ראש פרויקט
ד"ר שלמה פישר
משתתפים:
אבינועם בר-יוסף, אבי גיל, ענבל הקמן, מיכאל הרצוג,
שלום סולומון ואלד, יהודית בוקסר ליברנט, דב מימון, נח סלפקוב, סטיבן פופר, גיתית לוי-פז, דן פפרמן, עוזי רבהון, שמואל רוזנר, ג'ון רסקיי, אדר שיבר
עורכים:
רמי טל
בארי גלטמן
הגידול הדמוגרפי המשמעותי בחברה החרדית, השפעת תרבות הצריכה והיחלשות חברת הרווחה בישראל, דוחקים את האוכלוסייה החרדית לעבר השתלבות במוסדות ההשכלה הגבוהה ובשוק התעסוקה, אך לא בהכרח השתלבות חברתית ותרבותית. שילוב זה מחייב גם את החרדים וגם את החברה הישראלית הכללית להתמודד עם אתגר חדש: בניית מערכת ציבורית אשר מחד גיסא מאפשרת לחרדים לשַמֵּר את אורח חייהם, ומאידך גיסא איננה תובעת מן החברה הכללית לוותר על מה שנחשב בעיניה כערכי יסוד.
ברוב שנות המדינה, המאבקים של המגזר החרדי נגעו לזכויות פרטיקולריות שתבע מגזר זה, בעיקר פטור מגיוס לגברים ותמיכה נדיבה במשפחות של בחורים הרשומים כתלמידי ישיבות. בניגוד למגזר הדתי-לאומי, המגזר החרדי לא הביע עניין בהשתלבות בחברה הישראלית הכללית ובמוסדות המדינה, למעט בכנסת, שבה הוא פעל בהתמדה לשמירת הזכויות הפרטיקולריות ולהרחבתן כל אימת שזיהה הזדמנות לכך.
עליית הליכוד לשלטון ב-1977, ונכונותו של מנחם בגין לתת למגזר החרדי כמעט את כל מבוקשו (הגדלת קצבאות הילדים פי 4 והגדלת התמיכה בישיבות פי 3 ויותר, הפסקת טיסות "אל על" בשבת, פטור מוחלט וללא תנאי למי שהצהיר שהוא תלמיד ישיבה, ללא בדיקה בציציות, ועוד כהנה וכהנה), שיפרה מאוד את המצב הכלכלי במגזר החרדי, והחלישה את המוטיבציה – הרפה בלאו-הכי – לצאת לעבודה ולהשתלב בחברה הישראלית הכללית.
בשנים האחרונות מורגשת מגמה חדשה, שלא כל המגזר החרדי שותף לה: שאיפה להתחיל בתהליך של השתלבות בחברה הישראלית ובמוסדות המדינה, אך ללא ויתור על הצביון החרדי הייחודי. אחד ממאפייניו הבולטים של צביון זה הוא הפרדה מגדרית מחמירה. מגמה זו מבטאת שני תהליכים מקבילים, המשתלבים זה בזה – כלכלי וחברתי.
השינוי הכלכלי נובע, ככל הנראה, משינויים בסולם הערכים של חרדים צעירים. אף שצעירים וצעירות חרדיים רחוקים ת"ק פרסה מן החומרנות המאפיינת חלקים גדולים של הציבור הישראלי, הם אינם נותרים נייטרליים לנוכח העלייה המהירה ברמת החיים בישראל. סימן לכך הוא הירידה המסתמנת ברמת הילודה במגזר החרדי, שקרוב לוודאי מבטאת נכונות פחותה להסתפק ברמת חיים מינימלית.
השינוי החברתי מעמיק יותר, וקשה יותר לעקוב אחריו. כהשערה שטרם נבדקה ואוּששה, ניתן להניח כי הוא מושפע לא מעט מחדירת הטלפון הסלולרי והאינטרנט למגזר החרדי. אם המגמות יימשכו ולא יתחולל שינוי דרסטי, חשיפת המגזר להשפעות חיצוניות תלך ותגדל. שני התהליכים האלה מצטרפים לגורם הדמוגרפי. החברה החרדית הופכת בשנים האחרונות מחברה מצומצמת הבוחרת בסגפנות ובהסתגרות למעין חברת המונים.
