הערכות שנתיות

הערכה שנתית 2018

ראש פרויקט

ד"ר שלמה פישר

משתתפים:

אבינועם בר-יוסף, אבי גיל, ענבל הקמן, מיכאל הרצוג,
שלום סולומון ואלד, יהודית בוקסר ליברנט, דב מימון, נח סלפקוב, סטיבן פופר, גיתית לוי-פז, דן פפרמן, עוזי רבהון, שמואל רוזנר, ג'ון רסקיי, אדר שיבר

עורכים:

רמי טל
בארי גלטמן

הערכה שנתית 2018

בשנות השבעים של המאה ה-20 התחוללה בארה"ב מהפכת הרב-תרבותיות שביקשה להבליט את הגיוון האתני והתרבותי באמריקה. אל המסך, הקטן והגדול, פרצו דמויות ממוצאים אתניים מגוונים ובתוך כך בלטו בעיקר ייצוגים יהודים3. מגמה זו הגיעה לשיאה בשנות ה-90, עת "שלטו" היהודים בתוכניות הפריים טיים4(ג'ויס, 2000). (8.)

ישראל עמדה במרכזן של שתי דרמות טלוויזיוניות אמריקאיות: ניצחון באנטבה (1976) עם אנתוני הופקינס, אליזבת טיילור וריצ'ארד דרייפוס והפשיטה על אנטבה (1977) בכיכובו של צ'ארלס ברונסון. ניתן למתוח קו ישיר בין הסרט אקסודוס לבין ניצחון באנטבה ו-הפשיטה על אנטבה. בשני המקרים בולטת דמותו של הישראלי הלוחם, הפועל למען ארצו ובני עמו. ב-1960 ובהקשר של ההעפלה והקמת המדינה הופיע ארי בן כנען, לוחם החירות הישראלי שנברא בצלם החלוץ האמריקאי ומגולם על ידי פול ניומן, השזוף ותכול העיניים. ב-1976, בהשראת דמותו של יוני נתניהו, מתחדדת עוד דמותו של הלוחם הישראלי, כמפקד מובחר ועשוי ללא חת, דמות שיוני נתניהו אכן הפליא לייצגה גם במציאות, וזאת גם בעבור ישראלים רבים, שהתחנכו לראות ביוני סמל ומופת לגבורה ולערכיות יוצאות מגדר הרגיל. יוני, הדמות הריאלית וייצוגה הבדיוני בסדרה, מבטאים את ערכי הגבורה והאומץ הישראלים ומדגימים את פיתוחה של דמות החלוץ הראשונית שייצג ארי בן כנען – פול ניומן. לעומת החלוץ שפעל למען הקמת המדינה, הדמות החדשה מעוגנת כבר בשלב המדינתי ומייצגת את מדינת ישראל. החלוץ נלחם אמנם בבריטים ובערבים, אך הוא הצטייר בעיקר ככובש הסְפָר ומפריח השממה, המבקש חיי שלום בארץ ישראל, ארץ אבותיו שזכות תנכ"ית קדומה עומדת לו עליה. עתה מתואר הישראלי כמי שפועל מטעם מדינתו הצעירה, ובנחישות ובגבורה מגן על ביטחונה ועל בטחון אזרחיה.

דמותו של יוני סללה את הדרך לייצוגים הרואיים נוספים, ובעיקר התבססה דמות סוכן המוסד שהילת מסתורין שורה עליה. בדמות החדשה משתמרת, עבור האמריקאים, תחושת ההזדהות עם הישראלים, המגלים אומץ לב, ובהתאם לקוד האמריקאי, פועלים למען בני עמם וארצם, אך גם נגד כוחות הרשע המאיימים על העולם כולו. כך, הוצגו החיילים הישראלים נוכח הטרוריסטים הפלסטינים והגרמנים, הן בסרט הישראלי של מנחם גולן (מבצע יונתן, 1977) והן בשתי הסדרות האמריקאיות האמורות. מאידך, החפיפה או הסימטריה בין הישראלי לאמריקאי נשחקת מעט בשנות השבעים, והמפקד או סוכן המוסד הישראלי מייצג עתה גם נבדלוּת ישראלית הקשורה בעיקר לייצוג הריבונות המדינתית. ישראל היא עדיין "מדינת אחות" של ארה"ב ויש דגש על הערכים המשותפים, אך היא גם מדינה עצמאית וחזקה, אשר פועלת בנחישות להגנתה בעצמה.

נבדלוּת נוספת, שמאפיינת דווקא סדרות אמריקאיות עכשוויות, קשורה לסממנים מזרח תיכונים ייחודים בקרב סוכני או סוכנות המוסד הישראלים. כך למשל מוצגות סוכנות המוסד לשעבר, זיוה בן דוד בסדרה NCIS וסמאר נבאבי בבלק ליסט. זיוה וסמאר בעלות המראה הים-תיכוני הן לוחמות קשוחות ומקצועניות, אך הסקס-אפיל המזרח-תיכוני הינו חלק בלתי- נפרד מן הקשיחות והזרות בדמות שהן מגלמות.

בהקשר זה, וכאנקדוטה, ניתן להתייחס לתופעת גל גדות. השחקנית הישראלית המצליחה הפכה בשנה האחרונה לחביבת הקהל האמריקאי, וממילא היא מייצגת עבור אמריקאים רבים את ישראל. ישראל נקשרת אל השירות הצבאי שמוזכר בראיונות ובאייטמים שונים עם הכוכבת, במראה החיצוני, בסגנון השובבי–מחוצף ואולי גם בדמות הגיבורה הלוחמת שהיא מגלמת בסרט "סופרוומן". גם במקרה של גדות, הישראליוּת קשורה במסר חיובי ואטרקטיבי, אך גם בזָרות ובאקזוטיות ישראלית- ים-תיכונית.

מעניין לגלות כי דימוי המאצ'ו הישראלי נוכח גם בספרות הגבוהה. הסופר האמריקאי החשוב פיליפ רות', שהלך לעולמו השנה. רות' כתב מספר רומנים שיש להם זיקה מסוימת לישראל: מה מעיק על פורטנוי (1967), החצי השני (1986), מבצע שיילוקוידוי (1993). בכתיבתו הדגיש רות' את הדימוי של הישראלי המחוספס והקשוח. הישראלי הוא "היהודי החדש", היודע לאחוז בנשק ולהילחם באויביו. יהודי-ישראלי זה עומד ברומנים שלו בניגוד ליהודי האמריקאי, שהגלות נשתמרה בו והוא נרתע מהלוחמנות והקשיחות הישראלית. הדברים מקבלים ביטוי קומי-פָּרודי ברומן מה מעיק על פורטנוי (1967). ישראל ממלאת תפקיד חשוב בעלילותיו המיניות של אלכס פורטנוי, היהודי הניו יורקי הנוירוטי והמיוסר. כאשר מגיע פורטנוי לישראל, הוא אינו מצליח לקיים יחסי מין והופך לאימפוטנט נוכח הקצינה הישראלית בת הארץ. האימפוטנציה מסמלת את הנתק בין שתי הקהילות ואת תחושת הבלבול של היהודי האמריקאי שנמשך לישראל ובו זמנית נרתע ממנה. פיליפ רות' מדגיש ביצירות הללו מתח יהודי אמריקאי–ישראלי שעתיד לפרוץ בעשורים הבאים. אכן, מתח זה בולט ביצירות ספרות עכשוויות, אבל, כפי שנראה בהמשך, אין לראות בו רק קו מחלוקת מפלג, אלא גם בסיס להידברות ושיח אודות גבולות הזהות היהודית המשותפת.

מגמה חשובה נוספת שמתבהרת ביחס לישראל ומקומה בזהות היהודית-אמריקאית היא התנועה הכפולה אל ישראל ובחזרה ממנה. ישראל היא מרחב חשוב לבחינת הזהות היהודית והאמריקאית, אך היא מרחב זמני, תחנה בלבד, ולא מרחב קבע. בכך, שוב, משתמרת המגמה היהודית-אמריקאית, אשר הופיעה באופן פרדוקסלי גם בציונות היהודית-אמריקאית, ולפיה ישראל (והציונות) מהווה גורם המחזק בו זמנית את היהדות ואת האמריקאיוּת, והיא משמשת כלי בתהליך מוצלח של התערות והשתלבות היהודים באמריקה.

סול בלו מפרסם בשנת 1976 את "לירושלים ובחזרה" (הדגשה של המחברת). תנועה כזו חוזרת ביצירות נוספות. כך, למשל, אצל נסה רפפורט Preparing for Sabbath (1981), אנה רופיס, Lovingkindness (1987), ואצל אלגרה גודמן ברומן Paradise Park (גודמן, 2001). בכל היצירות הללו ישראל היא יותר אלמנט זהותי יהודי, תחנה במסע חיפוש עצמי שקשור בזהותם האמריקאית והיהודית-האמריקאית של הנפשות הפועלות, ופחות מרחב מדינתי עצמאי. ישראל כרעיון ופחות כממשות. כפי שנראה להלן, ביצירות ספרות עכשוויות עדיין משתמרת תפיסה זו, אך עם שינוי חשוב, כאשר ישראל הופכת יותר ויותר משמעותית וממשית, עבור היוצרים והקוראים המשוערים שלהם.

התנועה הכפולה ובעיקר החזרה לארה"ב, מבטאים גם קונפליקט פנימי הקשור בנפש היהודית האמריקאית. כך, מצד אחד הנפש היהודית, נמשכת לתמיכה בציונות ומכירה בחשיבותה של  ישראל והיותה פרק רב משמעות בהיסטוריה היהודית, ומאידך, עולה קושי לעזוב את ארה"ב ולהפרד מן החיים והזהות האמריקאית הבטוחה, הנוחה והממשית.

ישראל כתחנת מעבר חוזרת ומופיעה בסדרה המצליחה טרנספרנט, מאת היוצרת היהודיה-אמריקאית, ג'יל סולווי. הסדרה עוסקת בקורות משפחת פפרמן, לאחר שאבי המשפחה "יוצא מהארון" והופך לאישה טרנסג'נדרית. סולווי כתבה את התסריט בעקבות יציאתו מהארון של אביה הביולוגי והופעתו כטרנסג'נדר. גם אם הבחירה למקם את העלילה בישראל ולהכלילה במסע הזהות של הגיבורים השונים נדמית מלאכותית או לא משכנעת דיה, הרי היא מדגישה כי ישראל, עדיין, נתפסת כתחנה חשובה או לכל הפחות טבעית, במסעם של יהודים-אמריקאים המחפשים משמעות וגילוי עצמי. בנוסף, הבחירה בישראל מעלה מעצם טבעה את השיח הפוליטי ומדגישה את העניין של צעירים יהודים-אמריקאים בשאלות פוליטיות ישראליות, כמו גם את קווי המחלוקת בסוגיה זו. הסדרה טרנספרנט נמשכת לסוגיית השטחים והסכסוך הישראל-פלסטיני מעצם העיסוק המשמעותי בה בשאלת הגבולות. ישראל היא מקום משמעותי, אך גם שנוי במחלוקת מוסרית. ובכל מקרה, ישראל, כמקום שמסמן ומקבֵּעַ גבולות, מנוגדת למגמה המרכזית בסדרה (ובחיי יהודים-אמריקאים צעירים ככלל), לטשטש גבולות, אשר נתפסים ככוח שמרני ומיושן שאיבד מערכו.

הקודםהבא