הערכות שנתיות

הערכה שנתית 2018

ראש פרויקט

ד"ר שלמה פישר

משתתפים:

אבינועם בר-יוסף, אבי גיל, ענבל הקמן, מיכאל הרצוג,
שלום סולומון ואלד, יהודית בוקסר ליברנט, דב מימון, נח סלפקוב, סטיבן פופר, גיתית לוי-פז, דן פפרמן, עוזי רבהון, שמואל רוזנר, ג'ון רסקיי, אדר שיבר

עורכים:

רמי טל
בארי גלטמן

הערכה שנתית 2018

מחקרים בנושא הזהות היהודית-ישראלית מצביעים באופן קבוע על כך שכ-12-13% מכלל יהודי ישראל מזדהים כרפורמים או כקונסרבטיבים, וזאת כאשר מונחות בפניהם גם אפשרויות אחרות לבחירה. אף שקולות שמרניים טוענים כי לתנועות הדתיות הליברליות אין מקום בישראל, וכי ישראלים חילוניים הם “חילונים אורתודוכסים”, קשה יותר ויותר להתעלם מן המציאות המתפתחת. שתי התנועות מקיימות 125 קהילות ברחבי ישראל, 280 רבנים הקשורים אליהן, מתוכם 85 עובדים בתפקידי רבנים. לשתי התנועות יש סמינרים פעילים להכשרת רבנים, תנועות נוער, מכינות קדם-צבאיות ושלושה קיבוצים, ובנוסף לכך יש בתי-כנסת רבים המוכנים לארח מתפללים וטקסים “בסגנון רפורמי”.

אולם התנועות מדווחות רק על 12,000 חברים בוגרים הרשומים בשתיהן. רוב היהודים ה”רפורמים” וה”קונסרבטיבים” הללו אינם אלא ישראלים חילוניים או מסורתיים הנוטלים חלק בפולחנים וטקסים יהודיים כגון חתונות (כאלף לשנה), בר/בת מצווה (כ-3,000 לשנה), בריתות-מילה ועוד (כאלף לשנה) באמצעות האלטרנטיבות הליברליות, במקום באמצעות הפולחן או הטקס האורתודוכסי המסורתי.

על מנת להבין את הזהות הדתית המתפתחת של ישראלים חילונים ומסורתיים, אנו מציעים לקחת בחשבון את האלמנטים הבאים:

  • חשיבותו של התפקיד שממלאת חברוּת בבתי-כנסת קטנה מזו שהיא ממלאת בתפוצות, משום שישראלים רק לעיתים רחוקות “משתייכים” לבתי-כנסת, וחלק גדול ממה שמסופק בחו”ל ע”י הקהילה היהודית המאורגנת מסופק בישראל ע”י המדינה, מערכת החינוך או הזירה הציבורית.
  • רוב החילונים הישראלים אינם מנותקים מהיהדות והם נוטלים חלק בפרקטיקה יהודית, חגים יהודיים ואירועים של מחזור החיים היהודי.
  • אותם ישראלים חילונים שמרגישים דחיה כלפי הדת האורתודוכסית נחשפים יותר ויותר לאלטרנטיבות לא אורתודוכסיות דרך ביקורים בחו”ל, הכרה של קהילות מקומיות, פעילות אינטראקטיבית בישראל עם יהודי התפוצות, ונוכחות באירועים רפורמיים או קונסרבטיביים של מחזור החיים היהודי.

לדעתנו, יש בכך משום תזוזה משמעותית לעבר הפרדיגמה המקובלת של זהות דתית של יהודים חילוניים ומסורתיים, אשר לפיה רובם “לא ביקרו בבתי-כנסת אורתודוכסיים”. כיום, מספר גדל והולך של ישראלים חילוניים ומסורתיים גם “אינם מבקרים בבתי-כנסת רפורמיים וקונסרבטיביים”. ומגעם עם תנועות אלה מתקיים בעיקר באירועי מחזור החיים.

אף שתהליך זה לא תורגם להצטרפות של מאות אלפי תומכים מובהקים לתנועה הרפורמית והקונסרבטיבית, ניתן להעריך כי כתוצאה ממנו, כבר בעתיד הקרוב, בין 20% ל-30% מכלל היהודים החילוניים והמסורתיים יעדיפו “לא להיות נוכחים” בבתי-כנסת רפורמיים וקונסרבטיביים. כבר כיום, זה המצב בתל אביב ובמקומות נוספים בישראל.

באופן כללי, עמדת הציבור כלפי התנועות הרפורמית והקונסרבטיבית היא חיובית: גבוהה מאוד בקרב ישראלים חילונים, מעורבת או נייטרלית אצל ישראלים מסורתיים, ושלילית בקרב הדתיים (אורתודוכסים) והחרדים. רוב בקרב היהודים בישראל תומך בהענקת זכויות שוות לתנועות הליברליות. עם זאת יש לציין כי רמת האיבה מצד הקבוצה האורתודוכסית והקבוצה החרדית כלפי תנועות אלה גבוהה בהרבה מאשר רמת התמיכה בהן מצד הציבור החילוני והמסורתי.

למרות הביקורת הנפוצה, לתנועות הרפורמית והקונסרבטיבית יש מרחב פעולה משמעותי ברוב התחומים, אם כי רובו הושג באמצעות מאבקים משפטיים. בשל כך, הנושא העיקרי היחיד שבו לתנועות אלה אין שום חופש פעולה הוא זה של הנישואין והגירושין, אך הן נהנות מחופש מלא או חלקי בתחומי הגיור, גישה לכותל, גישה למערכת החינוך הציבורית, מימון ממשלתי לרבנים ולבתי-כנסת, וקבורה. עם זאת, שיעור המימון הציבורי המוענק לתנועות הליברליות (סדרי-גודל של מיליוני ₪) נמוך בהרבה מזה המוענק לקבוצות האורתודוכסים והחרדים (סדרי-גודל של מיליארדי ₪).

השלכות על מדיניות

  • אי-השוויון במעמד התנועות הליברליות בישראל גורם למחלוקת ולרוגז בין ממשלת ישראל לבין יהודים רבים בתפוצות. חלקים משמעותיים בממשלת ישראל ובקהלים שחלקים אלה מייצגים מתנגדים בתוקף לתנועות הליברליות ולביטויי פלורליזם דתי בכלל. בה בעת, אף שבציבור הכללי מורגשת תמיכה רחבה בתנועות אלה, תמיכה זו איננה נחשבת כעניין חשוב במיוחד ואינה במקום גבוה בסדר העדיפות של התומכים עצמם. משום כך, מדינוּיוֹת אוהדות לתנועות אלה עשויות לזכות בתמיכה בתפוצות, אך בישראל הן עלולות לגרום ליוזמיהן נזק, במקום להביא להם רווח פוליטי.
  • הניסיונות הנמשכים מצד המפלגות החרדיות להעניק מידה גדולה יותר של שליטה לרבנות הראשית ולחסום את התנועות הלא אורתודוכסיות, כמו גם כמה מן היוזמות האורתודוכסיות-מודרניות, דוחפים רבים לעשות מאמצים לעקוף לחלוטין את הרבנות הראשית בכל הקשור לכמה מסמכויותיה העיקרית כגון נישואין, כשרות וגיור. חלק מן המאמצים נעשים בהובלת אלמנטים אורתודוכסיים מודרנים אלה, המוצאים עצמם נחסמים, כמו גם על ידי התנועה הרפורמית והקונסרבטיבית. אם מגמה זו תימשך, יתכן כי הרבנות הראשית תהפוך בהדרגה לבלתי-רלבנטית ביחס לחלק משמעותי בציבור הישראלי-יהודי.
הקודםהבא