מאז מתקפת 7 באוקטובר 2023 שוטף את יהדות העולם גל של אנטישמיות המלווה בתקריות אלימות נגד יהודים ברמות שלא נראו מאז מלחמת העולם השנייה. 30% מן ההורים היהודים בארצות הברית ממליצים לילדיהם להסתיר את זהותם באוניברסיטאות, וכמחצית מיהודי לונדון שוקלים להגר ממנה. בגרמניה הותקף, עד לזמן כתיבת שורות אלו (יולי 2024), אחד מכל שלושה מוסדות יהודיים, ובצרפת זינק שיעור התקריות האנטישמיות ב־1,000%.

בארצות הברית, שמאז ומתמיד הייתה מקום מבטחים ליהודים, האנטישמיות צוברת תנופה ומהדהדת מגמות שנצפו באירופה בעשורים האחרונים, ואילו יהודי אירופה מתמודדים עם עוינות גוברת והולכת, המזכירה את הקשיים שחווים יהודי דרום אפריקה בשנים האחרונות. למרבה הצער, נדמה שלא נותר עוד על פני כדור הארץ מקום מקלט שיהודים יכולים לחוש בו מוגנים באמת.
החיים היהודיים הושפעו עמוקות מן המגמות הללו, בשני אופנים מנוגדים לכאורה. מצד אחד, רוב היהודים התקרבו יותר לארגונים היהודיים, והם מעורבים באופן פעיל יותר גם בפעילויות קהילתיות וגם בהפגנות פרו־ישראליות. מנגד, יש מי ש"ירדו למחתרת", ואפילו יצאו נגד ישראל והציונות כדי להגן על משרותיהם או תפקידיהם. המבוגרים הצעירים משמיעים משפטים דוגמת "לשנות את השם באפליקציות, לחשוב איך לצמצם את הפרופיל שלי באופן שלא יבלוט ולא יפגע בסטטוס שלי, ביכולת שלי למצוא עבודה או לקבל לייקים – זה מחזיר אותנו למעמד של מיעוט נרדף שחושב כל הזמן איפה הוא יכול להרגיש בטוח". אם בעבר היחס למדינת ישראל היה לעיתים כאל מדינה מוקצית, הפעם החשש הוא שבדומה לניסיונות עבר באירופה, רבים יותר בקהילה עשויים "לזרום" עם מגמה זו, להתרחק מישראל ואפילו להצניע את הזהות היהודית שלהם.

פרק זה שופך אור על ההתפתחויות החדשות העיקריות שיש בכוחן לאיים על פריחתו של העולם היהודי לאורך זמן. סין מאמצת רטוריקה אנטישמית, מפלגות בעלות רקורד אנטישמי בולט משתלטות על עמדות כוח באירופה, מספר הסטודנטים והמרצים היהודים באוניברסיטאות העילית בארצות הברית פוחת, והתמיכה בישראל בקרב הצעירים האמריקאים צונחת צניחה חדה. לנוכח כל אלה, יהדות העולם חייבת לחשב מחדש את צעדיה, ובדחיפות, לצורך מאבק באנטישמיות.

התפתחויות שליליות בולטות

תוצרת סין – סין, שבאופן היסטורי הייתה נקייה מאנטישמיות, ורוסיה, ששנאת היהודים בה פחתה בשלושת העשורים האחרונים, מראות סימנים של אימוץ רטוריקה אנטישמית. דומה שהביקורות של שתי אלה על ישראל ועל יהודים מקורן בשאיפות הגאופוליטיות שלהן יותר משהן בגלל דאגה כנה לרווחתם של הפלסטינים. מדובר בתעמולה שמכניסה מתח ליחסים שבין היהודים לבין שתי השחקניות המשפיעות הללו בזירה העולמית.

יהודי צרפת תחת מתקפה – כחלק מן השינוי התרבותי הכולל באירופה, עלייתן של מפלגות ימין קיצוני לעמדות שלטון בצרפת הדליקה נורות אזהרה אצל רבים בקהילה היהודית הגדולה ביבשת. מפלגות אלה מקדמות מדיניות של איסור על שחיטה כשרה וייבוא בשר כשר, שלילת אזרחות כפולה והגבלת המימון הציבורי למוסדות יהודיים. הפעולות שלהן אף עלולות להסית קבוצות שוליים מוסלמיות לתגובות אלימות, מה שיוצר איום חמור על ביטחונן של קבוצות יהודים מקומיות.

קמפוסים תחת מתקפה – העיסוק הנרחב בשיח הציבורי בסוגיית המלחמה בעזה הביא להסלמה באנטישמיות, בייחוד במכללות ובאוניברסיטאות היוקרתיות בארצות הברית. סטודנטים ומרצים יהודים רבים במוסדות הללו מדווחים שהם מרגישים לא רצויים ומאוימים פיזית ושהם אינם זוכים להגנה מצד ההנהלה שלהם. בעת כתיבת הדברים, לא ברור אם מדובר בגל זמני או שמא מדובר בסמן של תחילתו של מהפך משמעותי ומטריד שעלול להרע את מצבם של היהודים בכל מדינות המערב.

עלייה ברגשות האנטישמיים והאנטי־ישראליים אצל צעירים אמריקאים – לאחרונה מסתמנת עלייה מדאיגה בגילויי האנטישמיות והאנטי־ישראליוּת בקרב הצעירים בארצות הברית. לפי הליגה נגד השמצה (ADL), זו הפעם הראשונה שאמריקאים צעירים נוטים יותר לתמוך בסטראוטיפים אנטישמיים בהשוואה לדורות המבוגרים מהם. בנוסף, התמיכה בישראל בקרב הדור הצעיר בארצות הברית נחלשת. גם ההשקפות על חמאס מדאיגות מאוד: יותר ממחצית מבני ובנות דור ה־Z (ילידי סוף שנות ה־90 עד אמצע העשור השני של המאה ה־21) מוכנים לקבל באופן כלשהו תומך או תומכת של חמאס בתור חברים. אם המגמות הללו יימשכו ויתעצמו, ישראל עשויה לעמוד לפני בידוד גובר והולך, ופגיעותה בזירה הבינלאומית תגבר בשנים הבאות.

התבטאויות אנטי־ישראליות ַּתקיפות מפי יהודים בארצות הברית – מיעוט קטן של יהודים אמריקאים התגלו כמתנגדי ישראל נחרצים, המגַנים בראש חוצות את המדינה היהודית בגין פעולותיה ומַפנים אליה תשומת לב חסרת פרופורציה בתקשורת ובזירות דיון נרחבות. חלק מהם עתידים לנצל את מעמדם החדש כדי להפוך למנהיגים בארגונים יהודיים ולא־יהודיים בארצות הברית, ובכלל זה בוגרים טריים של תוכניות ליברליות להסמכה לרבנות, חברי סגל אקדמי בישראל ובתוכניות ללימודי יהדות וחוקרי אקדמיה המתמחים בלימודי רצח עם. הם מביעים את התנגדותם באמצעות עצומות שנהנות מתפוצה רחבה ובדרכים נוספות. זוהי מגמה מדאיגה, המחייבת מעקב קפדני.

זיהוי של יהודים עִם ישראל – אם בעבר אנטי־ציונות ואנטישמיות נחשבו שתי תופעות נפרדות – בהקשר שבו יהודים דואגים מאוד לשלום המדינה היהודית – היום מסתמנת מגמה גוברת בקרב פעילים אנטי־ישראלים לזהות את היהודים עִם ישראל ללא קשר עם דעותיהם האישיות. מחקרים מראים שאנשים הרואים באור שלילי קווי מדיניות בנושאים הקשורים לישראל, לישראלים ולתאוריות קונספירציה בנוגע לישראל, נוטים הרבה יותר להאמין בדימויים אנטישמיים ולהשתלח באנשים יהודים.

קואליציה עולמית של ממשלות אנטי־ישראליות שמאלניות – קואליציה של ממשלות שמאל ברחבי העולם, בהן קולומביה, ספרד, בלגיה ודרום אפריקה, מגבירה את המאמצים ליצירת דה־לגיטימציה של ישראל על הבמה הפוליטית העולמית, והיא עושה זאת באמצעות רטוריקה המלבה, ולא פעם אחת, רגשות אנטי־יהודיים בתוך מדינות אלה ומחוצה להן. לתעמולה חסרת תקדים זו השלכות מטרידות ביותר על הקהילות היהודיות באותן מדינות. בבלגיה, למשל, היהודים חשים מאוימים יותר ויותר בחיי היומיום שלהם.

שלושה שחקנים ראשיים מתגלים כמובילים העיקריים של האנטישמיות

השחקנים הראשיים הראשונים הם הפעילים האסלאמיסטים, הפועלים בשם שליחות להשליט את האסלאם במערב ולאפשר הגירה מוסלמית לארצות המערב. הם מארגנים הפגנות רחבות היקף, כביכול מתוך הזדהות עם הילדים המסכנים בעזה, כדי לגייס מהגרים מוסלמים לא־אסלאמיסטים המתגוררים באותן מדינות וכדי לצבור תמיכה בחוגים פרוגרסיביים הדוגלים ברב־תרבותיות.
שחקנים ראשיים נוספים הם ישויות מדינתיות בעלות השפעה כגון איראן, רוסיה וסין, הנחושות במאמציהן לערער את הסדר הליברלי הקיים במערב. נציגיהן משתמשים באנטישמיות ובדימויים אנטישמיים היסטוריים בתור סיסמאות קְרב של הקיצונים הן מימין והן משמאל. על ידי השמצת ישראל והיהודים כסמלים של הדומיננטיות המערבית הם מעצימים פעילים אסלאמיסטים ופרו־פלסטיניים ומפיצים אידאולוגיות אנטי־ישראליות ואנטי־מערביות במוסדות חינוך המעצבים את מנהיגי העתיד. קטאר, במטרה להפעיל את השפעת העוצמה הרכה שלה על הקהל העולמי, נהייתה המממנת העיקרית של האסלאמיזם ברחבי העולם ושל ההסתה האנטי־ישראלית בעולם האקדמי. רשת טיקטוק הסינית מקווה להחליש בעלת ברית של ארצות הברית ולערער את האחדות והנחישות האמריקאית למעורבות בינלאומית על ידי קידום תכנים אנטי־ישראליים.

ולבסוף, קבוצות פרוגרסיביות מובילות מממנות פעולות אנטי־ישראליות בקמפוסים, בהפגנות פוליטיות וברחובות, וחלק מן המאמצים הללו זולגים לכדי רטוריקה אנטישמית ואיומים נגד יהודים. במוסדות חשובים רבים מתבטלים אירועים או הופעות של אישים שהוזמנו אליהם, ארגונים מסוימים מקבלים איומים עליהם, והניטרליות מתערערת. במקרים אחדים הקבוצות הללו מאיימות במישרין באלימות על יהודים כפרטים.

נקודות חיוביות בולטות

תגובת נגד אפשרית לאקטיביזם שמאלני ואסלאמיסטי. רבים חשים שהאקטיביסטים הפרוגרסיבים הרחיקו לכת בעמדתם האנטי־מערבית ובדקונסטרוקציה של הזהות. התגברות האנטישמיות האלימה והסתירות הפנימיות בתוך הקואליציה הבין־מגזרית עשויות להתברר כקצרות מועד. לפי השערה מסוימת, תיתכן תגובת נגד שתועיל ליהודים. יהודים ומתנגדי רודנות מתחילים להשיב מלחמה שַערה בשלוש חזיתות: בקונגרס האמריקאי, בפרלמנט של האיחוד האירופי ובמאבק הקואליציוני נגד קבוצות טרור איראניות ואסלאמיסטיות. ביטוי ראשוני של תגובת נגד זו נראה לאחרונה בגרמניה, כשזו הכריזה על תנועת החרם BDS כ"תנועה קיצונית" המאיימת על הביטחון הלאומי. הגדרה זו מאפשרת לרשויות לעקוב אחר פעילי BDS, לגייס מודיעים מתוך הארגון ולהדוף ביעילות את ההשפעה שלו.

תמיכה בישראל בקרב כלל האוכלוסייה. אומנם באמצעי התקשורת השיח האנטי־ישראלי מיוצג באופן לא פרופורציונלי, אולם הרוב הדומם במדינות המערב תומך באופן גורף (70%) בישראל ובמאמציה נגד חמאס. במערב אירופה מתקשרת רמת תמיכה גבוהה זו לדאגות בדבר האיום הג'יהאדיסטי; נמצא, לדוגמה, ש־72% מאזרחי צרפת מודאגים שהתקפה דומה לזו של 7 באוקטובר עלולה להתרחש בצרפת.

האנטישמיות כחרב פיפיות. למרות טבעה המגונה של האנטישמיות יש לה, באופן פרדוקסלי, השלכה דו־כיוונית על הזהות היהודית. אף כי אין עוררין על כך שהיא פוגעת וגורמת סבל בל יתואר, בכל זאת תקופות של אנטישמיות מוגברת הובילו לא אחת לחיזוק הסולידריות היהודית והחיבור למורשת. יש מיעוט מסוים של אנשים שמבקשים לרופף את הקשר שלהם ליהדות, אבל מבחינת הרוב כור ההיתוך של הדעות הקדומות דווקא מחשל, לפחות לזמן מה, מחויבות עמוקה יותר לשורשים. בסקרים שנעשו לאחר אירועי 7 באוקטובר דיווחו 57% מן היהודים האמריקאים על תחושות של קשר עז יותר לישראל או לזהותם היהודית. מגמות דומות נצפו בקהילות היהודיות ברחבי העולם בתקופות משבר. דיכוי, מתברר, לא רק שאינו מכחיד את העמיוּת היהודית, אלא הוא דווקא מלבה אותה – בבחינת עדות לחוסן המופלא שבלב ליבו של הקיום היהודי.

האצה בהשתנוּת הפרדיגמה

לאחר עשרות שנים שהתעמולה האנטי־ציונית מבית המשטר הסובייטי עודדה אינטלקטואלים מערביים לנקוט עמדות אנטי־ישראליות, אירועי 7 באוקטובר האיצו מגמות שהתקבעו זה כבר. כעת הציונות נתונה תחת מתקפה עצימה, כשאת מקומן של הביקורת על הכיבוש הישראלי ושל הדחיפה לפתרון שתי המדינות תופסת דה־לגיטימציה מפורשת של ישראל כאומה ריבונית, מתוך הצגתה כשריד האחרון של הקולוניאליזם המערבי. מדובר בשינוי החורג ממתיחת ביקורת על פעולותיה של ישראל; הוא מרמז על חששות מטפיזיים עמוקים יותר.

המילה "קולוניאליסט" החליפה את המילה "נאצי" בתור העלבון האולטימטיבי. אנו עדים לשינוי פרדיגמטי: בעבר ראו הליברלים המערביים בציונות תגובה מוסרית ולגיטימית של אוכלוסייה נטולת כוח לרדיפות ולרצח העם שסבלה מהם, ועל כן הפגינו סובלנות כלפיה. כעת הם החליפו את נקודת ההשקפה הזאת והם דוחים אותה.

שינוי זה מכיל שני רכיבים מכריעים. ראשית, המוסלמים נתפסים בחוגי השמאל כפרולטריון החדש, הראוי להגנה, בהיותו, לכאורה, במעמד של קורבן השיטה. בניגוד להם, היהודים נתפסים כמגלמים את הקבוצה השולטת ובעלת זכויות היתר, גם בקרב הלבנים. בתפיסה הנאו־מרקסיסטית, הגזענות נחשבת לשיטתית ומוסדית, והיא מוצגת כפונקציה במאבק מעמדי. אשר על כן, יש שאינם מחשיבים את האנטישמיות ל"גזענות", שכן קבוצות במעמד השולט אינן נתפסות כקורבנות של אפליה. שינוי אינטלקטואלי זה משלב אוסף של תאוריות פוסט־מודרניות שהן מיזוג של הרעיונות הנאו־מרקסיסטיים של אסכולת פרנקפורט עם "התאוריה הצרפתית", שהיה לה מעמד בולט בעולם האקדמי בשנות ה־80 של המאה הקודמת.

גורם נוסף שמאיץ מגמה זו הוא ההשפעה המתחזקת של הברית בין פעילים אסלאמיסטים לבין חוגים פרוגרסיביים. הדבר בלט במיוחד בקמפוסים בחודשים שחלפו מאז מתקפת 7 באוקטובר, כשיהודים אמריקאים החלו לחוש איום מצד אותו אקטיביזם שמאלני־אסלאמי. המאבק המשותף באימפריאליזם, בקולוניאליזם, בקפיטליזם ובריבוד המעמדי הוביל להתלכדות המאבקים של השמאל הרדיקלי והאסלאם הרדיקלי, שמיתרגמת לפעמים לאנטישמיות ארסית. בעוד שבצפון אמריקה הפרוגרסיבים ממנפים את יחסי המדכאים-מדוכאים לחיזור אחר המיעוטים, באירופה מגבירות מפלגות השמאל את עוצמת הרטוריקה האנטי־ציונית כדי לחזר אחר הבוחר המוסלמי. השפעת הדמוגרפיה המוסלמית כה גדולה עד כי במערב אירופה ניתן לראות בה את המנבא העיקרי של פגיעוּת הקהילה היהודית על סמך שיעור המוסלמים באוכלוסייה.

באירופה, האנטישמיות – הגלויה והסמויה כאחת – מוֹנעת מן הקהילות היהודיות השתתפות פעילה בחברה הכללית וגורמת לאחדים להתרחק ממעורבות בחיי הקהילה היהודית המקומית. אף כי הקולות נגד יהודים אינם מתחזקים באוכלוסייה הכללית, ריבוי האלמנטים האנטישמיים יוצר סביבה עוינת ליהודים, המובילה להדרה חברתית כוחנית באזורים מסוימים.

תמונת מצב לקובעי מדיניות: מבחר נתונים מספריים

צרפת – 34% מן הצרפתים מציגים נטיות אנטישמיות (66% בקרב המוסלמים), וכשליש מהם מפגינים הן אמונה עזה בדעות קדומות נגד יהודים והן סובלנות לאלימות אנטישמית. על אף העובדה שהרוב מתנגדים לאלימות שכזאת, רבע מיהודי צרפת מדווחים כי עברו תקרית אנטישמית מאז מתקפת 7 באוקטובר. הקהילה היהודית חיה בפחד מוחשי: 86% מהם חוששים שיהפכו לקורבנות, ו־56% חשים פחד זה בעוצמה רבה. וכך, 44% ממי שנוהגים לעטות סמלים דתיים חדלו לצאת כך לרחוב מאז אירועי 7 באוקטובר, וחמישית מהם הסירו את המזוזות מן המשקופים בכניסה לביתם. עוד נתון מדאיג הוא ש־16% שינו את שמם באפליקציות למשלוחים מחשש שיותקפו בשל זהותם היהודית. יש חשש ממשי שבמקרה של מהומות אלימוֹת, המשטרה לא תהיה מסוגלת להגן כראוי על האוכלוסייה היהודית.

בריטניה – בתקופות של עימותים הקשורים בישראל, יהודי בריטניה נאלצים להתמודד עם סכנות. לא פחות מ־90% מהם נמנעים מלבקר במרכזים עירוניים כאשר מתקיימות בהם הפגנות נגד ישראל. מאז מתקפת 7 באוקטובר, 61% מהם, או מישהו ממכריהם, חוו תקרית אנטישמית או היו עדים לתקרית כזאת. יתרה מזו, 48% מהם שקלו או שוקלים להגר בשל האנטישמיות הגוברת. הם לא רק רואים את עצמם כקשורים בעבותות לישראל, אלא הם גם מגדירים את עצמם כך: 97% מהם מרגישים קשר אישי לאירועים בישראל, ו־80% מזדהים כציונים.

גרמניה – מאז 7 באוקטובר נצפתה בגרמניה עלייה מדאיגה במספר התקריות האנטישמיות וברטוריקה האנטישמית בהפגנות נגד ישראל, וגם דוּוח בה על סיסמאות הקוראות לאלימות נגד יהודים ועל היעדר התערבות מצד גורמי החוק. יהודי גרמניה מדווחים כי הם מרגישים שהם משמשים מטרה לעוינות לא רצויה במרחבים ציבוריים, כגון בחנויות או בתחבורה הציבורית, המלווה בהתעלמות מאכזבת מצד העוברים ושבים. רבים מנסים להימנע מלמשוך אליהם תשומת לב מחשש שיותקפו. חלק ניכר מן הקהילה היהודית, 40%, דיווחו כי התמודדו בשנה האחרונה עם דחיקה לשוליים, עם התייחסות מפלה או עם איומים. נקודה מדאיגה היא שבשונה ממפלגות ימין קיצוני אחרות באירופה, שלפחות באופן רשמי מתרחקות מאנטישמיות, המדיניות הלאומנית של מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD) מותחת ביקורת גלויה על מאמציה של גרמניה להנציח את הזוועות המחרידות שביצעו הנאצים בשואה וללמוד מכך.

ארצות הברית – ההיסטוריה האמריקאית מעולם לא הייתה חפה מאנטישמיות, אבל סקרים ומחקרים עדכניים בנושא הגישות האנטישמיות בכל רחבי ארצות הברית ועל פני כל הקשת האידאולוגית חושפים עלייה מטרידה. אומנם הרוב דוחים את האנטישמיות, אך בעקבות המתקפה ב־7 באוקטובר קיצונים מימין ומשמאל יוצרים סביבה מפחידה ליהודים האמריקאים. 60% מהם מדווחים כי הם חשו לא בטוחים לפחות באחד מן המצבים האלה: עטיית סמלים יהודיים בפומבי, שהייה במוסד או בבניין יהודי או שיתוף דעתם על ישראל עם חברים או ברשתות החברתיות. 64% מיהודי ארצות הברית אומרים שהמלחמה בין ישראל לחמאס השפיעה לרעה באופן אחד לפחות על יחסי העבודה שלהם או על מערכות היחסים הפרטיות שלהם. יתר על כן, 9% מקרב יהודי ארצות הברית שקלו או שוקלים לעזוב אותה בגלל האנטישמיות.

המלצות מדיניוּת לקהילות התפוצות

לאחר עשורים אחדים של דממה יחסית אחרי השואה, האנטישמיות חזרה בצורת נורמליוּת חדשה ומדאיגה. למרבה הצער, נראה שאין על פני כדור הארץ מקום מקלט שבו יהודים יכולים להרגיש מוגנים באמת. לנוכח המציאות הקשה הזאת, הקהילות היהודיות מוכרחות להכיר בכך שהאיבה כלפיהן אינה עתידה להיעלם כאילו לא הייתה. הן חייבות לקבל עליהן את האחריות לשלומם של חבריהן היהודים ולפעול בנחישות להגנה על ביטחונם ועל רווחתם.

לשם כך יש להפעיל לחץ על הממשלות שיְפַתחו תוכניות אסטרטגיות ויחוקקו חוקים נגד אנטישמיות ושהן יעשו זאת אגב קידום חוקים נוקשים נגד פשעי שנאה ואכיפה יעילה שלהם, הרחבת ההשפעה בפלטפורמות אינטרנטיות כדי להוקיע דיבורים רווּיי שנאה, מאבק פעיל נגד הכחשת השואה וטיפוח החינוך לקבלת האחר. כל המאמצים הללו מחייבים הערכה ותיאום.

1. תמיכה מתואמת של תורמים נגד השפעות זרות באקדמיה: יש לגייס תורמים פרו־דמוקרטיים ופרו־ישראליים לחקור את המימון של מוסדות אקדמיים בידי קטאר וגורמים אנטי־ישראליים אחרים. יש לתאם את המאמצים של התורמים הללו לצורך הפעלת לחץ על מוסדות חינוך לקיים אצלם שקיפות. דרושים קמפיינים למודעות בנושא השפעות זרות. יש לדחוף לחקירה ממשלתית של מקורות מימון בינלאומיים וההשפעות שלהם. ניתן למנף רשתות בוגרים להגברת הקריאה לנשיאה באחריות במוסדות להשכלה גבוהה. פעולות אלה יסייעו להיאבק בהטיה האנטי־ציונית ולשמור על היושרה האקדמית.
2. הבטחת סביבות למידה מוגנות: הקמת מרכזים ארציים למאבק באנטישמיות במוסדות החינוך:
יש לייסד בכל מדינה מרכז ארצי שיעבוד בשיתוף פעולה הדוק עם הנהלות האוניברסיטאות ובתי הספר מגן חובה ועד י"ב. המרכז יקדם תרבות של אפס סובלנות לאנטישמיות אגב טיפוח סביבות המבוססות על חינוך לאזרחות ולדמוקרטיה והמעודדות למידת חקר מבוססת מבחינה מדעית. המרכז ישמש מוקד לאיסוף תלונות ולהתערבות פעילה מול ההנהלות. בנוסף, המרכז יעצים את הסטודנטים היהודים בכך שיצייד אותם במיומנויות חיוניות וברשתות תמיכה שייצגו אותם ביעילות בקמפוס ובחברה בכלל.
3. הגברת האבטחה והאכיפה בקהילות יהודיות רגישות: דרושה אסטרטגיה מקיפה להגנה על שכונות חרדיות ועל קהילות אחרות המתאפיינות בנִראוּת יהודית בולטת על ידי תגבור של אמצעי הביטחון הפיזיים, יצירת קשר עם המנהיגים היהודים לבניית תמיכה פוליטית, התייחסות רצינית לתלונות על תקיפות אנטישמיות, הטלת עונשים חמורים על העבריינים, קביעת יעדים ברורים למלחמה בהתקפות מסוג זה ושיפור השיטור והחינוך באזורים עתירי סיכון – כל זה כדי להבטיח את ביטחונן ואת רווחתן של האוכלוסיות הללו.
4. מאבק באנטישמיות ברשתות: יש להגביר את הלחץ על פלטפורמות מקוּונות כדי שיתחייבו למניעת הפצה של אנטישמיות. יש לתמוך בצעדים למניעת הבעלות של סין, רוסיה ואיראן על גופי תקשורת ורשתות חברתיות, כפי שמנסים לעשות בעניין החקיקה בנושא טיקטוק. חשוב להתייחס לתפקידו של האינטרנט בטיפוח גישות שליליות כלפי יהודים ולקרוא תיגר על מתן תמריצים עסקיים לפלטפורמות שמטרתן לעודד הפצת חדשות כזב ומסרי שנאה. הכרחי שיופעל בעניין זה לחץ בינלאומי, ממשלתי וציבורי. יש להתחשב בקשיים שיוצרת השמירה על חופש הדיבור לפי התיקון הראשון לחוקה האמריקאית.

המלצות מדיניוּת לממשלת ישראל

1. פיתוח תוכנית אסטרטגית לאומית ישראלית – בהיותה הישות היהודית המובנית ורבת האמצעים ביותר, חובתה של ישראל למלא תפקיד במאמצים המתואמים שתוארו לעיל ולוודא את ביטחונן ורווחתן של קהילות יהודיות בעולם לנוכח האנטישמיות הגואה. יש צורך דחוף בגישה מאוחדת ותקיפה בכמה חזיתות כדי להדוף את האיום המתגבר והולך.

2. ייסוד מסלולי לימוד לתארים אקדמיים נחשבים ומוכרים בארצות הברית באוניברסיטאות בישראל – גל האנטישמיות בקמפוסים גורם אצל יהודים רבים בתפוצות להיסוס בהחלטה אם להירשם ללימודים באוניברסיטאות מובילות בעולם. זוהי הזדמנות פז לאוניברסיטאות בישראל לפתח ולהרחיב אצלן תוכניות אקדמיות משובחות, שיילמדו באנגלית ויהיו מוכרות בארצות הברית ובשאר העולם. מיזמים כאלה עשויים ליצור סביבה אקדמית נקייה מאנטישמיות, שתמשוך אליה סטודנטיות וסטודנטים רבים מעבר לים. את ההזדמנויות האקדמיות הללו ניתן לחזק עוד יותר בעזרת תוכניות של שנת לימודים בישראל (gap-year) שיכללו גם אימון למאבק באנטישמיות. מאמצים אלה עשויים לתרום לא רק לעידוד המצוינות האקדמית, אלא גם לחיזוק הקשרים של יהדות התפוצות לישראל.

3. הבטחת ביטחונן של הקהילות היהודיות בתפוצות – ישראל מוכרחה לדאוג להגנה על יהודי התפוצות לנוכח האיומים האנטישמיים במקומות שהרשויות המקומיות אינן יכולות לעשות זאת. אומנם האחריות העיקרית צריכה להיות של הרשויות בכל מדינה ומדינה, אך ישראל צריכה לסייע לקהילות שאינן מסוגלות להרחיק מעליהן את הסכנות האנטישמיות הכבדות על ידי הכנת תוכניות פינוי בשביל קהילות במצוקה במצבים נפיצים ובכללן תכנון לוגיסטי לקליטה בישראל (היערכות, תעסוקה, השתלבות וכד').