המראות בשבת אחר הצהריים היו בלתי נתפסים. יקום אחר, במרחק שעתיים.
לאורך הכביש המוביל לקיבוץ עמדו כ-60 רכבים מפויחים. כמו בשיר ההוא על באב-אל-וואד ושלד הברזל ששותק, רק עם ריח.
חלק מהנרצחים היו מכוסים.
כבר בשבילים התבררה עוצמת הזוועה. מחזות שהדור הזה לא ראה, וגם לא זה שקדם לו.
את מה שהיה שם, בתוך מה שנשאר מהבתים, אי אפשר לשכוח ואסור לשכוח.
*****
הם "שיחקו" מול שער ריק.
מנגנון שטני צמא דם שקם על נשים וטף, על קהילה שלווה ושקטה של שבת בבוקר.
זה לא מחדל כיפור, כי צבא לא היה בתווך. זה פרעות פטליורה. אם לא בהיקף, בוודאי באכזריות.
וזה לא מחדל כיפור כי הקריסה אינה רק מודיעינית.
כי גם אם הופתענו, וגם אם קו המגע הראשון לעולם ייפרץ, אין ולא יכולה להיות מחילה על שעות ארוכות-ארוכות שבמהלכן קהילות יהודיות מושמדות.
משבר אמון שירדוף אותנו שנים קדימה.
***
רק שבינתיים חייבים להתמודד.
אולי דווקא משום שיש משימה, ושצריך לעמוד בה, ושלפרקים היא מאוד מסוכנת, היא זו שמאלצת להתרכז בדחוף ולהדחיק את החשוב.
ובהפוגות חייבים להסיח את הדעת.
להעביר נושא, להשלים פערים, בדיחות שחורות. הכל הולך.
****
אנשים התבגרו בשבוע הזה בכמה שנים.
זכיתי לשרת עם חבורה של מוכשרים, שהם גם מאוד דעתניים. גם ככה אחרי גיל 30 נדיר שהדעות משתנות.
אבל הפעם הטלטלה עזה מדי. משהו מאוד בסיסי, מאוד ראשוני, בחוויית הקיום נסדק.
הנחות היסוד הקודמות כבר לא מחייבות.
רבים שראו ביריב הפוליטי בוגד מקבלים פרופורציות, מכים על חטא. מנגד, שמאלנים ותיקים משתמשים פה ברטוריקה שהייתה שמורה רק לכהניסטים.
החברה הישראלית תשתנה. מכאן לפחות זה ברור.
****
וננצח בסוף.
גם זה ברור.
לא בגלל ההנהגה ולא בגלל מערכות שלטוניות מבריקות אלא בגלל ההון אנושי האיכותי שיש הארץ הזו. משהו שלעולם לא יהיה לאויב.
ננצח בגלל חברה אזרחית חזקה ומגוונת שהתגלתה השבוע. חברה שלא ויתרה על צדקת הדרך ועל אתוס לאומי משותף. היא תלך ותתעצם גם בזכות המתפכחים שיצטרפו בקרוב.
הודות לה מותר להאמין שנצליח לבסוף להיפטר מהשטחיות, מהפופוליזם ומתרבות ה"סמוך" שהרקיבו פה יותר מדי אגפים, ובמקומם תשובנה הענייניות, המקצועיות והאחריות.
*****
שבת שלום מהעוטף