2016

הערכה שנתית 2016

הערכה שנתית 2016
5776

ראש פרויקט
ד"ר שלמה פישר

משתתפים:
חיה אקשטיין, אבינועם בר-יוסף, אבי גיל, רמי דניאל, ענבל הקמן, מיכאל הרצוג,
שלום סולומון ואלד, עינת וילף, סוזנה כהן-וייס, סיימון לוקסמברג, דוד לנדס,
דב מימון, נח סלפקוב, סטיבן פופר, דן פפרמן, עוזי רבהון, שמואל רוזנר, ג'ון רסקיי

עורכים:
רמי טל
בארי גלטמן

הערכה שנתית 2016

החסמים בפני שילובו של המגזר החרדי בארגונים הקהילתיים היהודיים של הזרם המרכזי הם משמעותיים. עימותים אידיאולוגיים מהותיים חוצצים בין החרדים לבין האוכלוסייה היהודית הכוללת, ולאור העובדה שלחרדים מערכות של ארגוני צדקה וסעד משלהם, אין להם תמריץ לגשר על פערים אלה. בעת בחינת החלופות העומדות בפני הארגונים הקהילתיים המבוססים, יש להביא בחשבון את המצב הקשה הדומה שבו נמצאות מדינות דמוקרטיות וליברליות במגעיהן עם קהילות מיעוטים בלתי ליברליות.

המדינה הדמוקרטית הליברלית מכירה בדרך כלל בזכותן של קהילות אתניות ודתיות להתרבות, ומאמינה שעליה לגלות סובלנות כלפיהן, אפילו כאשר הערכים והאידיאולוגיות שלהן מתנגשים עם אלה של הזרם המרכזי הליברלי. באופן דומה, גם לארגונים היהודיים מהזרם המרכזי, המחויבים להתרחבותו של העם היהודי ולשימור המסורות שלו, יש עניין רב בשגשוגו של המגזר החרדי.

הקושי העיקרי שבפניו ניצבות המדינות הדמוקרטיות והליברליות הוא במקרה שבו קהילה לא-ליברלית אינה מאפשרת לחבריה, ואף עושה הכול כדי למנוע מהם, לפתח זהות נוספת או משנית כאזרחי המדינה ולהפנים את הזכויות והחובות של הפרט הכרוכות בכך.36 המגזר החרדי הוא קהילה "טוטאלית" מסוג כזה, אשר דורשת מהחברים בה הזדהות בלעדית. הקהילה החרדית עושה כל שביכולתה למנוע מהחברים בה לפתח זהויות נוספות, ובכלל זה להזדהות עם הקהילה היהודית בכללותה, אשר מיוצגת על-ידי הארגונים היהודיים מהזרם המרכזי.

יתר על כן, במקרה של החרדים, ההזדהות עם הקהילה היהודית בכללותה עשויה להוות לא רק זהות נוספת, אלא אף לעמוד בסתירה מוחלטת לאחד מעיקרי האמונה המרכזיים באידיאולוגיה החרדית – שרק החרדים הם יהודים אמיתיים. כל עוד המגזר החרדי ממשיך לדבוק בתפיסתו המתבדלת והצרה לגבי הקהילה היהודית, ואין היגיון רב במחשבה שדבר זה ישתנה בקרוב, הרי שלא ניתן לצפות שיהיה ניתן לשלב את המגזר החרדי באופן מלא בפרויקטים של הארגונים היהודיים מהזרם המרכזי או לצפות לתמיכה פיננסית ממנו. ארגונים יהודיים יצטרכו לפעול מול המגזר החרדי באופן סלקטיבי. יהיה עליהם להגיע לאותם יחידים וקבוצות במגזר זה, אשר פתוחים לשיתוף פעולה, לשלב חרדים, ככל שניתן, בתפקידי אדמיניסטרציה וניהול בתוך הארגונים, ולזהות את סוגי התוכניות שממלאות צורך של המגזר החרדי ושעשויות לצבור תמיכה פיננסית או אחרת בקרב קבוצה כלשהי בתוך מגזר זה. בו בזמן, על כל ארגון השואף לפתח קשרים ממשיים של תמיכה הדדית עם המגזר החרדי להכיר בכך שהוא אינו יכול באותה נשימה להעביר ביקורת פומבית על אורחות חייהם או לתמוך בארגונים דוגמת Yaffed, אשר מבקשים לחולל רפורמה כלשהי באורחות אלה. מגבלה זו תעמיד במבחן קשה את הסובלנות של הארגון היהודי, ויש להניח שהיא תיתקל בהתנגדות ובאופוזיציה מצד ההנהגה המרכזית של הארגון ומצד תומכיו הוותיקים.

על מנת לפעול בצורה יעילה בשיטה סלקטיבית זו, הארגונים היהודיים מהזרם המרכזי יצטרכו להקדיש משאבים ניכרים להבנה ולהערכה של הקהילות החרדיות השונות. מבחינה מעשית, יהיה עליהם להעסיק דוברי יידיש, כאלה שהינם או שהיו בעבר חברים בקהילות אלה ועדיין קשורים אליהן, וכן חוקרים בעלי הכשרה אקדמית, שמשימתם תהיה לשהות במחיצת החרדים בקהילותיהם, להתוודע אליהם ולפתח מולם יחסים של כבוד הדדי.

אפשרות אחרת לעבודה עם המגזר החרדי, באופן סלקטיבי שכזה, אשר מזהה פרויקטים, אנשים וקבוצות ספציפיות שמולם ניתן לעבוד, תהיה להקים שלוחות נפרדות, שישרתו את המגזר החרדי ואשר יאוישו וינוהלו בעיקר על-ידי חרדים. ניתן יהיה לתכנן שלוחות כאלה, כך שתוענק להן אוטונומיה רבה, לצד מנגנון שיאפשר מידה מסוימת של פיקוח והדרכה מצד הצוות הרגיל של הארגון. השלוחה תפיק תועלת מניסיונו של הארגון, מההיצע של אנשי המקצוע שלו וממערכת הקשרים שלו. הארגון יוכל לעזור לפתח תוכניות למגזר החרדי, אשר החרדים יתקשו לפתח בכוחות עצמם, כגון הקמת קולג' רציני יותר, תארים מתקדמים ותוכניות הכשרה למנהלים באמצע הקריירה שלהם. אולם, סביר להניח שהקמת שלוחות חרדיות עצמאיות-בעיקרן תיצור ניכור מצד החברים הליברליים הקבועים בארגונים אלה, אשר מתנגדים לערכים החברתיים ולמנהגים של החרדים.

אם ההקמה של שלוחות חרדיות על-ידי הארגונים היהודיים מהזרם המרכזי אינה מתקבלת על הדעת כרגע, היא עשויה להפוך לפתרון אטרקטיבי ומעשי ככל שהחרדים ילכו ויהוו נתח גדול יותר מהאוכלוסייה היהודית וככל שיתעורר הצורך לפתח יחסים מקיפים יותר עם מגזר זה. אם בשלב מסוים האוכלוסייה האורתודוקסית תהפוך לקבוצה הגדולה ביותר הניתנת לזיהוי בקרב יהודי אמריקה, או אפילו, כפי שאחדים חוזים, תהווה את רוב האוכלוסייה היהודית באמריקה, יעמדו אותם ארגונים, אשר שואבים את סמכותם מעצם היותם נציגי יהדות אמריקה בכללותה, בפני התלבטות קיומית. ניתן יהיה לטעון אז שהמפתחות לארגוניהם צריכים להימסר לאורתודוקסים. מצד שני, טיעון-נגד יהיה שאם דבר זה יקרה, יהודים לא-אורתודוקסים יסבלו קשות בשל חוסר הסובלנות של החרדים כלפי צורות אחרות של זהות יהודית. על מנת למנוע משברים כאלה ולשמר את האופי הליברלי של הארגונים הקהילתיים הגדולים לאורך זמן, יהיה צורך למצוא בטווח המיידי דרכים לשלב את המגזר החרדי הבלתי-ליברלי כשותף וכתורם, למרות המחלוקות הבלתי נמנעות והפשרות שתהיינה כרוכות בכך.

הקודםהבא