הערכות שנתיות

הערכה שנתית תשע"ט | 2019

מגמות והמלצות
מדד משולב של אנטישמיות באירופה ובארה״ב
פרק חדש: יצירה של יהודים ויצירה יהודית

 

ראש פרויקט

שמואל רוזנר

משתתפים:

אבינועם בר-יוסף, אבי גיל, בארי גלטמן, ענבל הקמן, מיכאל הרצוג,
שלום סולומון ואלד, רמי טל, דב מימון, נח סלפקוב, סטיבן פופר, גיתית לוי-פז, שלמה פישר,
דן פפרמן, עוזי רבהון, ג'ון רסקיי, אדר שיבר

הערכה שנתית תשע"ט | 2019

מה דרוש לישראלי כדי להיות “ישראלי אמיתי”? מה חושבים “ישראלים אמיתיים” על ישראלים אחרים בישראל? אלה הן כמה מהשאלות שהמכון למדיניות העם היהודי שאף להשיב עליהן השנה, בסקר הפלורליזם השנתי שלו. התוצאות אינן מלמדות, כמובן, מי ישראלי יותר או פחות. הן מלמדות על האופן שבו ישראלים מבינים את תרבותם, ואת המכנים המשותפים להם. הן מלמדות שלשתי קבוצות מיעוט חשובות בישראל, היהודים החרדים והלא-יהודים, יש תפיסה שונה במובהק מזו של רוב היהודים-ישראלים. ועם זאת – אולי אפילו למרות זאת – רוב הישראלים, יהודים ולא-יהודים, חשים נוחות רבה מאוד לחיות בישראל ״כמי שהם״.

תרשים 1

בערך אחד מכל עשרה יהודים בישראל הוא חרדי. לחרדים תפיסה חיובית ביחס לתרומתם למדינה. הם סבורים שתרומתם משמעותית. למרות שרובם אינם משרתים בצה”ל, הם מרגישים לא פחות ישראלים מהישראלים המשרתים בצבא. בערך אחד מכל חמישה ישראלים איננו יהודי, רובם מוסלמים. גם למוסלמים הישראלים, יש תפיסה חיובית של תרומתם למדינה. הם מרגישים כי הם ישראלים ״אמיתיים״ גם אם אינם יהודים כמו רוב הישראלים, גם אם אינם משרתים בצה״ל, גם אם אינם מדברים עברית (רובם הגדול מדברים עברית). גם הם חשים נוחות רבה לחיות בישראל כמי שהם.

מרבית חברי הקבוצות האחרות בחברה הישראלית מביטים בשתי הקבוצות הללו באופן אחר לגמרי. השקפתם ביחס לשאלה מי תורם לישראל יותר ומי פחות, מי ישראלי יותר ומי פחות, עומדת בסתירה להשקפת קבוצות המיעוט. אך כאמור, נראה שכל זה איננו משפיע על תחושת הנוחות של חברי קבוצות המיעוט. על פי נתוני המכון, בשלוש השנים האחרונות אפשר לראות מגמה קבועה של שיפור בתחושת הנוחות של לא יהודים בישראל, שמתקרבת לרמת הנוחות של חברי קבוצת הרוב היהודי.

ובכל זאת, יש משמעות גם לפערי התפיסה. כפי שניתן ללמוד מתרשים 2, רוב היהודים בישראל מסכימים עם האמירה, “כדי להיות ישראלי אמיתי צריך להיות יהודי”. ורק 23 אחוזים אינם מסכימים איתה. לעומתם, רוב כמעט מוחלט בקרב הלא יהודים (91 אחוזים) איננו מסכים עם הטענה שכדי להיות ישראלי אמיתי צריך להיות יהודי. תרשים 3 מלמד על התפלגות דומה ביחס לקשר בין ״ישראליות״ לבין השירות בצה״ל. יהודים בישראל, למעט החרדים, מזהים חשיבות קריטית לשירות הצבאי, שהוא “טקס מעבר” (rite of passage) מרכזי בחברה. 75 אחוזים מהם רואים בשירות תנאי לישראליות ״אמיתית״. בקרב חרדים ולא-יהודים, שתי הקבוצות העיקריות שאינן משרתות בצבא (להוציא קבוצות קטנות, כמו המשרתים הדרוזים), רק 23 אחוזים סבורים שללא שירות אין ״ישראליות״. גם ידיעת עברית, כתנאי ל״ישראליות אמיתית״, מסמנת קו המפריד בין קבוצת הרוב היהודית, לבין קבוצת המיעוט הלא יהודית. אם כי ראוי לומר, שגם בקרב קבוצה משמעותית מהלא יהודים יש הרואים בידיעת עברית מאפיין של ישראליות אמיתית.

תרשים 2

תרשים 3
תרשים 3: כדי להיות ישראלי אמיתי, צריך לשרת בצבא
אין להתעלם ממשמעותם של פערים אלה. זהות משותפת מסייעת להגדיר את גבולותיה של חברה. ובהיעדר קונסנסוס ביחס לשאלה מהי משמעות של ישראליות האתגר החברתי ברור. עם זאת, במקביל לאתגר זה אין להתעלם מהעובדה שרוב הישראלים חשים נוח בישראל. על משמעותו וסיבתו של פער תפיסה זה נציע כמה הסברים.

מדוע היהודים רואים ביהודיות תנאי לישראליות? זה כמובן הממצא המורכב ביותר והמטריד ביותר בסקר. מה שמשתמע ממנו הוא דחיית האפשרות לחברות מלאה בכלל הישראלי למי שאינם יהודים. עם זאת, ייתכן שאפשר להסביר נתון זה – או לפחות את המצב התודעתי המוביל יהודים להגדיר את הישראליות באופן שהם מגדירים – בהתייחס למחקר המקיף של המכון על היהדות הישראלית. אחד מממצאיו המרכזיים של מחקר זה נוגע לפרשנות הלאומית שיהודים בישראל נותנים ליהדותם. למעשה, כפי שנקבע במחקר (רוזנר, פוקס, 2018), יהודים רבים בישראל אינם עושים כלל הבחנה ברורה בין ״ישראליות״ לבין ״יהודיות״. מכאן נובעת כמובן האפשרות שישראלית ״אמיתית״ מחייבת יהודיות (ובדומה, ששירות בצה״ל הוא מרכיב הן של יהודיות והן של ישראליות אמיתית). אפשרות שיש לה, כאמור, היבטים מטרידים ובעייתיים, אך שהבנת המקור לה הכרחית עבור מי שמנסה לשנות אותה.

כיצד ייתכן שלא יהודים מרגישים נוח לחיות בישראל כמי שהם? בחברה הישראלית הפתוחה והדינמית, קשה לשער שהמיעוטים הלא יהודים בישראל חיים בבועה, קרי, שאינם מכירים את עמדותיהם של ישראלים אחרים. כלומר, תחושת הנוחות שלהם מתקיימת למרות הבנתם שקבוצות אחרות בחברה אינן רואות בהם ישראלים באופן מלא. הסיבות לנוחות מורכבות ומרובות. ברור שאיכות החיים הגבוהה שלהם (בעיקר בהשוואה לקבוצות ערביות אחרות במזרח התיכון) תורמת לכך. וכמוה גם חיי היומיום של דו-קיום, שכוחם חזק מזה של תפיסות עקרוניות. ואכן, אין שום קשר בין מה שרוב הישראלים רואים כ״ישראלי אמיתי״ לבין יכולתו של הפרט לחיות בישראל, כאדם חופשי.

מה עוד משותף לכל הקבוצות? ישנה הסכמה בין יהודים ולא-יהודים בישראל כי האלמנטים החשובים ביותר בישראליות ״אמיתית״ הם אזרחות ישראלית ואהבה לישראל. רוב בקרב הלא-יהודים מסכימים לחלוטין עם הטענה שכדי להיות ישראלי אמיתי צריך להיות אזרח ישראלי. 45% אחוזים מהם מסכימים לחלוטין עם הטענה שיש לאהוב את ישראל כדי להיות ישראלי אמיתי. כמובן, שתי טענות אלה – הנוגעות לאזרחות טובה ואהבת הארץ – אינן טעונות אידיאולוגית, ועל כן הן מאפשרות לקבוצות מיעוט למצוא מכנה משותף עם קבוצת הרוב.

הקודםהבא