הערכות שנתיות

הערכה שנתית תשע"ט | 2019

מגמות והמלצות
מדד משולב של אנטישמיות באירופה ובארה״ב
פרק חדש: יצירה של יהודים ויצירה יהודית

 

ראש פרויקט

שמואל רוזנר

משתתפים:

אבינועם בר-יוסף, אבי גיל, בארי גלטמן, ענבל הקמן, מיכאל הרצוג,
שלום סולומון ואלד, רמי טל, דב מימון, נח סלפקוב, סטיבן פופר, גיתית לוי-פז, שלמה פישר,
דן פפרמן, עוזי רבהון, ג'ון רסקיי, אדר שיבר

הערכה שנתית תשע"ט | 2019

1. המלצות לממשלת ישראל

  • תכניות מיוחדות לאנשי מקצוע שיש להם ביקוש גבוה בישראל. יותר משליש מכלל יהודי אירופה שוקלים לעזוב את ארצם. הואיל ותעסוקה היא המכשול העיקרי לעלייתם של צעירים בעלי מקצועות חופשיים לישראל, נדרשת התמקדות של ממשלת ישראל בתחום זה. אם ישראל תוכל לספק תכניות עלייה אטרקטיביות, "תפורות לפי מידה", עשרות אלפים מיהודי אירופה יוכלו למצוא את מקומם בישראל. לשם כך יש להפעיל תכניות תעסוקה מוּבְנוֹת, דומות לאלה שתוכננו בעבר עבור מהנדסים ורופאים ממדינות חבר העמים. בתיאום עם מעסיקים ישראליים, שיהיו מעוניינים לשכור לעבודה את בוגרי התוכניות האלה, ניתן יהיה לזהות משתתפים פוטנציאליים בצרפת ובבלגיה, ולהעניק להם הכשרה ראשונית בישראל. בין העיסוקים הרלבנטיים – חוקרים בתחומים נבחרים, רופאים בעלי התמחות בתחומים שונים, מהנדסים, מקצועות פרה-רפואיים, הנדסאים, טכנאים, יועצי השקעות, ועוד.
  • נדרשת הקמת מרכזי הדרכה לבחירת עיסוק ומציאת משרות בערים שבהן יהיה מספר גדול של עולים. ראוי להקים מרכזי הדרכה שיספקו הערכה, שובָרים לקורסים ולהכשרה מקצועית, ושירותי הדרכה והֲשָׂמָה. יש לאפשר את הגישה למרכזים אלה למועמדים לעלייה, עוד לפני הגעתם ארצה.
  • לנוכח עליית הפרופיל הציבורי של האנטישמיות, יש צורך בהדרכה מסודרת לאנשי ציבור ישראלים (בזירה הפוליטית ובזירות אחרות) בנוגע להתבטאויות ופנייה לקהילות בתפוצות. חשוב להימנע מהצהרות שיזיקו לקהילות בתפוצות (כגון, "בואו הביתה, לישראל"), וכן מהכללות (כמו "אנטישמיות במפלגה הדמוקרטית"). חשוב לחדד את ההבדל בין ביקורת לגיטימית לבין אנטישמיות.
  • יחסים עם מדינות אירופה הנשלטות על ידי מפלגות ימין קיצוני. אנו ממליצים על אימוץ ארבעה עקרונות מנחים המחברים בין פרגמטיזם פוליטי לבין ערכים יהודיים:
  1. התנגדות לכל ביטוי של הכחשת השואה, רביזיוניזם היסטורי, סילוף עובדות היסטוריות, המעטה במשקלה של השואה, או זלזול בזכר הקורבנות, או ניסיונות להעניק לגיטימציה למנהיגים אנטישמיים מן העבר.
  2.  נקיטת עמדה חדה נגד פגיעה אנטישמית רשמית כלשהי ביהודים המקומיים.
  3.  הערכה והוקרה לכל המנהיגים הלאומיים הידידותיים לישראל והמכבדים את עקרונות (1) ו-(2) דלעיל;
  4.  עידוד מדינות מזרח אירופה לנטוש את התחרות על מעמד הקורבן באמצעות פרסום הצהרה שלפיה כל עמי אירופה – יהודים ולא-יהודים – סבלו מן העבר הנאצי ומן הקומוניזם.

2. המלצות לארגונים ומנהיגים יהודים

  •  הכשרה ביטחונית לפעילים צעירים בתפוצות מלווה במאמצי שיתוף ותאום עם גורמים ביטחוניים מקומיים. יש לשקול פרויקטים (בקהילות המעוניינות בכך) לשילוב צעירים מקומיים המבקשים לקבל על עצמם חלק מהאחריות לביטחון בקהילותיהם. עשרים שנה של ניסיון מוצלח בצרפת ובבריטניה מלמדות, שמספר רב של צעירים שלא השתייכו למוסדות או לארגונים יהודיים הביעו עניין במעורבות בביטחון הקהילה. בצרפת ובבריטניה נוסדו ארגוני צעירים שהפכו את האיום להזדמנות, והציעו לפעילים החדשים הכשרה בהגנה עצמית, ניהול משברים, והתערבות מתואמת. בין הפעילויות שאותן יש לבדוק: כנסי הכשרה, שבתונים של סימולציות של מצבי משבר, ביקורים במרכזים קדם-צבאיים ובבסיסי לוחמה נגד טרור בישראל (כולל הגדנ"ע, קורסים בקרב-מגע ועוד). ראוי לציין כי בשלב מסוים, ארגון הנוער היהודי בצרפת SPCJ מנה יותר מחמישה עשר אלף צעירות וצעירים יהודיים, שנפגשו באופן קבוע בחופשות לקבלת הכשרה, וסיפקו שירותי אבטחה מקצועיים לבתי-כנסת ולמרכזים קהילתיים מקומיים.
  • תכניות בין-דתיות. מעשי רצח בבתי כנסת ובמסגדים בארה״ב מהווים הזדמנות לבניית אמון, יחסים ארוכי-טווח, תכניות לדו-שיח ולהבנה הדדית, והקמת קואליציות נגד גזענות ושנאת זרים (קסנופוביה) של יהודים ומוסלמים.
  • ביטחון. עמידה על המשמר, תכנון מראש, ותוכניות לשיפור הביטחון מוצדקות בהחלט לאור הנסיבות הנוכחיות. בד בבד, על ההנהגות היהודיות להקפיד שהתגובות יהיו בפרופורציה נכונה לרמה בפועל של האיום. דיוק זה לא תמיד קל לביצוע, אולם חשוב לזכור שלאמצעי ביטחון יש מחיר במסר שהם משדרים כלפי חוץ, ובהתאם במידת הנכונות של יהודים להשתתף בפעילות של הקהילות היהודיות.

הקודםהבא