יש הטוענים כי בשביל יהודים רבים, בית הכנסת איבד את כוח המשיכה שלו כצומת המרכזי של החיים היהודיים. מחקר PEWּ האחרון קובע כי "יהודי ארה"ב רואים את היותם יהודים יותר כעניין של מוצא, תרבות וערכים מאשר של קיום מצוות הדת."33 אם כך הדבר, הגיוני לצפות שחלק מהאנשים יתפסו את זהותם היהודית כתוצאה של מוצאם בלבד ולא מתוקף המנהגים, המרחב התרבותי או האמונות שלהם כיום. האם ניתן אפוא להניע קטגוריה זו של יהודים למעורבות כלשהי בקהילה היהודית? ייתכן שהרשתות הווירטואליות הנבנות על-ידי אנשים שעוסקים בחיפוש שורשיהם באמצעות מחקר גנאלוגי מציעות צורה חדשה של קשר ליהדות. הכוונה היא שאם אדם מזהה את עצמו כחלק מן הקהילה היהודית עקב מוצאו, הרי שניתן לראות את הרחבת הידע שלו על שורשיו היהודיים ואת העובדה שהוא חוגג את מורשתו כסוג של מעורבות וקשר ליהדות. חיזוק תחושת המורשת היהודית של אנשים כאלה או העמקת הידע שלהם על האמונות והמנהגים של אבותיהם באמצעות הכלים החדשים עשויים בהחלט לחזק את זהותם היהודית ואף להוביל לצורות נוספות של מעורבות ביהדות.
לפיכך, ארגונים של הקהילה היהודית, כגון בתי כנסת, בתי קברות ומוסדות אחרים, לצד ארכיונים רשמיים של ישראל והציונות, צריכים להרחיב את הרישום הדיגיטלי של מידע גניאולוגי ולשפר את הנגישות אליו, כדי לעזור למי שעורך בירור שכזה.
יהודים שאין להם קשר חזק לישראל או שהם אף עוינים את הרעיון הציוני עשויים להיות מושפעים עמוקות מתוצאות בדיקות דנ"א כמו אלו שתוארו לעיל. אלה שמקשרים את הציונות עם קולוניאליזם ולא עם שיבה אמיתית של עַם למולדתו ההיסטורית עשויים להיות מופתעים לדעת כי הם עצמם צאצאי אבות קדמונים מארץ ישראל.
| דוגמה קיצונית להשפעת הגילוי של מורשת יהודית היא הסיפור המוזר של צנאד סגדי, חבר הפרלמנט האירופי ולשעבר מנהיג יוֹבִּיק, מפלגת הימין הקיצונית ביותר בהונגריה, שנודע ברטוריקה האנטישמית שלו, וגילה את מוצאו היהודי רק אחרי שהפך למנהיג המפלגה.34 לא זו בלבד שסגדי התנער ממפלגת יובּיק, אלא שעל פי הדיווחים הוא כיום "מאוהב ביהדות" ומקיים אורח חיים יהודי פעיל.35 |
אחת הבעיות המרכזיות הכרוכות בבדיקות דנ"א פרטיות לצרכן הוא הסיכוי שהתוצאות יגרמו אי-נוחות או מפח נפש לאדם יהודי המחויב ליהדות. תארו לעצמכם אדם, אולי ילד מאומץ, שגדל כיהודי והוא מחויב לעם היהודי, אבל כמבוגר הוא מגלה שאין לו כנראה שום אבות קדמונים יהודים, או אדם שרק אחד מהוריו יהודי ואז הוא מקבל תוצאות בדיקת דנ"א שמצביעות על כך שהוא רק "15% יהודי". וגרוע יותר, ציוני בעל מחויבות עמוקה, שלא ימצא שום עקבות למוצא מזרח-תיכוני בדנ"א שלו, עלול להתחיל לפקפק ברלוונטיות של הציונות לזהותו היהודית.
ככלל, לתוצאות הבדיקות יש פוטנציאל להשפעה עמוקה מאוד על התפיסה של האדם את השתייכותו לעם היהודי, ובמיוחד אם האדם הזה מעורב בקהילה היהודית במידה שולית בלבד. לכן מדיניות הבדיקות חייבת לשים דגש חזק במניעת מצב שבו בדיקות דנ"א יהפכו למערכת המרחיקה יהודים ויוצרת אצלם התנכרות.
מידת המִתאם בין רצף הדנ"א של אדם לבין רצפי הדנ"א הנפוצים בקרב יהודים איננה מעידה על יהודיוּתו. חשוב להדגיש ולהבין כי אין שום שושלת יהודית בלעדית בודדת הנמשכת מאברהם אבינו עד היום. לאורך ההיסטוריה היהודית התקיימה תמיד רמה מסוימת של נישואי חוץ. אפילו רות, אֵם סבו של דוד המלך, היתה מואביה שהתגיירה.
הרמב"ם כתב מכתב תשובה מפורסם לעובדיה המשכיל, שפנה אליו בשאלה האם למרות שהוא גֵּר מותר לו להתפלל ל"אלוהינו ואלוהי אבותינו" כשהוא מתייחס לעם היהודי. הרמב"ם השיב כי "אפשר לכל גֵּר לומר 'אשר נשבע ה' לאבותינו', מפני שאברהם אב לכל באי העולם לפי שלימדם האמונה והדת" … "בין שהתפלל יחידי ובין שהוא שליח ציבור" בבית הכנסת. הרמב"ם סיכם ואמר כי כל מי שיתגייר ויקיים את כל מצוות התורה, ייחשב כתלמידו וצאצאו של אברהם אבינו: "כשם שהחזיר את אנשי דורו בפיו ובלימודו, כך החזיר כל העתידים להתגייר בצוואתו שציווה את בניו ואת בני ביתו אחריו."36
בשביל אנשים שמגלים את מוצאם היהודי כתוצאה מבדיקת דנ"א, התוצאות עשויות להצית את עניינם בחקר המורשת היהודית שלהם ולהובילם למעורבות בקהילה היהודית. אנשים כאלה יכולים אף להפוך לתומכים פעילים בישראל.
אף שהמאמץ לקדם באופן פעיל ביצוע בדיקות דנ"א למטרות אלו בקרב לא-יהודים עשוי להתפרש כשקול להטפה להתגייר, חשוב מאוד שהארגונים היהודיים יהיו מודעים לסוגי התוצאות המופקות מבדיקות דנ"א ולהשפעה הפוטנציאלית שיכולה להיות להן על זהוּת הנבדק. מצב שבו אדם יגלה בבדיקה הנתפסת כמדעית כי הוא ממוצא יהודי, ואז הקהילה היהודית תודיע לו שהוא אינו באמת יהודי מבחינות רשמיות ומעשיות, יכול להיות מבלבל ומעציב מאוד. מנהיגי הקהילה היהודית במיוחד צריכים להישמר מלפטור בזלזול אנשים הפונים אליהם וטוענים שהם 'קרובים רחוקים'; מוטב לנצל זאת כהזדמנות ליצירת מגע ומעורבות.
במקביל להתעניינות ההולכת וגוברת בבדיקות ביתיות לגילוי דנ"א, יצאו לאחרונה מחקרים אקדמיים שונים המנצלים את האפשרויות החדשות הטמונות בבדיקת הדנ"א כדי להשיב לשאלה מהיכן הגיעו בני העם היהודי, ובאופן ספציפי יותר, האשכנזים
(Behar et al., 2003; 2010; Elhaik 2012; Costa et al. 2013). למרות שהן אינן תמיד ברורות לקורא הממוצע, מסקנותיהם של מחקרים אלו מקבלות פרסום נרחב ומעלות שאלות שנויות במחלוקת עם השלכות פוליטיות חשובות.
אחד המחקרים הללו שפורסם באוקטובר 2013 בכתב העת "Nature Communications" טוען כי "לגיורן של נשים היה תפקיד חשוב ביצירת קהילה אשכנזית" וש"רוב גדול מהשושלת האמהית האשכנזית לא הגיע מאזור הלבנט (החלק המזרחי של אגן הים התיכון, ובפרט החלק המערבי של אזור הסהר הפורה)".37
בשנת 2012 התפרסם מאמר שנוי במחלוקת בכתב העת המדעי "Genome Biology and Evolution" שטען כי ניתוח דנ"א שערך תומך במיתוס הכוזרים על פיו "יהודים ממזרח אירופה הם צאצאי הכוזרים, שבטי נוודים שמוצאם היה ככל הנראה פרוטו-טורקי, שהתיישבו בקווקז במאות המוקדמות שלאחר תחילת הספירה, והמירו את דתם ליהדות במאה השמינית).38
מאמר אחר שפורסם ע"י בהר (Behar) בשיתוף עם מומחים רבים, סבור כי ניתוח דנ"א יכול "להתחקות אחר המקורות של מרבית הקהילות היהודיות בתפוצות ללבנט".39 בעוד שמסקנה זו נתמכת בנרטיב ההיסטורי של הציונות, המחקרים שהוזכרו מעלה מאתגרים ואפילו מבטלים מסקנה זו. כמו בתחום הארכאולוגיה, שבו חפצים יכולים לשמש כראייה התומכת או מערערת תפיסות היסטוריות מקובלות, ניתן לתכנן או לפרש מחקרים גנטיים כך שיתמכו בנרטיב היסטורי אחד על פני האחר.
מדינת ישראל השקיעה משאבים רבים במחקר ובקידום של תחום הארכאולוגיה, לפחות בחלקם כדי לתמוך ולחזק את הקשר של העולם היהודי עם מדינת ישראל. ע"י השקעה בתחום המחקר הגנטי ובתחום האנתרופולוגיה המולקולרית, מדענים ישראלים יכולים לעמוד בקדמת המדע בתחומים ההולכים ומתפתחים, לא רק כדי להצביע על הקשרים ההיסטוריים של העם היהודי לאדמת מדינת ישראל, אלא גם כדי לסייע להפריך מחקרים שמתמרנים ומשחקים בנתונים בניסיון לערער קשרים אלו.
