השאלה ״מיהו מסורתי״ קשורה בעבותות לשאלה הסבוכה יותר של ״מהי מסורתיות״, עליה ננסה לעמוד בהמשך מחקר זה. האם המסורתיות היא קבוצת שייכות סוציולוגית, בדומה למשל לציונות-הדתית? האם היא מידת דתיות הממוקמת על הרצף שבין ״חילוני״ ל״דתי״? או האם היא שם תואר, גישה מסוימת ליהדות, שיכולה להשתלב עם שמות-עצם אחרים דוגמת ״חילוני-מסורתי״ ו״דתי-מסורתי״? שאלות אלה נוגעות באופן ישיר לבעיות מתודולוגיות בעריכת סקרי דעת קהל העושים שימוש בהגדרה כזו או אחרת של המונח ״מסורתי״, כמו גם בניתוח הנתונים העולים מאותם סקרים. כך, שיעור המסורתים בחברה הישראלית נע באופן משמעותי בין סקרים שונים, בהתאם למספר הבחירות המוצעות ובהתאם להנחה המובלעת בהגדרה ״מסורתי״ – כמידת דתיות או כזהות חברתית-תרבותית.
הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן: הלמ״ס), סקר שנתי שוטף המספק מידע מעודכן על האוכלוסייה בישראל, מקטלג את ההגדרה ״מסורתי״ בקטגוריה ״מידת הדתיות״. הנשאלים צריכים להגדיר את מידת הדתיות שלהם מתוך חמש אופציות: חרדי, דתי, מסורתי-דתי, מסורתי-לא-כל-כך-דתי וחילוני. נכון לשנת 2020, הציבור המסורתי היווה כשליש מהאוכלוסייה היהודית בישראל, והתחלק בין שני שליש (20.6%) שהגדירו את עצמם כ מסורתים לא-דתיים, לשליש שהגדירו את עצמם כ-מסורתים-דתיים (12.6%).1 מבחינה מגדרית, שיעור הנשים המגדירות את עצמן מסורתיות גדול במעט (35%) משיעור הגברים (31%).2
נתונים שונים מאוד התקבלו בסקר המקיף של רוזנר ופוקס שהתפרסם ב-2019, כאשר יכלו הנשאלים לבחור בין ההגדרות: חילוני לחלוטין, חילוני קצת-מסורתי, מסורתי, דתי-ליברלי, דתי, דתי-תורני, חרדי. אומנם ניסוח השאלה עדיין ביקש מהנשאלים להגדיר את ״מידת הדתיות״ שלהם, אולם הוספת הקטגוריות ״דתי-ליברלי״ ו״חילוני-קצת-מסורתי״ הפכה בפועל את המסורתיות משם עצם לשם תואר, מבלי לפגוע בהזדהות העצמית עם השבט החילוני או עם זה הדתי. במקרה זה, שיעור המגדירים את עצמם מסורתים צנח ל-19%, לעומת 34% בסקר החברתי של הלמ״ס באותה שנה. הצלבת הנתונים מאפשרת לקבוע שהזליגה הייתה בעיקר מהכיוון המסורתי לכיוון החילוני-קצת-מסורתי (21%) ולכיוון הדתי-ליברלי (5%).3
