עד לבחירות הקהילתיות של 1981, הייתה הנהגת הקהילה היהודית של וינה שונה באופן מהותי מהאוכלוסייה היהודית: בעוד שמאז אמצע שנות ה-50 של המאה ה-20 היו מרבית החברים בקהילה היהודית יוצאי מרכז ומזרח אירופה, כל מנהיגי הקהילה היהודית של וינה היו "וינאים ותיקים". בעוד שהדת מילאה תפקיד חשוב בחייהם של מרבית חברי הקהילה, המנהיגות הפוליטית של הקהילה הייתה חילונית בעיקרה בגישותיה ובהתנהלותה. בעוד שהיהודים נטו למעורבות מזערית בחברה ובפוליטיקה באוסטריה, "איגוד היהודים העובדים" (Bund Werktätiger Juden, BWJ), אשר הייתה הסיעה השלטת בקהילה בין השנים 1952 ל-1981,11 קיימה קשרים קרובים עם המפלגה הסוציאליסטית של אוסטריה (SPÖ).
הבחירות לקהילה היהודית של וינה בשנת 1981 היו נקודת המפנה בהנהגה היהודית של הבירה. הן ציינו את תום העידן של הנאמנות הבלתי מעורערת של הנהלת הקהילה והנהגתה למקבילותיהן בזירה המפלגתית האוסטרית. בנוסף, לראשונה נבחר לקהילה היהודית של וינה נשיא שלא היה מ"הווינאים הוותיקים" (איוון האקר), וחברים מהדור שלאחר-השואה הצטרפו להנהגת הקהילה (אריאל מוזיקנט נבחר לסגן-נשיא). חל גם שינוי בגישתה של הקהילה היהודית של וינה כלפי הדת, עם בחירתם להנהגה של יהודים שהקפידו יותר על שמירת מצוות. הבחירות שלאחר מכן המשיכו לשקף את ההתפתחויות הדמוגרפיות של הקהילה. כך נרשמה בבחירות של 1985 כניסתם של יהודים "ספרדים" להנהגת הקהילה היהודית של וינה. בבחירות 1988 נבחר לראשונה לקהילה נשיא שנולד אחרי 1945 (מוזיקנט). בבחירות 2007 זכתה המפלגה ה"ספרדית-בוכרית" במקום השני, ומפלגה שנוסדה על-ידי פעילים מהדור השני שלאחר-השואה נכנסה לחיים הפוליטיים בקהילה היהודית של וינה. בבחירות 2012 היה אוסקר דויטש לנשיא הקהילה הראשון שנולד בווינה לאחר השואה, וכיהודי שומר מצוות, הוא הנשיא הראשון לאחר המלחמה שחובש דרך קבע כיפה כאשר הוא מייצג את הקהילה היהודית. המפלגה ה"ספרדית-בוכרית" שוב זכתה במקום השני, אך הפעם רק במנדט אחד פחות מהמפלגה המובילה ("עתיד"). בסך הכול צברו הרשימות ה"ספרדיות" עוצמה ניכרת, ולראשונה בתולדות הקהילה היהודית של וינה, נבחרו שני יהודים "ספרדים", האחד בוכרי והשני גיאורגי, לסגני-נשיא.