ראש פרויקט
ד"ר שלמה פישר
משתתפים:
חיה אקשטיין, אבינועם בר-יוסף, אבי גיל, רמי דניאל, ענבל הקמן, מיכאל הרצוג,
שלום סולומון ואלד, עינת וילף, סוזנה כהן-וייס, סיימון לוקסמברג, דוד לנדס,
דב מימון, נח סלפקוב, סטיבן פופר, דן פפרמן, עוזי רבהון, שמואל רוזנר, ג'ון רסקיי
עורכים:
רמי טל
בארי גלטמן
הקהילה ה"ישיבתית", המכונה גם "ליטוויש" או "ליטאית", שואבת את מקורותיה מה"מתנגדים", בראשות הגאון מווילנה ותלמידיו, אשר התנגדו בחריפות לתנועה החסידית כאשר זו הופיעה בשלהי המאה ה-18 וראשית המאה ה-19 וסחפה אחריה במהירות מאמינים רבים. דברים רבים השתנו מאז. כיום קהילות אלה מפגינות מידה רבה של כבוד הדדי ופועלות יחדיו בגופים קהילתיים אחדים ובנושאים שיש להן עניין משותף בהם.11
חרף ההתקרבות ביניהן, קהילות אלה עדיין נבדלות, ולכל אחת מהן מוסדות חינוכיים וחברתיים משלה, ו"נישואי התערובת" ביניהן מעטים. בעיקרון, הקהילה החסידית, כפי שתואר לעייל, הגדירה את משימתה לחדש ולקיים את החיים החסידיים באירופה שלפני-המלחמה, כפי שהיא מבינה אותם. לעומת זאת, משימתה של הקהילה ה"ישיבתית"-אמריקנית הינה לקחת את המוסד החינוכי מאירופה שלפני-המלחמה, את הישיבה, ולבנות סביבו קהילות האמונות על הרחבת לימודי התורה והעמקתם ועל ההקפדה על המצוות.
בדומה לחסידים, גם הקהילה ה"ישיבתית" זכתה להצלחה ניכרת. ישנם כיום באמריקה מאות ישיבות וכוללים (ישיבות לתלמידים נשואים), והקהילה ממשיכה לגדול בשיעורים יוצאי דופן.
הקהילה ה"ישיבתית" בארה"ב מוטמעת למדי בחברה האמריקנית, אולם בו בזמן היא עושה מאמצים מכוונים להרחיק את עצמה מהיבטים מסוימים בחברה, אשר נחשבים בעיניה כמסַכְּנים את תפיסתה הדתית. הלבוש היום-יומי של הגברים בקהילה זו אינו ייחודי מאוד, וכולל לרוב חליפת עסקים כהה, חולצה לבנה ועניבה, ומגבעת לבד. הנשים מתלבשות בצניעות, אך נהנות מגמישות רבה יותר בלבושן בהשוואה לנשים החסידיות, ורבות מהן לובשות בגדים אופנתיים. נשים נשואות בקהילה ה"ישיבתית" מכסות גם הן את שיערן, בדרך כלל בפאה אופנתית מותאמת משיער אדם. גם הגברים מתפתים לרצון להיות אופנתיים, חליפות, שעונים ומשקפיים של מעצבים יוקרתיים מהווים אמצעי פופולרי במיוחד לבטא סגנון אישי.
למרות שהקהילה ה"ישיבתית" אינה מרובת-ילדים כמו זו החסידית, גם לה שיעורי פריון גבוהים, ומשפחות עם חמישה ילדים ויותר הן הנורמה. לפי המחקר של המגבית היהודית המאוחדת, המספר הממוצע של ילדים לנשים בנות 35-44 בקהילה זו בניו יורק רבתי הוא 5.0.12 גם גיל הנישואין שונה, כאשר גיל היעד לנישואין לגברים בקהילה ה"ישיבתית" הוא 21-23, ולנשים 19-21. הנישואין מאורגנים בדרך כלל באמצעות שידוך מקצועי או לפעמים על-ידי ההורים עצמם. גברים ונשים מופרדים באירועים חברתיים, ויש הקפדה על הלכות צניעות, בעיקר מצד הנשים. קשרים חברתיים בין זוגות נשואים אינם מתקבלים בעין יפה.
לעומת החסידים, הקהילה ה"ישיבתית" פתוחה הרבה יותר ללימודי חול. יותר שעות מוקדשות ללימודי חול בבית הספר היסודי והתיכון, למרות שיש בתי ספר אליטיסטיים לנערים הכוללים אך מעט לימודי חול, או כלל לא. כמו בקהילה החסידית, נשים צעירות זוכות בדרך כלל ליותר לימודי חול מאשר הגברים. ההבדל העיקרי בין הקהילה החסידית ל"ישיבתית" נעוץ בכך ששפת האם בקהילה ה"ישיבתית" היא אנגלית. הנערים לומדים יידיש רק בתחילת התיכון, ונשים בדרך כלל אינן שולטות בשפה זו ברמה של שיחה.
ההזדמנויות להשכלה גבוהה מוגבלות בשל התעקשותה של הקהילה על הפרדה בין המינים בבתי הספר ובכיתות ובשל התנגדותה למוסכמות ולמנהגים המיניים בקמפוסים האמריקניים. למרות שהקולג'ים הרגילים באמריקה הם "מחוץ לתחום" עבור קהילה זו, ישנן חלופות רבות לרכישת תואר ראשון ושני. מרבית הישיבות הגבוהות המבוססות מציעות לתלמידיהן אפשרות לזכות בתואר אקדמי – בוגר במשפט תלמודי (BTL). באופן זה זכאים הישיבות והתלמידים לקבל מענקי חינוך ממשלתיים והלוואות. קומץ בחורים מצליח להתקבל בעזרת תואר BTL או תואר ב.א אחר למוסדות השכלה מובחרים לתואר שני, כגון בית הספר למשפטים של הרווארד.
הקהילה ה"ישיבתית" הומוגנית הרבה יותר מאשר זו החסידית. אולם קיימת שונוּת רבה בתוך הקהילה במידת ההקפדה על המצוות, ההתמסרות ללימודי תורה, ההנאה מתרבות פופולארית אמריקנית וההתרועעות עם בני המין השני. הגבול בין הקצה ה"שמאלי" או ה"מודרני" בקהילה ה"ישיבתית" לבין הקהילה האורתודוקסית-מודרנית ה"ימנית" (שתתואר להלן) אינו ברור. הקהילה ה"ישיבתית" גם נוטה יותר לקבל אליה חברים מבחוץ, לעומת החסידים, והיא עורכת כמה וכמה תוכניות ויוזמות המוקדשות לקירוב יהודים לא-דתיים לאורחות היהדות של קהילה זו.
המכון פועל במתכונת של צוות חשיבה (Think-Tank) ומאוגד כחברה ללא מטרות רווח. באמצעות חשיבה אסטרטגית ותכנון ארוך טווח, ממקד המכון את מאמציו לתרום לשגשוגם של העם היהודי ושל הציביליזציה היהודית. המכון יושב בירושלים, אך מתייחס לכל הקהילות היהודיות ברחבי העולם בראייה גלובאלית.
קמפוס גבעת רם, ירושלים, ת.ד: 39156
קמפוס גבעת רם, ירושלים, ת.ד: 39156
