הדיאלוג היהודי העולמי של המכון למדיניות העם היהודי (JPPI) לשנת 2023 בחן את הקיטוב הגובר והשיח המתלהם בתוך ישראל ובקהילות יהודיות בעולם, בייחוד במה שקשור למדיניות שנוקטת ממשלת ישראל בנושאים של פלורליזם דתי, האיזון בין מערכת המשפט לבין רשויות השלטון האחרות בישראל והניהול של שטחי יהודה ושומרון מאז 1967.

קיטוב זה הוא חלק ממגמה רחבה יותר, ולא פעם הוא משקף את הקיטוב הפוליטי והתרבותי הגובר בארצות הברית, בישראל ובמדינות מערביות אחרות. עם זאת הוא מקשה יותר ויותר על חלקים גדולים בקהילה היהודית ה״מאורגנת״ להתלכד ולהתגייס לתמיכה באסטרטגיות שידוע זה כבר כי הן מבטיחות את הביטחון והשגשוג של ישראל ושל הקהילות היהודיות בעולם כולו.

הנושא נבחר כדי להבין טוב יותר כיצד הקיטוב ההולך ומעמיק משפיע על מגוון קבוצות מנהיגוּת בעם היהודי וכדי לזהות אסטרטגיות אפשריות להפוך את המגמות שלו או למתן אותן כך שיהיה אפשר להמשיך ולגייס את קהילות התפוצות, על כל נכסיהן, לחיזוק ולהעשרה של החיים היהודיים.

זמן רב החזקנו באמיתות הללו כפי שהן – ״שבעים פנים״ לכל פסוק בתורה, ״עַם אחד אנחנו״, ״אלו ואלו״ [דברי אלוהים חיים] – אמירות המשקפות את ההכרה בכך שיש דרכים שונות (בית הלל ובית שמאי) להבין את התורה ואת המחויבות אליה ואשר למרות זאת אנו חוזרים ואומרים כי ״כל ישראל ערבים זה לזה״.

אף כי ההכרה בכך שהיהודים חולקים היסטוריה וגורל משותף היא רחבה, היו תמיד מיני דרכים להבין את התורה – מקורה ואופייה של המחויבות שהיא יוצרת –ומיני גישות להבטחת עתיד יהודי משגשג. ועם זאת, חרף ההבדלים התאולוגיים והתרבותיים, היהודים והמנהיגוּת היהודית – ודאי במאה ה־20 – התלכדו יחדיו להגנה על יהודים אחרים לנוכח איומים חיצוניים: אנטישמיות, התקפות צבאיות על מדינת ישראל וקהילות יהודיות במצוקה.

חומרת הקיטוב הנוכחית היא התפתחות חדשה בעולם היהודי שאחרי מלחמת העולם השנייה. בשנים האחרונות העמיק הקיטוב המדיני והתרבותי בחברות מערביות, וכעת הוא גורם לפילוג ולמחלוקת חמורים יותר ויותר בישראל ובקהילות היהודיות בעולם. במחצית השנייה של המאה ה־20 אימצו רוב יהודי התפוצות והמנהיגות היהודית השקפות ליברליות נחרצות על תפקיד הממשל (תמיכה בביטוח הלאומי, שירותי בריאות לכול, חינוך ציבורי, הרחבת זכויות האזרח למיעוטים ועוד). במרכז סדר היום המשותף של ההנהגה היהודית, כפי שתיאר ג׳ונתן וושר (Woocher) בספרו ״הישרדות קדושה: הדת האזרחית של היהודים האמריקאים״ ( Sacred Survival: The Civil Religion of American Jews (1986)), עמדו תמיכה מלאה בישראל, כלומר תמיכה במדיניות הממשלה (בין שהיא מהימין ובין שהיא מהשמאל), הצלת יהודי ברית המועצות, מאבק באנטישמיות ותמיכה במדיניות הציבורית לעזרה לעניים, לקשישים, לרעבים ולחסרי הבית. זו הייתה הדת האזרחית של יהודי אמריקה בעשורים האחרונים של המאה ה־20.

במהלך ארבעים השנים האחרונות נבקעו בקיעים, שהלכו והתרחבו, בקרב היהודים והמנהיגות היהודית. בתחומים רבים נוצרו הבדלי השקפות, אבל אף אחד מהם לא בלט יותר לעין ולא נראה מאתגר יותר מאלה שנגעו למדיניות של ממשלות ישראל, זו אחר זו. במוקד ההבדלים האלה עמדו על פי רוב הפלורליזם והגישות השונות ליהדות; ההכרה, הזכויות והתמיכה – או היעדרן – ברבנים ובמוסדות רפורמיים וקונסרבטיביים בישראל; ומדיניות ממשלות ישראל ביהודה ושומרון.
כאן יש לסייג ולומר: על אף התעצמות הקיטוב והמחלוקת בנוגע למדיניות של ממשלות ישראל, מחקרים רבים מעידים גם כי היהודים האמריקאים ממשיכים להזדהות עם ישראל ולראות בה מקור לגאווה. האחדות הגורפת של יהדות העולם בעקבות מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר 2023, מלבד חריגים מעטים, מאששת נקודה זו. תחת מתקפה, בשעת משבר, היהודים מתאחדים. הקיטוב בסוגיית מדיניות הממשלה מושך תשומת לב רבה יותר, אבל לתחושה המתמשכת בקרב היהודים האמריקאים בדבר קשרים איתנים עם ישראל יש משמעות עצומה; היא נכס חשוב, והיא נותנת למנהיגוּת סיבה להתמקד בדרכים לניהול יעיל יותר של הקיטוב המתעצם.

בעשורים הראשונים לקיומה של מדינת ישראל נהנו יהודי התפוצות מתמיכה רחבה בתוך הקהילות לטובת התגייסות קהילתית למען התייצבות לימין המדינה הצעירה ואנשיה, לדיבור בזכותם של היהודים למדינה ולתמיכה בעמדות של כל ממשלה, בין שהייתה בראשות מפלגת העבודה ובין שהייתה בראשות הליכוד. ואולם בעשורים האחרונים התחילו להופיע על פני השטח הבדלים, תחילה מתונים ולאחרונה צורמים, בין הקבוצות השונות המחשיבות את עצמן ״פרו־ישראליות״.

אף כי גם איפא״ק וגם ג׳יי־סטריט מזדהים כ״פרו־ישראלים״, רבים מחסידי כל אחד משני הארגונים סבורים שהתומכים בארגון האחר מערערים את ביטחונה ורווחתה של מדינת ישראל. מנהיגי הקהילות היהודיות בתפוצות מתקשים יותר ויותר לדבר בשם הקהילה ככל שזו נהיית מפולגת יותר ואינה מדברת בקול אחד. וכאשר מנהיגות הקהילה אומרת את דברה, אין בקהילות התפוצות מנגנון ממשי להבעת דעות אחרות. אין מנהיגי אופוזיציה. יותר ויותר חברי וחברות קהילה שאינם מסכימים עם עמדות ההנהגה מרגישים שמתעלמים מהם, משמיצים אותם, ופה ושם אף מאשימים אותם באנטישמיות או באנטי־ציונות.