הערכות שנתיות

הערכה שנתית 2018

ראש פרויקט

ד"ר שלמה פישר

משתתפים:

אבינועם בר-יוסף, אבי גיל, ענבל הקמן, מיכאל הרצוג,
שלום סולומון ואלד, יהודית בוקסר ליברנט, דב מימון, נח סלפקוב, סטיבן פופר, גיתית לוי-פז, דן פפרמן, עוזי רבהון, שמואל רוזנר, ג'ון רסקיי, אדר שיבר

עורכים:

רמי טל
בארי גלטמן

הערכה שנתית 2018

הקהילה היהודית בארה”ב הולכת ומתפתחת בשני כיוונים שונים בבירור. כיוון אחד הינו הגידול הדמוגרפי של הקהילה האורתודוכסית ובמיוחד זו החרדית, גידול המעניק לקהילה זו יותר משקל ונוכחות. הכיוון השני מתבטא בכך שהקהילה הליברלית הלא-אורתודוכסית מוצאת עצמה מעורבת יותר ויותר בחברה אמריקנית המקדמת אותה בברכה, והיא מפתחת דגם חדש של זהות יהודית, המתבסס על בחירה אישית. האתגר שבפניו ניצבת ההנהגה הדתית והקהילתית של יהדות ארה”ב הליברלית הוא ביצירת מסגרות של יהודיוּת ושל השתייכות יהודית שיהיו מושכות מבחינתם של יהודים כפרטים.

אתגר המדיניות הניצב בפני ממשלת ישראל מתבטא בכך שחברים בקהילה היהודית-אמריקנית הליברלית והנהגתה של קהילה זו מאמינים כי ממשלת ישראל ויתרה על תמיכתם בישראל ועל הזיקה שלהם למדינה היהודית. הם מייחסים מצב זה, לפחות באופן חלקי, להשקפתם כי מקבלי ההחלטות בישראל מחזיקים באמונה -שיסודה בטעות – כי המחנה הליברלי נמצא במצב של הידרדרות סופנית ובלתי-נמנעת.

אנו ממליצים כי הקהילה היהודית המאורגנת, הארגונים היהודיים הגדולים וממשלת ישראל יאפשרו ויעודדו את כניסתם המוגברת של יהודים אורתודוכסים וחרדים לזירה הציבורית ולפוליטיקה האמריקנית ברמה הכלל-ארצית (ולא רק המדינתית). כניסה כזו תאפשר להם השפעה בנושאים הנוגעים לעם היהודי כולו ולא רק לקהילה החרדית.

בה בעת, אנו ממליצים כי ממשלת ישראל תמשיך לראות בקהילה היהודית-אמריקנית הליברלית מקור חשוב לתמיכה בישראל ונכס אסטרטגי.אף שאנו מכירים בכך שהקהילה הליברלית הלא-אורתודוכסית הולכת ומגבירה את השתלבותה בחיים האמריקניים, אין אנו מאמינים כי תהליך זה גורם בהכרח לאדישות כלפי החיים היהודיים ומדינת ישראל ולהתרחקות מהם. העבר מוכיח כי התערבויות חינוכיות (פעילויות שאחרי בר/בת-מצווה, לימוד יהודי ופרויקטים כגון “תגלית” ו”מסע”) יכולים לשמור על הזיקה של יהודים ליברליים ואפילו מתבוללים לחיים היהודיים ועל תמיכתם בישראל. אנו ממליצים כי לא זו בלבד שתוכניות אלה ימשיכו להתקיים, אלא שיש להרחיבן (פירוט של ההמלצות -ראו בסוף הפרק).

השפעתן של תוכניות אלה עולה ממקורות שונים. שבעה מבין כל עשרה יהודים אמריקניים אומרים כי הם חשים קשורים מאוד (30%) או קשורים במידת מה (39%) לישראל, על פי מחקר של מכון פיו (PEW) משנת 2013. מחקרים שנערכו בקרב משתתפי פרויקט “תגלית” מראים כי “הקשר שלהם לישראל מתמיד ומשמעותי.”1 מספר יהודי ארה”ב המבקרים בישראל גדל בשנים האחרונות, הן במספרים מוחלטים,2 והן מבחינת השיעור בקרב יהודי ארה”ב אשר ביקרו בישראל.3 והאינטרנט והרשתות החברתיות מאפשרים ליהודים לתקשר ביניהם בקלות וברציפות ממקום מושבם. יתירה מכך, מחקרים שונים הראו כי ילדים של נישואי תערובת ויהודים “גבוליים” אחרים מגיבים בחיוב לתוכניות חינוכיות, המסייעות לייצר קשר אמיתי בינם לבין הקהילה היהודית ומדינת ישראל.4

במהלך העשורים הראשונים לקיומה של ישראל, מגזרים רחבים של היהדות האמריקנית היו מאוחדים במחויבותם לגייס תמיכה במדינה הצעירה. הסיסמה שחזרה ונשנתה, “עם אחד אנחנו”, טישטשה את ההבדלים המהותיים במציאות שבה חיו יהודי ישראל לעומת המציאות של יהודי אמריקה: בישראל – מדינה ריבונית עם ממשלה הנבחרת ע”י אזרחיה ומספקת מרכז אחד של סמכות אינטגרטיבית; ובאמריקה – יהודים החיים בקהילות מפוזרות, המאורגנות על בסיס וולונטרי. הבדלים מִבְנִיים אלה בלטו פחות לעין כל עוד ישראל, בעשורים הראשונים לקיומה, היתה תלויה במידה רבה גם ביהדות העולם וגם במדינות זרות לצורך קבלת לגיטימציה וסיוע חיוני.

התמונה הכוללת של היחסים בין שתי הקהילות היהודיות הגדולות בעולם מצביעה עדיין על יחסים איתנים, אולם ישראל כבר איננה זקוקה נואשות לנדבנותם של יהודי ארה”ב. לתמיכתה של הפילנתרופיה היהודית הגלובלית בישראל יש חשיבות רבה, אך שוב אין היא חיונית להישרדותה של ישראל. מגזרים גדלים והולכים של יהודי התפוצות אינם חיים עוד תחת ההשפעה האמוציונלית של ההיסטוריה היהודית במאה ה-20 – השואה, הקמת מדינת ישראל, ומלחמת ששת הימים. יתר על כן, בעוד שהזהות היהודית בישראל היא לאומית ושיוכית, מגזרים גדולים של יהודי ארה”ב מתוארים ע”י משקיפים חיצוניים כ”יהודים מתוך בחירה”.
המגזרים הגדולים ביותר של יהודים אמריקניים מזוהים רואים את הרבגוניות הדתית של העם היהודי כנכס המחזק את העתיד היהודי, ומודאגים עמוקות ממה שהם תופסים כמונופול של הרבנות הישראלית האורתודוכסית על נושאים דתיים, כולל אלה הקשורים לגיור. הם הוטרדו מאוד מהחלטת הממשלה הנוכחית לבטל את פשרת הכותל ביוני 2017. מנהיגיהם, והפעילים המעורבים בנושאים אלה, קוראים לממשלת ישראל להכיר בזרמים הדתיים העיקריים וגם לספק להם מימון על בסיס שווה. רבים מהחברים ב”מחנה הליברלי” מוטרדים גם ממה שהם רואים כאתגרים לדמוקרטיה הישראלית: איומים על עצמאותה של הרשות השופטת, ומאמצים הנחזים כניסיונות להחניק דעות נוגדות. ולבסוף, רבים במחנה הליברלי מודאגים מן הכיבוש בן 50 השנים ויותר של יו”ש, והם מתאווים לראות מצד ממשלת ישראל מאמצים כנים לשבור את הקיפאון הישראלי-פלסטיני, אף שרובם מכירים בכך שהפלסטינים אחראים לקיפאון לא פחות מממשלת ישראל, ואולי אף יותר ממנה.5

מ”עם אחד אנחנו” צומחים ועולים שני “מחנות”. בקרב רבים מן הצעירים במחנה הליברלי שוררת הדעה שכמעט שאין תמיכה מצד המוסדות היהודיים-אמריקניים להזדמנויות ללמוד על מגוון ההשקפות והחזונות הציוניים, לוויכוח על נושאי מדיניות מציקים, או לעיסוק בנושאים מאתגרים. ומעבר לכך, חלק מן היחידים והקבוצות המעלים נושאים קשים מסוג זה תויגו כאנטי-ישראליים, אנטישמיים או שניהם.

המחנה הליברלי עומד נדהם מול המגמות הצצות בישראל ורבים מצעדי המדיניות הננקטים ע”י ממשלת ישראל. מנהיגי התנועה הרפורמית, הקונסרבטיבית והפדרציות היהודיות בארה”ב – המייצגים, סביר להניח, כ-70% מכלל יהדות ארה”ב – מאמינים כי נגישותם למקבלי ההחלטות בישראל והשפעתם עליהם נמצאות בירידה. הם חושבים כי מקבלי ההחלטות בישראל מאמינים – בטעות, לדעתם של מנהיגים אלה – כי המחנה הליברלי נמצא במצב סופני של הידרדרות בלתי-נמנעת, ומשום כך התלונות והכעסים של המחנה הליברלי אינם חשובים לישראל, גם אם הוא עדיין משקף את היהדות האמריקנית ברובה. בניגוד לכך, המחנה האורתודוכסי מגלה תמיכה רבה יותר במגמות העולות בישראל וברוב צעדי המדיניות הננקטים ע”י ממשלת ישראל, והוא נתפס כעתיד להפוך יותר דומיננטי ביהדות ארה”ב בעשורים הבאים.6

למרות החלוקה שבין ליברלים ואורתודוכסים, הקהילה כולה שותפה לדאגות עמוקות המתגברות והולכות. במאמר דעה ב”ניו יורק טיימס” (18 מארס 2018) שזכה לתשומת-לב רבה, שיתף רונאלד לאודר, נשיא הקונגרס היהודי העולמי, שמרן, רפובליקני, שבמשך שנים תמך בליכוד, את הקוראים בדאגותיו העמוקות לגבי עתידה של ישראל. ביניהן היו מה שלאודר תיאר כ”כניעתה של ישראל לקיצונים דתיים והניכור הגובר והולך של יהדות התפוצות”. הוא המשיך והאשים כי, “בכניעתה ללחצים המופעלים ע”י מיעוט בישראל, ישראל גורמת לניכורו של חלק גדול מן העם היהודי”.

במישור התרבותי, מתחזקים והולכים ההבדלים בין אותם יהודים-אמריקנים החיים בקהילה יהודית “מתוך בחירה”, לבין יהודים-ישראלים, החיים במדינת לאום ריבונית. כפי שאמר הרב אליוט קוסגרוב מבית הכנסת פארק אווניו, “היהדות הישראלית והיהדות האמריקנית נעות בשני מסלולים שונים בתכלית. ישראל נעה לעבר ריכוזיות, הֲדָּרָה ובדלנות. היהדות האמריקנית נעה לעבר ביזור, הכללה ופלורליזם.” (בית הכנסת פארק אווניו, דבר תורה “שני עולמות היהדות”, 9 מאי 2015).

לסיכום, על מדינת ישראל והקהילה היהודית המאורגנת להמשיך להשקיע בשני המגזרים הגדולים של הקהילה היהודית-אמריקנית: הרוב הליברלי והמיעוט האורתודוכסי.

מגזר חשוב ביהדות ארה”ב הוא המגזר האורתודוכסי, ובו נודעת חשיבות מיוחדת לחרדים. קהילה זו גדֵלה בעיקר בזכות שיעורי ילודה גבוהים יותר מאשר אלה של היהודים הליברלים הלא-אורתודוכסים. (כיום, 30% מכלל הילדים היהודיים בארה”ב גדלים בבתים אורתודוכסיים). בשל גידול דמוגרפי זה, חשוב כי יהודים אורתודוכסים וחרדים ייכנסו לזירה הציבורית ולפוליטיקה, וישיגו עמדות השפעה, כפי שעשו יהודים ליברליים במחצית השנייה של המאה ה-20.

לחרדים יש נציגות פוליטית ניכרת ברמה המדינתית, העסוקה בעיקר בהשגת הטבת לקהילה החרדית. אנו ממליצים כי הקהילה החרדית תרחיב את ייצוגה לרמה הכלל-ארצית ותעסוק בנושאים הנוגעים לכלל העם היהודי ולא רק כאלה המשפיעים על הקהילה החרדית לבדה. כניסתם של חברי הקהילה האורתודוכסית והקהילה החרדית לשירות הציבורי הכלל-ארצי ולחיים הציבוריים תבטיח את המשך השפעתו של העם היהודי גם בנסיבות דמוגרפיות משתנות. המגזר החשוב האחר הוא הקהילה הליברלית הלא-אורתודוכסית. זאת משום שמעצם מהותה של המדינה היהודית מתחייב כי היא תשמור על העם היהודי ותקיים אותו על כל מגווניו, וגם משום שתמיכתה של הקהילה היהודית הרחבה היא נכס אסטרטגי למדינת ישראל.

כדי לקיים ולהרחיב את הקשר עם הקהילה היהודית הליברלית ממליץ המכון למדיניות העם היהודי:

  • תכניות כגון “תגלית” ו”מסע” הוכיחו יעילות רבה בחיזוק הקשרים בין המגזרים הרחבים, הליברליים של יהדות ארה”ב לבין ישראל. יש להמשיך בתכניות מסוג זה, בתמיכתה המשמעותית של ממשלת ישראל, ולהרחיבן לתחומי פעולה חדשים.
  • על ממשלת ישראל לעשות מאמץ להבין ולהחשיב את הדגם החדש של “יהודי מתוך בחירה” . עליה להיכנס לדו-שיח עם קהילות בתפוצות, על מנת להבין את מעלותיו וחסרונותיו של דגם זה.
  • על ממשלת ישראל להסביר את צרכיה הביטחוניים והמדיניים לקהילות הליברליות בתפוצות. עליה לקיים דיון באילוצים להם היא נתונה ובהזדמנויות הפתוחות בפניה, על מנת ליצור אצל קהילות התפוצות הבנה אמפתית יותר לצעדי המדיניות שלה.
  • על ממשלת ישראל להרחיב את קשריה התרבותיים עם הקהילות הליברליות בתפוצות, לרבות באמצעות תצוגות של אמנות, ספרות, מוסיקה והגות.

הערות

1 “Beyond 10 Days: Parents, Gender, Marriage, and the Long-term Impact of Birthright Israel”, Leonard Saxe, Michelle Shain, Graham Wright, Shahar Hecht, and Theodore Sasson, December 2017 – https://www.brandeis.edu/cmjs/noteworthy/jewishfutures2015.html
2 סקר תיירות נכנסת שנים 1998-2015, משרד התיירות
3 The 2000-2001 National Jewish Population Survey found that 35% of American Jews had visited Israel, while the 2013 Pew Study “A Portrait of Jewish Americans” found that 43% of American Jews had visited Israel.
4 Theodore Sasson, Janet Krasnic Aronson, Fern Chertok, Charles Kadushin, Leonard Saxe, “Millenial Children of Intermarriage: Religious Upbringing, Identification and Behavior Among Children of Jewish and Non-Jewish Parents, Contemporary Jewry, April 2017, 37:1, 99-123.
5 For example, “Why Many American Jews Are Becoming Indifferent or Even Hostile to Israel”, Daniel Gordis, Mosaic Magazine, May 2017 – https://mosaicmagazine.com/essay/2017/05/why-many-american-jews-are-becoming-indifferent-or-even-hostile-to-israel/
6 ראה עליית האורתודוכסיה וקיטוב פוליטי-תרבותי בקהילה היהודית האמריקאית בתוך הערכה שנתית של המכון למדיניות העם היהודי לשנת 2017, תשע"ז, עמ' 111-120 וגם: 2013 Pew study “A Portrait of Jewish Americans”, pages 81 to 95. This study shows that American Orthodox Jews’ opinions are more congruent with those held by the current Government of Israel, compared to those of non-Orthodox Jewish Americans.

הקודםהבא