שמואל רוזנר
אבינועם בר-יוסף, אבי גיל, בארי גלטמן, ענבל הקמן, מיכאל הרצוג,
שלום סולומון ואלד, רמי טל, דב מימון, נח סלפקוב, סטיבן פופר, גיתית לוי-פז, שלמה פישר,
דן פפרמן, עוזי רבהון, ג'ון רסקיי, אדר שיבר
מחקר המכון למדיניות העם היהודי זרמים בעליה: היהדות הרפורמית והקונסרבטיבית בישראל1 זיהה כי כ-13% (שהם כ-800,000) מהיהודים בישראל מזדהים כ״רפורמים״ (8%) או כ״קונסרבטיבים״ (5%). נתון זה מעט גבוה, אך אינו שונה מהותית מממצאי סקרים אחרים שנערכו בשנים האחרונות.2 המחקר הראה במקביל כי כ-12,000 בני אדם מבוגרים הם חברים רשומים ב-127 קהילות רפורמיות וקונסרבטיביות בישראל. כלומר, ישנו פער ניכר בין מספר המזדהים עם התנועות לבין מספר החברים בהן. אפשרות אחת להבין את הפער הזה מגולמת במספרם העולה של ישראלים המשתתפים בטקסי מעגל חיים בקהילות רפורמיות או קונסרבטיביות.
דו”ח המכון, שהסתמך בין השאר על סקר רחב בעריכת הפרופ׳ קמיל פוקס,3 קבע כי מרבית הישראלים המזהים עצמם כרפורמים או קונסרבטיבים, עושים זאת במקביל להזדהות כחילונים או כמסורתיים, ולרוב אינם רואים את עצמם כדתיים. המסקנה מממצא זה היא כי ״מודל ההשתייכות שלהם הרבה פחות מחייב ואינו מרכיב שמגדיר את זהותם הכללית”.4 הדו”ח ציין עוד כי “היהודים בישראל המזהים עצמם עם אחת מהתנועות הליברליות, מעבר לאלפים הבודדים הרשומים כחברים בתנועות, רואים בדרך כלל בהצהרה זאת, מעין הצהרה פוליטית נגד הרבנות האורתודוקסית כמו הצהרה (פוזיטיבית) לגבי זהותם”.
מאמר קצר זה מציע מבט נוסף ומשלים על זהותם של יהודים רפורמים וקונסרבטיבים בישראל, הנסמך על נתונים חדשים שנאספו על ידי המכון. במאי 2019, הציג המכון את אינדקס הפלורליזם השנתי שלו.5 בסקר שנערך לקראת פרסום זה ב-2019 נכללו כ-600 משיבים מתוך משתתפי הסקר הקודם של המכון (יהדות ישראלית, 2018), שעליו הסתמך המחקר זרמים בעליה.
בסקר הנוסף התברר כי מבין מי שהזדהו ב-2018 כרפורמים, רק 13% הזדהו גם ב-2019 כרפורמים. חלק קטן מהם (8%) הזדהו הפעם כקונסרבטיביים, מעטים (4%) כאורתודוקסים ורובם הגדול (75%) בחרו הפעם לא להזדהות עם אף זרם. מבין מי שהזדהו ב-2018 כקונסרבטיבים, כשליש (33%) הזדהו גם ב-2019 כקונסרבטיבים, אך שליש (33%) בחרו הפעם להזדהות כאורתודוקסיים ושליש (33%) בחרו לא להזדהות עם אף זרם.
כדי להוסיף נדבך נוסף של בדיקת זהות, נעשה בסקר של 2019 שינוי נוסף. למשיבים הוצע פעם אחת להזדהות עם אחת משבע הקבוצות: חילוני לחלוטין, חילוני קצת מסורתי, מסורתי, דתי-ליברלי, דתי, דתי תורני, חרדי. ואז, בשאלה נוספת, נוספו שתי קטגוריות לסולם ההזדהות – רפורמי וקונסרבטיבי (השאלה הייתה: “שוב, כיצד אתה מגדיר עצמך מבחינה דתית? שים לב כי הפעם יש יותר אפשרויות”).
כאשר הושוו התשובות לשתי השאלות התברר כי רק אחוז אחד מהנשאלים החילונים בחרו לשנות את תשובתם הראשונה לרפורמי או קונסרבטיבי. כלומר, רק שלושה מתוך 322 משיבים שהגדירו את עצמם חילונים שינו את בחירתם. מתוך 257 נסקרים שהזדהו כ”חילוני מעט מסורתי”, “מסורתי”, או “דתי ליברלי”, ארבעה שינו את תשובתם לקונסרבטיבי. תוצאות אלו מלמדות שמספר קטן של ישראלים רואה ברפורמיות או בקונסרבטיביות הגדרת זהות עיקרית. תוצאה דומה למדי נמצאה בערך באותה עת בסקר הועד היהודי אמריקאי לשנת 2019. בסקר זה הוצעה האפשרות ״רפורמי״ כאחת האפשרויות בשאלה ״כיצד אתה מגדיר את עצמך מבחינה דתית״. אחוז הבוחרים באפשרות זו היה 0.6%.
בסך הכל, בשני סקרי המכון שנערכו בתוך שנה הוצעו למשיבים ארבע הזדמנויות להעיד על הזדהותם כרפורמים. שתי שאלות הופיעו בסקר יהדות-ישראלית (2018) ושתי שאלות בסקר הפלורליזם (2019). בסקר הראשון הופיעו השאלות: “במידה ואת/ה הולכ/ת לבית כנסת, לאיזה בית כנסת את/ה הולך (הכוונה היא לא להליכה כמוזמנ/ת לאירוע בר מצווה או חתונה של מישהו אחר)”, וכן “מההגדרות הבאות, סמנ/י את כל אלה שאת/ה מרגיש מתארות אותך”. בשתי השאלות נכללו אפשרויות להשיב קונסרבטיבי ורפורמי. בסקר הפלורליזם של 2019, בנוסף לשאלה על הגדרה עצמית שהזכרנו, נכללה גם השאלה הסטנדרטית ״לאיזה זרם ביהדות את/ה רואה עצמך שייכ/ת?” כאשר על המשיבים לבחור בתשובה אחת.
מהשוואת התשובות לכל ארבע השאלות (וכאמור, מדובר על כ-600 משיבים שהשיבו לשני הסקרים, קרי, התבקשו להשיב לכל ארבע השאלות) התברר כי לא היה אפילו משיב אחד שענה ״רפורמי״ בכל ארבע הפעמים.
האיור המצורף מראה את כלל צירופי התשובות לארבע השאלות, בהתייחסות להזדהות כרפורמים. ככלל, 42 מתוך 672 משיבים (כ-6%) השיבו ״רפורמי״ לפחות על אחת מארבע השאלות. מתוכם, כ-75% השיבו כך על שאלה אחת בלבד.
גם אם נניח שסטייה סטטיסטית שיחקה תפקיד בממצאים אלו, שהרי מדובר על מספר קטן יחסית של משיבים מכלל הסקר, אין בכך תשובה מספקת לחוסר
העקביות של הנשאלים המתואר כאן. הערכתנו היא, כי מספרים אלה מוסיפים נדבך של ראיות להשערה שברוב המקרים הזדהותם של ישראלים כרפורמים (ובמידה פחותה גם קונסרבטיבים) היא נזילה ורופפת. בקרב רוב מי שהזדהו בשלב זה או אחר כרפורמים או קונסרבטיבים, אין מדובר ברמת הזדהות גבוהה או ברמת מחויבות חזקה.
למסקנה זו ישנן כמובן השלכות החורגות מהשדה המחקרי לשדה המעשי. הן מסבירות, לפחות חלקית, החלטות הנוגעות לחלוקת משאבים של מוסדות בישראל ובתפוצות. עם זאת, ראוי לציין כי בצד ההזדהות הרופפת עם הזרמים הרפורמי והקונסרבטיבי בקרב ישראלים, ניכר המשך מגמה של ניכור כלפי הממסד האורתודוכסי, והעדפה ליהדות שאינה הלכתית-רבנית. מגמה זו תשפיע על מספר המשתמשים בפועל בשירותי הקהילות הלא-אורתודוכסיות בעיקר של ישראלים המגדירים את עצמם חילונים.
