הערכות שנתיות

הערכה שנתית תשע"ט | 2019

מגמות והמלצות
מדד משולב של אנטישמיות באירופה ובארה״ב
פרק חדש: יצירה של יהודים ויצירה יהודית

 

ראש פרויקט

שמואל רוזנר

משתתפים:

אבינועם בר-יוסף, אבי גיל, בארי גלטמן, ענבל הקמן, מיכאל הרצוג,
שלום סולומון ואלד, רמי טל, דב מימון, נח סלפקוב, סטיבן פופר, גיתית לוי-פז, שלמה פישר,
דן פפרמן, עוזי רבהון, ג'ון רסקיי, אדר שיבר

הערכה שנתית תשע"ט | 2019


השנה החולפת, כמו קודמותיה, התאפיינה במציאות גיאופוליטית דואלית, שמשפיעה על ישראל ועל העם היהודי כולו. מצד אחד – ישראל חזקה צבאית ומשוחררת מאיום של צבאות סדירים החונים על גבולה, יחסיה עם הבית הלבן בשיאם, היא מקיימת יחסי עבודה הדוקים עם רוסיה, מרחיבה את יחסיה הכלכליים עם סין, מעמיקה את רשת קשריה האזוריים והבינלאומיים, ולרשותה עוצמה כלכלית וטכנולוגית, וכן משאבי גז בים התיכון המאפשרים חבירות אסטרטגיות אזוריות. מצד שני – על האופק האסטרטגי של ישראל מעיבים צללים הנובעים מחיבור בין השאיפות האסטרטגיות של איראן נגד ישראל, העוצמות הצבאיות שלה באזור ופיתוח אמצעים לא קונבנציונליים; ומהמצב בזירה הישראלית-פלסטינית, המזינה גם מסע של דה-לגיטימציה נגד ישראל. צללים אלה עלולים להבשיל לכדי הידרדרות אלימה בזירה אחת או יותר – מול חמאס, חיזבאללה, איראן, סוריה וכן בשטחי יהודה ושומרון. לצד אי-היציבות הכרונית במזרח התיכון, ישראל מושפעת גם משינויים במערכת הבינלאומית. ארה"ב שוב אינה מעוניינת לשמש "שוטר אסטרטגי" הנוכח ומעורב צבאית ברחבי העולם, כולל במזה"ת. מציאות זו מותירה לרוסיה וסין מרחב גדול מבעבר להרחיב את השפעתן. להלן תיאור של כמה זירות מרכזיות המשפיעות על מצבו הגיאופוליטי של העם היהודי.

ארה"ב: בשנה החולפת ניכרה הברית האסטרטגית העמוקה של ישראל וארה"ב בכמה הזדמנויות, ובראשן: העברת השגרירות האמריקאית לירושלים וההכרה בריבונות ישראל ברמת הגולן. ביטויי אהדה סוחפים לישראל מושמעים בעיקר מהמחנה הפוליטי הרפובליקני, אך במחנה הדמוקרטי נרשמת ירידה ברמת האהדה ובסך הכל הועמקה השחיקה בתמיכה המסורתית הדו-מפלגתית בישראל. במקביל, יהודי ארה״ב מסתייגים ברובם מהממשל האמריקאי שיחסיו עם ישראל קרובים. בשלב זה קשה להעריך במדוייק מה תהיה השפעתם של אירועים אנטישמיים בארה"ב, והתגברותו של השיח הציבורי בנושא, על עוצמתה הגיאופוליטית של יהדות אמריקה.

המזה"ת: ישראל מתנהלת באזור אלים ורב תהפוכות: מלחמות, גלי פליטים, משברים הומניטריים, כלכלה מדשדשת, אבטלה, שלטון מרכזי אוטוריטרי כושל, פריחה של אירגוני טרור, ותנועות הדוגלות באידיאולוגיות איסלמיות רדיקליות (התבוסה שספג דאע"ש השנה אינה מבטיחה את חיסול התשתית החברתית והדתית שעליה צמח, ואת יכולתו לבצע פיגועי טרור קשים כדוגמת זה שהתרחש בסרי לנקה). האיומים שמציבים איראן והטרור האסלאמי מחוללים מפגש אינטרסים של ישראל ומדינות ערביות סוניות שתוצאתו שת"פ ביטחוני חסר תקדים. פה ושם מבצבצים היחסים אל מעל לפני השטח. השיתוק בתהליך המדיני מול הפלסטינים אינו מונע, בשלב זה, התפתחות ביחסים אלה אף כי הוא מקשה על נרמולם הפומבי.

איראן: המאמץ הישראלי לבלום התבססות צבאית של איראן בסוריה ולמנוע העברת נשק אסטרטגי לידי חיזבאללה כרוך בסיכון להידרדרות אלימה. הסנקציות האמריקניות מאיצות את המשבר הכלכלי באיראן ומעוררות תסיסה נגד המשטר. נותרת פתוחה השאלה האם הסנקציות יובילו לחילופי משטר או יכפו על איראן לקבל דרישות נוספות על אלה שקיבלה בהסכם הגרעין (עצירת תוכנית הטילים הבליסטיים והפסקת חתרנותה האזורית). נותרה בעינה גם השאלה: האם איראן תחליט בשלב כלשהו לחרוג ממגבלות ההסכם ובכך תוביל לעלייה משמעותית בסיכון להסלמה.

הזירה הפלסטינית: המשבר ההומניטארי בעזה מגביר את הסיכון שסבבי אלימות זמניים, שכמה כמותם פרצו בשנה החולפת, ידרדרו לעימות צבאי כולל. יחד עם זאת, אין לשלול אפשרות שבידודו של החמאס, המצב הכלכלי הנואש ברצועה, ולחצה של מצרים ידחפו את הנהגת חמאס להפסקת-אש ארוכת טווח עם ישראל. במקביל, השנה החולפת הייתה עשירה בהתפתחויות שמעידות על מצבה הרעוע של הרשות הפלסטינית: הידרדרות ביחסים עם ארה"ב, מצב כלכלי קשה לנוכח הקיצוץ בתקציבי סיוע אמריקניים כמו גם קיצוץ בהעברות מיסים ישראליות, פיצול פנים-פלסטיני מעמיק, ובחישות פנימיות לקראת אפשרות של חילופי הנהגה. תכנית השלום האמריקנית נדחתה על ידי הפלסטינים עוד בטרם הוגשה רשמית.

במקביל להישגים משמעותיים, השנה האחרונה לא סימנה תפנית שמבטיחה פתרון לבעיות האסטרטגיות היסודיות שבפניהן ניצבת ישראל: האיומים הביטחוניים (הגרעין האיראני, חיזבאללה וחמאס) והאתגר – הפוליטי, הביטחוני, הדמוגרפי והמוסרי – בהיעדר פתרון לסוגיה הפלסטינית. על רקע זה אנו מותירים את המחוג ללא תזוזה.

הקודםהבא