ראש פרויקט
ד"ר שלמה פישר
משתתפים:
חיה אקשטיין, אבינועם בר-יוסף, אבי גיל, מתיו גרסון, ענבל הקמן, מיכאל הרצוג,
שלום סולומון ואלד, יוסי חן, דב מימון, נח סלפקוב, סטיבן פופר,
גתית פז-לוי, דן פפרמן, עוזי רבהון, שמואל רוזנר, ג'ון רסקיי
עורכים:
רמי טל
בארי גלטמן
מאמר זה, הוא גרסה ראשונה של פרוייקט מתמשך שמתעצב. במאמר זה נדון מחד גיסא ביצירתיות והמנועים שלה, ומאידך גיסא – בהישגים של יהודים, במיוחד בתחומים בלתי-חומריים: תרבות, מדע ואמנות. המנועים וההישגים משתנים בהתאם לתקופות ובין שני הענפים המרכזיים של העם היהודי, ארה”ב וישראל. הנחתנו הבסיסית היא כי יצירתיות בכל התחומים מילאה תפקיד חיוני בשרידותו ובשגשוגו של העם היהודי בעבר, וכי ליהודים יש אינטרס בעידוד יצירתיות גם בעתיד.
יצירתיות מוגדרת, בדרך כלל, בתור היכולת לסנתז, כלומר לחבר ולשלב, ידע ממקורות שונים (לרבות תת-מודעים) על מנת להפיק רעיונות או מוצרים חדשים. תנאים מוקדמים בסיסיים ליצירתיות הם: 1. חינוך ו-2. רבגוניות תרבותית, ואם הם קיימים, ישנם שני גורמים המעודדים יצירתיות – 3. לחץ או צורך ו-4. סקרנות. ניתן להוסיף לגורמים אלה תנאים מאפשרים (במילים אחרות, סביבה תומכת), לדוגמה משאבים חומריים, תהילה או פופולריות, אולם תנאים מאפשרים כשלעצמם אינם יכולים להביא ליצירתיות אם שאר הגורמים אינם בנמצא. משקלם היחסי של הגורמים וצירופיהם משתנים ממקרה למקרה, וחוקרים שונים מציעים הערכות שונות לגבי משקלו של כל גורם וגורם.
קשה להוכיח באופן סטטיסטי מדויק האם וכיצד משפיעים ארבעת הגורמים הללו על יצירתיות. הכלים בהם ניתן להשיב על שאלות אלה הם כליו המסורתיים של ההיסטוריון והסוציולוג: בדיקת הספרות הרלבנטית, הסתמכות על קורות חייהם של אנשים יצירתיים, איסוף נתונים זמינים, חיפוש תקדימים ומקבילות בהיסטוריה והשימוש בשכל הישר, על מנת לזהות את הגורמים שקיימת סבירות גבוהה כי הם ממלאים תפקיד ביצירה ובעידוד של יצירתיות.
הגדרת היצירתיות כיכולת של אדם או של עם לחדש, לשנות ולהחליף צורה במגמה לשרוד או להשיג יעד כלשהו תקפה לגבי יהודים ורבים אחרים, אך איננה תקפה באופן אוניברסלי. תרבויות וחברות מסוימות שרדו בהצלחה, או ע”י התנגדות לשינוי או ע”י שינוי איטי מאוד. לכך דרושה יצירתיות מסוג אחר. החרדים בישראל ובתפוצות מגלים יצירתיות של ממש, בדרכם שלהם, בהתנגדות לשינויים ולחידושים.1 דוגמה מפורסמת יותר היא מצרים הפרעונית, שתרבותה התקיימה ואף שיגשגה במשך כ-3,000 שנים ללא תמורות עמוקות בשפה, בכתב, בדת, באמנות, בלבוש, במבנה הפוליטי ובדרכי ההתנהגות. במאמר זה נסקרת היצירתיות היהודית במאתיים השנים האחרונות, אך ליצירתיות המודרנית עשויים להיות שורשים בתקופות שלפני העידן המודרני. נסקור כאן תהליכים ומגמות היסטוריים, דתיים וכלכליים-חברתיים, שהיו עשויים להשפיע על ארבעת הגורמים הנ”ל.
