
בשנה האחרונה נרשם שיפור מסוים נוסף במאזנה האסטרטגי של ישראל, אך גם השתקפה בה הסיטואציה הגיאופוליטית עתירת אי-הוודאות שבה נמצאת ישראל. מחד גיסא – ישראל חזקה צבאית וכלכלית, משוחררת מאיום של צבאות סדירים, בעלת הרתעה, מערכת קשרים מתפתחת ועוצמה אזורית מוכחת, יחסיה עם הבית הלבן בשיאם והיא מקיימת יחסי עבודה הדוקים עם רוסיה. מאידך גיסא – על האופק האסטרטגי שלה מעיבים צללים של הידרדרות אלימה אפשרית מול איראן, חיזבאללה, סוריה, חמאס ואולי אף בשטחי יו"ש.
למרות הישגים אסטרטגיים משמעותיים (נטישת ארה"ב את הסכם הגרעין עם איראן, תיאום חיובי מול מוסקבה לגבי הזירה הסורית ועוד), השנה האחרונה לא סימנה תפנית שמבטיחה פתרון לבעיות האסטרטגיות היסודיות בפניהן ניצבת ישראל: האיומים הביטחוניים (הגרעין האיראני, חיזבאללה וחמאס) והאתגר – הפוליטי, הביטחוני, הדמוגרפי והמוסרי – בהיעדר פתרון לסוגיה הפלסטינית. על רקע זה אנו מזיזים את המחוג מעט בכיוון חיובי, לצד הערת אזהרה כי הצללים הנ"ל עלולים להטותו לאחור במהירות יחסית.