ראש פרויקט
ד"ר שלמה פישר
משתתפים:
אבינועם בר-יוסף, אבי גיל, ענבל הקמן, מיכאל הרצוג,
שלום סולומון ואלד, יהודית בוקסר ליברנט, דב מימון, נח סלפקוב, סטיבן פופר, גיתית לוי-פז, דן פפרמן, עוזי רבהון, שמואל רוזנר, ג'ון רסקיי, אדר שיבר
עורכים:
רמי טל
בארי גלטמן
בחתירה לחיזוק עוצמת ההזדהות היהודית, מגמות חיוביות ושליליות ממשיכות לאזן זו את זו, ועל כן אנו משאירים את המחוג ללא תזוזה מהשנה שעברה.
ביהדות התפוצות אנו מוצאים כמה קבוצות (ובהן בולטת הקבוצה הגדלה דמוגרפית של אורתודוכסים) שעוצמת הזהות היהודית שלהן חזקה ורמת המחויבות שלהן ליהדות ולעם היהודי גבוהה. כיום, כמעט שליש מהילדים היהודים בארה״ב גדלים במשפחות אורתודוכסיות, ועל כן בסביבה שיש בה נטייה לזהות יהודית חזקה. עם זאת, פלח ניכר (כשני שלישים) מקבוצה זאת הם חרדים אשר מעורבים בצורה פחותה בפעילות הקהילתית של כלל יהדות אמריקה.
במקביל, ניתן לזהות בארה״ב קבוצות גדולות של יהודים צעירים (למעט אורתודוכסים) שעוצמת הזהות היהודית שלהם אינה חזקה – ושאין להם מעורבות בפעילות במסגרות יהודיות. כפי שהסברנו בהערכות קודמות, אחוז גבוה מקרב מי שמזוהים במחקר כיהודים "ללא דת״, יהודים ״תרבותיים״ או ״סתם יהודים״ מפגינים רמה נמוכה של שייכות, הן תודעתית והן מעשית, לקהילה היהודית. על פי אינדיקציות שנוספו השנה, שיעור קבוצה זו בקרב כלל היהודים בארה״ב ממשיך לגדול. עם זאת, לקבוצה זו מכוונים מאמצים חינוכיים רבים, שעל פי ממצאים ראשוניים תורמים לעליה ברמת ההזדהות היהודית שלהם, אולם בשלב זה, מוקדם לקבוע זאת בוודאות.
בקרב יהודים ישראלים, המדדים של זהות יהודית מוכרחים להתייחס לכך שהסביבה היהודית שבה הם חיים מייצרת רמה משמעותית של זהות והזדהות, אם כי כזו הניתנת לפרשנויות שונות (סקרים שונים מצביעים על כך שכ-46% מהאוכלוסייה היהודית בישראל רואים את עצמם קודם יהודים ו-35% תופסים עצמם קודם כישראלים. כ-19% נוספים מציינים שניהם או כל אחד מהם). לכל הקבוצות בישראל – כולל החילונים – יש זיקה למסורת ולפרקטיקה דתית, אם כי ברמות שונות ותוך כדי פרשנויות שונות. ליהודים בישראל יש גם הזדהות גבוהה עם העם היהודי. הזדהות זו גבוהה יותר בקרב ציבור מסורתי ודתי, ונמוכה יותר – אם כי עדיין גבוהה למדי – בקרב הציבור החילוני. עם זאת, הזדהות זאת לא בהכרח מתורגמת להסכמה על האופן שבו מדינת ישראל צריכה לבטא את יחסיה עם שאר יהודי העולם, וגם לא להסכמה לגבי האופן שבו הזהות היהודית תבוא לידי ביטוי בתוך גבולותיה.
הן בזירה הרעיונית והן בזירה הפוליטית ממשיכה להתנהל מחלוקת ביחס לשאלות העוסקות ביחסי דת ומדינה ומעמד הרבנות הראשית, ושאלות אחרות הנוגעות לביטויים של הדת היהודית במרחב הציבורי והפוליטי. מחלוקת זו, שחלק משמעותי ממנה מתייחס לדומיננטיות של הפרשנות האורתודוכסית ליהדות בזירה הפוליטית, מכרסמת בדימוי החיובי של התרבות היהודית ומולידה התנגדות (כפיה דתית) הן בישראל והן מחוצה לה. הרב-גוניות והפלורליזם ביחס לתפיסות השונות של הזהות היהודית בישראל, תורמים לחוסנה של החברה הישראלית, ואולם לעיתים המחלוקת הופכת לשיח פוגעני ומדיר, כאשר שני הצדדים מערערים על השתייכותו הלגיטימית של הצד השני לחברה הישראלית.
