ראש פרויקט
ד"ר שלמה פישר
משתתפים:
חיה אקשטיין, אבינועם בר-יוסף, אבי גיל, רמי דניאל, ענבל הקמן, מיכאל הרצוג,
שלום סולומון ואלד, עינת וילף, סוזנה כהן-וייס, סיימון לוקסמברג, דוד לנדס,
דב מימון, נח סלפקוב, סטיבן פופר, דן פפרמן, עוזי רבהון, שמואל רוזנר, ג'ון רסקיי
עורכים:
רמי טל
בארי גלטמן
שנות ה-80 של המאה ה-20 היו גם נקודת מפנה בגישה הפוליטית והחברתית באוסטריה כלפי הקהילה היהודית. אחרי מלחמת העולם השנייה הגדירה אוסטריה את עצמה כ"קורבן הראשון" של גרמניה הנאצית. בעבור הממשלה והאוכלוסייה באוסטריה, נועדה הגדרה עצמית זו לשמש טיהור מפני אשמה או אחריות כלשהן. הפוליטיקאים והאוכלוסייה לא עסקו בחלקה של אוסטריה בשואה. כך המשיכו לשלוט במרחב הציבורי והפוליטי דעות קדומות – התבנית הקודמת של האנטישמיות – וסלידה כלפי יהודים. אוסטריה לא תמכה באופן פעיל בחידושם של החיים היהודיים בארץ זו, וליהודי אוסטריה שנמלטו מרדיפות הנאצים נרמז באופן ברור שחזרתם איננה רצויה, משום שהפוליטיקאים האוסטרים רצו להגן על מפקיעי הרכוש היהודי.
רק באמצע שנות ה-80, החלה האוכלוסייה האוסטרית להתמודד עם עברה. פרשת ולדהיים (1986) עוררה דיון ציבורי ראשון באשר לחלקם של אוסטרים בשואה, וב-1991 היה פרנץ וראניצקי לקנצלר הראשון אשר קרא תיגר בגלוי על מיתוס "הקורבן הראשון" והודה בפומבי שאוסטרים רבים היו חלק ממכונת הרצח הנאצית. כתוצאה מכך החלה מדיניותה של אוסטריה לגלות נכונות להתמודד עם מחויבויותיה בנושא השואה וניתנה תמיכה כספית משמעותית לפרויקטים קהילתיים לקידום החיים והתשתיות היהודיים. הממשלה הפדראלית והרשויות המוניציפאליות ביקשו לשפר את קשריהן עם יהודי אוסטריה, יהדות העולם ועם מדינת ישראל.
המכון פועל במתכונת של צוות חשיבה (Think-Tank) ומאוגד כחברה ללא מטרות רווח. באמצעות חשיבה אסטרטגית ותכנון ארוך טווח, ממקד המכון את מאמציו לתרום לשגשוגם של העם היהודי ושל הציביליזציה היהודית. המכון יושב בירושלים, אך מתייחס לכל הקהילות היהודיות ברחבי העולם בראייה גלובאלית.
קמפוס גבעת רם, ירושלים, ת.ד: 39156
קמפוס גבעת רם, ירושלים, ת.ד: 39156
