הערכות שנתיות

הערכה שנתית תשע"ט | 2019

מגמות והמלצות
מדד משולב של אנטישמיות באירופה ובארה״ב
פרק חדש: יצירה של יהודים ויצירה יהודית

 

ראש פרויקט

שמואל רוזנר

משתתפים:

אבינועם בר-יוסף, אבי גיל, בארי גלטמן, ענבל הקמן, מיכאל הרצוג,
שלום סולומון ואלד, רמי טל, דב מימון, נח סלפקוב, סטיבן פופר, גיתית לוי-פז, שלמה פישר,
דן פפרמן, עוזי רבהון, ג'ון רסקיי, אדר שיבר

הערכה שנתית תשע"ט | 2019

מחקרים וספרים משמעותיים בנושאי יהדות פורסמו השנה גם בתפוצות. שלושה מהם דנים, באופן ישיר למדי, בשאלת התרגום. שניים הם תרגומים של טקסטים קאנוניים בעברית, התנ”ך העברי, תרגומו של התנ”ך לאנגלית בידי רוברט אלטר, ו-ספר הזוהר: מהדורת פריצקר, תרגום ופרשנות בידי דניאל חנן מט. הספר השלישי חוקר את המשמעות המדויקת של מושג מפתח: יהדות – הגנאלוגיה של מושג מודרני, מאת דניאל בויארין. מעניינת העובדה שכל שלושת המחברים נחשבים למובילים בתחומי המחקר שלהם, ושלושתם מלמדים – או לימדו בעבר – באוניברסיטת קליפורניה (ברקלי).

נושא התרגום הוא אינהרנטי לחיים היהודיים בתפוצות. למעשה, מעצם הגדרתם, החיים היהודיים בתפוצות הם חיים יהודיים בשפה זרה, ושאלת היציקה של קונצפטים וטקסטים יהודיים לתוך שפה בלתי-יהודית זו, שאותה ובה חיים יהודי התפוצות, נוטה להיות מתמדת (הדבר נכון במיוחד בעת המודרנית, אולם יש לזכור כי בבסיסן, היידיש, הלאדינו והניב היהודי-ערבי הם כולם לשונות בלתי-יהודיות, חרף ה”גיור” שעברו).

התנ”ך בתרגומו של רוברט אלטר הוא הישג יחיד במינו. כמעט כל תרגומי התנ”ך שזכו להפצה נרחבת, לרבות תרגום המלך ג’יימס משנת 1611, היו תוצר של ועדות. תרגומו של אלטר הוא המשך של עיסוקו הייחודי בטקסט התנ”כי, שמבוסס על קריאת התנ”ך כטקסט ספרותי. מאז שנות ה-1970 פירסם אלטר שורה של מאמרים ושל ספרים ידועים (הבולט מהם היה אמנות הַסִּיפֵּר התנ”כי, 1981), שהאירו את הטכניקות הספרותיות שעל בסיסן ניבנה הסיפר התנ”כי, והמחישו את התרומה שניתוח ספרותי יכול להעניק להבנתם של טקסטים תנ”כיים. תרגומו של אלטר נועד להעביר לקורא באנגלית טכניקות לשוניות וסִיפֵּריוֹת (נראטיביות) אלה, כגון כפל לשון (אליטרציה), חזרה, מילות מפתח, ודימויים, המהוות את “אמנות הַסִּיפֵּר התנ”כי”.

אתגר דומה ניצב בפני דניאל חנן מט בתרגומו החלוצי של הזוהר, הישג עליו עמלו במשך כעשרים שנה מט ומתרגמים אחרים. הוצאת אוניברסיטת סטנפורד הוציאה לאור סט שלם של 12 כרכים בשנת 2018. תרגום זה איננו ניסיון ראשון לתרגום ספר זה, הנחשב לקאנוני, אולם בעל אופי אזוטרי. הוצאת שונצינו פרסמה חלקים גדולים מן הזוהר (בחמישה כרכים) כבר בשנת 1934. עם זאת, לא היתה ודאות בכך שהטקסט שתורגם ופורסם בידי שונצינו הוא אכן הטקסט האותנטי של הזוהר, וגם לא היה זה תרגום של מלוא הספר. תרגומו של דניאל חנן מט ניחן בכך שהוא מבוסס על רקונסטרוקציה ביקורתית של הטקסט האותנטי השלם של הזוהר, ושבנוסף לתרגום הוא מספק גם הסברים והארות הנוגעים למונחים ומושגים רבים בלשונו הייחודית של הספר. הזוהר הוא אבן-הפינה לתורת הקבלה, והוא עוסק באל, בהתגלויותיו וביחסים שבין האל, התגלויותיו והאצלותיו לבין העולם, עם ישראל, התורה, המשיח, והרוע. הוא מציג את הדוקטרינות שלו במונחים סיפוריים, ומשתמש ברבי שמעון בר יוחאי ותלמידיו כגיבורים ודמויות בסיפור, הדוברים שפה סמלית ומיתית. כל אלה מוגשים לקורא בשפה ארמית ייחודית, שהומצאה בספרד של ימי הביניים על בסיס הארמית הבבלית והארצישראלית והעברית של ימי הביניים. התוצאה מיוחדת במינה, ולכן אין פלא שחלקים מספר הזוהר הוכנסו לתפילות. עדיין לא ברור עד כמה ניתן להעביר טקסט קסום זה לקורא בשפה האנגלית.

ספרו החדש של דניאל בויארין, יהדות: הגנאלוגיה של מושג מודרני בוחן מושג מפתח: יהדות – Judaism, Ioudaismos, Judentum. בויארין מעלה את הטענה המפתיעה, כי השימוש הנוכחי וההבנה של יהדות בתור “דת”, שיטה של אמונה שניתן לנתקה מתחומי החיים האחרים (משפחה, עבודה), היא המצאה מודרנית. לטענתו, זו תוצאה מכך שיהודים הפנימו את השיח הנוצרי (האנטישמי), והיא זרה לחשיבתם ולדיבורם של יהודים לאורך ההיסטוריה. ספר זה הינו המשך של הפרויקט ארוך הטווח של בויארין, שהחל בחיבורו פורץ הדרך, הבשר שברוח: שיח המיניות בתלמוד (1993), ובבסיסו נמצא הטיעון כי המושגים והנחות-היסוד של הציביליזציה היהודית בקטגוריות המשמעותיות ביותר – רוחניות, דת, גוף וכו’, שונים מהותית מהנחות-היסוד המערביות הנוצריות. (בויארין, אנטי-ציוני בהשקפתו, מודע היטב לכך שטענותיו נשמעות דומות מאוד לאלה של ציונים דתיים-ימניים הטוענים כי המוסריות, הרוחניות והדת של היהדות שונות לחלוטין מן הגישות המערביות, הנוצריות.)

הקודםהבא