ראש פרויקט
ד"ר שלמה פישר
משתתפים:
אבינועם בר-יוסף, אבי גיל, ענבל הקמן, מיכאל הרצוג,
שלום סולומון ואלד, יהודית בוקסר ליברנט, דב מימון, נח סלפקוב, סטיבן פופר, גיתית לוי-פז, דן פפרמן, עוזי רבהון, שמואל רוזנר, ג'ון רסקיי, אדר שיבר
עורכים:
רמי טל
בארי גלטמן
בעבר, העובדה כי ישראל מילאה מגוון תפקידים עבור קהילות אמריקה הלטינית- נקודת ייחוס לזהות, ציר ארגוני, וזרז של אנרגיה לצורך בניית חיים קהילתיים- היתה מכרעת. אולם גם התפקידים הללו וגם היסודות המסורתיים של יחסי ישראל-תפוצות – הערוצים המוסדיים וטיפוסי הקשר – עברו שינויים.
ישראל, עבור יהודי אמריקה הלטינית, בנוסף להיותה מרכז של ריבונות לאומית ושל יצירה תרבותית, שימשה כמרחב חיוני לאלה שנזקקו לכך. אף שמגמות אזוריות ולאומיות מצביעות על תלות של עלייה (ושל הגירה יהודית בכלל) בנסיבות מקומיות ספציפיות, משברים כלכליים ותסיסה פוליטית חוזרים ונשנים, בעוצמות שונות – גם הזיקה האידיאולוגית מילאה תפקיד חשוב.
נתונים על מכסיקו מראים כי בעוד ש-97 אחוזים מן החברים המבוגרים יותר בקהילה היהודית (בני 70, לדוגמה) מביעים את האמונה כי לישראל יש חשיבות עליונה, רק 77 אחוזים מכלל האוכלוסייה הצעירה (גילאי 18-19) מדווחים על אמונה דומה. שיעורים אלה אף גבוהים הרבה יותר אם נשווה אותם לדעות המובעות ע"י קהילות אחרות באמריקה הלטינית. בארגנטינה, שיעור אלה המביעים את האמונה כי לישראל יש חשיבות עליונה הצטמצם ל-57 אחוזים.
נתונים על יהודים החיים במכסיקו, ארגנטינה, ברזיל ו-ונצואלה מצביעים על כך שגם גיל (דור) וגם ארץ המוצא משפיעים על מקומה של ישראל בחיי אנשים ובקשר שלהם עימה. במכסיקו יש שיעורים גבוהים באופן חריג של ביקורים בישראל, בעוד ששיעורים נמוכים יותר מאפיינים את ארגנטינה, ברזיל ו-ונצואלה.
הגירה יהודית מאמריקה הלטינית לארצות הברית גורמת לשינוי עמדות ביחס לקשר עם ישראל. טראנס-לאומיות רבגונית מבחינה גאוגרפית תופסת את מקומם של קשרים דו-צדדיים בין יהודי אמריקה הלטינית לבין מדינת ישראל. מכך לא בהכרח משתמעת היחלשות של הקשרים, אלא הגדרת משמעותם וחשיבותם מחדש. קיימת התרחקות מסוימת מן התבנית הדומיננטית הקודמת, של יחסי-גומלין כמעט בלעדיים עם ישראל או עם הארגונים הציוניים, ככל שמוסדות יהודיים צפון אמריקניים הולכים ומשמשים כמקור חשוב לתמיכה פוליטית ישירה ומודל של ארגון קולקטיבי לקהילות באמריקה הלטינית.
לחינוך יש תפקיד מרכזי בעיצוב חיים יהודים באמריקה הלטינית, והוא היווה את השדה המרכזי לעיצוב ולהצגת זהות קולקטיבית יהודית. אף שלא ניתן להכחיש את מרכזיותה של ישראל, והיבטים עיקריים של מערכת החינוך שזורים בתוכה, הרי כיום, מקומן של מגמות היסטוריות, פוליטיות ואידיאולוגיות שהבדילו בתי-ספר באמריקה הלטינית מאחרים נתפס ע"י קריטריונים דתיים וקהילתיים (תת-אתניים), בדומה למגמות יהודיות בעולם כולו.
באשר לסביבה החינוכית, שיעור גידול האוכלוסייה הגבוה ביותר מתרחש בבתי הספר הדתיים. אין ספק שמגמה זו קשורה לתמיכה המאסיבית המוצעת ע"י בתי ספר דתיים באמצעות מילגות, אולם ראוי לציין כי תהליך זה גם משקף עלייה בדתיוּת ובשמירת מצוות.
ארגנטינה מתאפיינת במערכת החינוך הקהילתית המקיפה שלה, אשר גדלה חרף המשברים השונים שסבלה מאז שנות ה-1990. כיום לומדים ב-34 בתי הספר היומיים כ-22 אלף תלמידים. שיעור הגידול הגבוה ביותר הוא בבתי-הספר האורתודוכסיים-חרדיים. במספרים מוחלטים, מספר תלמידי בתי הספר הללו גדל ב-49 אחוז בעשר השנים האחרונות.
במכסיקו, 9,500 ילדים – 93 אחוזים מכלל ילדי הקהילה היהודית – לומדים בבתי ספר יהודיים. המבנה הארגוני החזק היווה גורם בייסודם של 15 בתי ספר יומיים. למעלה מ-30 אחוז מכלל התלמידים נהנים ממילגות לימוד; קרוב ל-40 אחוז מהם הינם תלמידי בתי הספר החרדיים, המשרתים 26 אחוז מכלל אוכלוסיית התלמידים, והמראים את שיעור הצמיחה הגבוה ביותר: 55 אחוז בעשר השנים האחרונות.
בסאן פאולו, הקהילה היהודית הגדולה ביותר, ובאופן מסורתי – ליברלית, נוסדו בזמן האחרון חמישה בתי ספר דתיים. יתירה מכך, למורים אורתודוכסיים יש נוכחות גוברת והולכת בבתי הספר היהודיים החילוניים.
העלייה במספר התלמידים בבתי הספר הדתיים משקפת את השינויים הדמוגרפיים בהרכב הקהילות, את הגעתם של מחנכים מקהילות דרום אמריקניות אורתודוכסיות, ואת המגמה הכללית בחינוך היהודי.
נושאים אלה ניתנים לבדיקה גם דרך התבוננות מזווית הסיורים החינוכיים לישראל, המשקפים את תפקידה הייחודי של ישראל בתור מרכז או מולדת לאומית המבטיחה את המשכיות החיים היהודיים בתפוצות. סיורים חינוכיים לישראל הם חלק רלבנטי של הפרקטיקות התרבותיות והמוסדיות, אשר במסגרתם נחשבת ישראל לאתר שבו מתרחשים קידוד משמעויות ויצירת תחושת השתייכות, כאשר מתחזקת המודעוּת לעולם יהודי שחלקיו השונים מחוברים אלה לאלה. גם מדינת ישראל וארץ ישראל הנים מוקדים עבור אוכלוסייה מגוונת. הסביבה החינוכית היהודית, יחסים חברתיים בתוך הקבוצה וזיקה קהילתית הם הגורמים המרכזיים מאחורי הקשר ההדוק שבין דפוסים של חיים יהודיים לבין סוגים של סיורים חינוכיים.
סיורים אלה קשורים באופן הדוק לשיעור הצפיפות המוסדי, ההון החברתי והמורשת הקהילתית של הקהילות השונות. האקולוגיה היהודית החינוכית והצפיפות המוסדית הקהילתית פועלים בתור משתנים מרכזיים. בני נוער מכסיקנים אמנם ביקרו בישראל במסגרת סיורים שאורגנו ע"י בתי הספר, אך יש להם נוכחות יותר חזקה בתכניות ארוכות-טווח, ומשום כך – ייצוג נמוך יותר במסגרת של "תגלית". עניין זה מסביר את הצלחת "תגלית" בארגנטינה ובברזיל – קהילות יהודיות גדולות יותר, עם שיעורים נמוכים יותר של ילדים המשתתפים במערכת החינוך היהודי ושיעורים גבוהים יותר של נישואים מעורבים. עם זאת, החינוך היהודי הוא עדיין המשתנה המסביר מדוע, למרות שיעורי חברוּת נמוכים ביותר בארגונים, יש מרכיב תרבותי חזק בקרב משפחות יהודיות. משפחות המשתתפים מעורבות וקשורות בקהילה היהודית. בעוד שבארגנטינה, 86 אחוזים מרגישים קשורים מאוד לישראל, השיעור המקביל בברזיל הוא רק 20 אחוז.
הדת מילאה תפקיד שולי בלבד בקהילות, שהיו חילוניות בבסיסן, ומעמדה נחלש עוד יותר בשל המחסור במלאי תפקידים דתיים, גורם שימיו כימי יהדות אמריקה הלטינית.
אולם הנהגה רבנית חדשה צמחה בזרמים הדתיים השונים. התנועה הקונסרבטיבית המשיכה לספק – באמצעות ה-Seminario Rabinico Latinoamericano [סמינר הרבני הלטינו-אמריקני] שבבואנוס איירס רבנים המשרתים בכל רחבי אמריקה הלטינית וגם בקהילות בארה"ב. תופעה זו איננה רק תוצאה של מיעוט אפשרויות פתוחות בקהילות המקומיות, אלא משקפת גם את התופעה הרחבה יותר של הגירה מהדרום צפונה.
התחזקות המימד הדתי בולטת לא רק בתחום החינוך, כי אם גם בחיים הכלליים של הקהילה. בשנים האחרונות, בזיקה למגמות שינוי בעולם החיים היהודיים, קבוצות אורתודוכסיות ייסדו קהילות דתיות חדשות. כיום בולטים ביותר התפשטותה של חב"ד והקמתם של מרכזי חב"ד, גם בקהילות הגדולות והחזקות כמו גם בקהילות היותר קטנות. הנוכחות המתרחבת של ש"ס ושל "אש התורה" בקהילות שבהן דומיננטית נוכחותם של ספרדים ושל עדות המזרח משלימה תמונה זו (מכסיקו, פנמה). קיימת מגמה חזקה מאוד לקראת שמירת מצוות דתיות והתחרדות. במכסיקו, מגמות אלה נותחו באופן ספציפי בקרב האוכלוסייה שמתחת לגיל 40: שיעור המקפידים ביותר בשמירת המצוות עלה מ-7 ל-12 אחוזים; שיעור שומרי המצוות עלה מ-17 ל-20 אחוזים, ואילו שיעור המסורתיים ירד מ-62 ל-59 אחוזים.
התפתחויות דתיות הן תגובה לא רק לתמורות תרבותיות ורוחניות עמוקות, אלא גם לבנייה מחדש של המארג החברתי. באופן זה, הדת פועלת לא רק בתור קוד מוסרי, אלא גם כעוגן של השתייכות ושל סדר חברתי.
בו-זמנית, גם לזרמים גלובליים יש השפעה רלבנטית בהַבְנָיָיה מחדש של החיים התרבותיים באזור. שינויים חברתיים נרשמו בתחום אינטלקטואלי כאשר זה מוגדר בצורה יותר צרה. סופרים, רבנים ועיתונאים יהודיים השיגו גישה אל הזירה הלאומית ואל התקשורת, והם מתפקדים כמושאי התייחסות תרבותיים של הקהילות באמצעות טורים בעיתונות ותוכניות טלוויזיה.
תהליך זה של גיוון ושל השתתפות אינטלקטואלים יהודים במרחבי התקשורת הציבוריים של המדע, האקדמיה, האמנויות, המוסיקה הפופולרית ותחומי תרבות אחרים, מסמן נוכחות בולטת ביותר של היהודים בתחומים אלה באמריקה הלטינית.
