומיננטי ביותר (כפי שהיה מקובל בישראל בעשרות השנים האחרונות), בסקר שערכנו מתברר (בפעם השנייה השנה), שהחלוקה המחנאית נתפסת בעיני מחנה אחד (כלל הימין) בעיקר כביטוי של עמדה מדינית, ובעיני מחנה שני (כלל השמאל) בעיקר כביטוי של דמיון תרבותי (תומכי מרכז בוחרים בשיעור שווה בשתי האפשרויות). כמובן, שאלת הבחירה במאפיינים שונים תלויה במידה רבה באפשרויות המוצעות לנשאלים, וייתכן שלא מדובר כאן בשינוי חברתי אלא בשינוי שמקורו בהחלטה להציע את הקטגוריה ״חזון תרבותי״. אולם גם אם זה ההסבר לממצא, עדיין מדובר בממצא שיש לו תוקף, ושעשוי להעיד על פרשנות שונה במקצת של קבוצות שונות בחברה לסיבה שבעטיה ישראלים בוחרים את המחנה שאליו הם משתייכים.

עתיד משותף לישראלים

רוב היהודים והערבים בישראל מסכימים כי לשתי קבוצות אלה עתיד משותף. בקרב יהודים חלה ירידה קלה בשיעור הסבורים כי לכל האזרחים יש עתיד משותף, אך הנתונים אינם חריגים במבט משווה על שנים קודמות.

בסך הכל, כשבעה מכל עשרה יהודים וערבים מסכים לאמירה על עתיד משותף. אמירה זו אינה זוכה לרוב בקרב תומכי ימין (אך יש לה רוב בימין-מרכז) ובקרב דתיים וחרדים.

*

איסוף הנתונים לסקר המכון למדיניות העם היהודי לחודש יוני נערך באמצעות הפאנל של אתר המדד (601 מרואיינים במגזר היהודי, בסקר אינטרנטי) וחברת אפקאר (202 מרואיינים במגזר הערבי, כמחציתם אינטרנטי ומחציתם טלפוני). הנתונים נותחו ושוקללו על פי הצבעה ודתיות כדי לייצג את עמדת אוכלוסיית הבוגרים בישראל. שמואל רוזנר ונוח סלפקוב עורכים את מדד JPPI לחברה הישראלית. יועץ סטטיסטי: פרופ׳ דויד שטיינברג.