2016

הערכה שנתית 2016

הערכה שנתית 2016
5776

ראש פרויקט
ד"ר שלמה פישר

משתתפים:
חיה אקשטיין, אבינועם בר-יוסף, אבי גיל, רמי דניאל, ענבל הקמן, מיכאל הרצוג,
שלום סולומון ואלד, עינת וילף, סוזנה כהן-וייס, סיימון לוקסמברג, דוד לנדס,
דב מימון, נח סלפקוב, סטיבן פופר, דן פפרמן, עוזי רבהון, שמואל רוזנר, ג'ון רסקיי

עורכים:
רמי טל
בארי גלטמן

הערכה שנתית 2016

הטבלה להלן מתארת את ההתפתחויות בשנים 2015-2016 , אשר תרמו לחיזוק של הקשרים בין הקהילות היהודיות בעולם או להחלשתם, תוך שימת דגש על הקשרים בין ישראל לתפוצות.

התפתחויות המחזקות את הקשרים התפתחויות המחלישות את הקשרים
1 חששות גוברים מפני אנטישמיות (דומה שישנו מיזוג בין מגמות אנטי-ישראליות לבין אנטישמיות( מחזקים את ההרגשה של שותפות גורל ואת התלות באחדות היהודית הכלל-עולמית. תקריות אנטישמיות בקמפוסים ובמקומות נוספים גורמות להחלשת הרצון להזדהות בפומבי עם מטרות ישראליות יהודיות.
2 יוזמות ישראליות מתמשכות לחיזוק יחסי ישראל עם התפוצות (המשרד לענייני התפוצות, החלטות ממשלה בנושא הכותל וכו'( המדיניות של ישראל בנושאים רבים עדיין
אינה עולה בקנה אחד עם דעותיהן של קהילות
התפוצות (בעיקר בצפון אמריקה( – ולהיפך:
תחושות פוליטיות ותרבותיות של יהדות התפוצות
אינן עולות בקנה אחד עם התחושות בציבור
הישראלי.
3 התחזקות האי-יציבות במזרח התיכון מפחיתה במידת מה את רמת הביקורת על אי יכולתה של מדינת ישראל לקדם פתרון של שלום לסכסוך עם הפלסטינים. ביקורת מתמשכת כנגד ישראל ועימותים בין ממשלת ישראל לממשלות אחרות, בייחוד בנושא הישראלי-פלסטיני, הופכים את ישראל לפחות אטרקטיבית בעיני צעירים יהודים ליברלים.
4 המשך המצוינות הישראלית בתחומים שונים (ההי-טק ראוי לציון מיוחד( תורם לדימוי החיובי שלה בקרב היהודים. מגמות דמוגרפיות, פוליטיות ותרבותיות בישראל (שהודגשו ב 2016- בדו"ח של מכון PEW על ישראל( נתפשות כזרות לקהילות רבות בתפוצות. מגמות דמוגרפיות בארה״ב (נישואים מעורבים(.
5 מגמות דמוגרפיות מסוימות בקהילה היהודית בארה״ב, ובהן התחזקות הקהילה האורתודוכסית (שקשריה לישראל חזקים( והתארגנות מוגברת של הקהילה הישראלית-אמריקאית הגדלה. ישראל משמשת ככלי ניגוח פוליטי בבחירות בארה"ב והדבר מאלץ את הבוחרים היהודים "לבחור צד" "בעד או נגד" דברים מסוימים שישראל מייצגת. זאת זמן קצר לאחר הוויכוח הסוער סביב הסכם הגרעין עם איראן, אשר הפך את ישראל לגורם מפלג בקרב הקהילה היהודית בארה"ב.

הקשרים בין היהודים בשנים 2015-2016 לא השתנו באופן דרמטי לעומת שנה שעברה. מגמות ארוכות טווח שזוהו בשנים הקודמות נותרו בעינן, הן בעולם היהודי והן בישראל. בשנה האחרונה הלכו וגברו החששות המפורשים לעתידן של קהילות יהודיות בשל התגברות האנטישמיות בכמה אזורים – חרב פיפיות ככל שהדבר נוגע לקשרים בין יהודים, מאחר שמצד אחד הדבר תורם לנטייה של מקצת היהודים ל"להנמיך את הפרופיל היהודי", ומצד שני הדבר מבהיר את הגורל היהודי המשותף ואת התלות של הקהילות היהודיות זו בזו (העלייה מצרפת לישראל היא עדות לכך(. חרב פיפיות דומה מתגלה בתגובה של יהודים לתנועת ה- BDS . ההשפעה של הקהילה היהודית האמריקנית המשוסעת אינה מאפשרת לנתח את כל ההתפתחויות במונחים של סולידריות גוברת או פוחתת. באופן זה, תנועת ה- BDS מטפחת מידה מסוימת של סולידריות פנימית בקרב מקצת היהודים, וניכור מצד אחרים.

תופעה נוספת הראויה לציון מיוחד היא המסר המבלבל שישראל משדרת ליהדות התפוצות: מצד אחד היא ממשיכה לקדם תוכניות ומימון לחיזוק הקשר בין ישראל לתפוצות, ומצד שני היא אינה תמיד יעילה וברורה ביישומן של תוכניות אלו. דוגמה בולטת לכך היא התוכנית הממשלתית להרחבה של מתחם הכותל בעבור מתפללים שאינם-אורתודוקסים, אשר אושרה ע"י הקבינט אולם נעצרה בשל אילוצים פוליטיים.

על סמך המגמות שצוינו לעיל ומגמות נוספות (שהוזכרו בטבלה(, המכון למדיניות העם היהודי JPPI( ( החליט להותיר את "מחוג הקשר" באותה רמה כמו אשתקד (מעט מעל "נשמר". הרמות, מרע לטוב, הן: ""בירידה", "משתבש", "נשמר", "פורח", "משגשג"(.

הקודםהבא