הערכות שנתיות

הערכה שנתית תשע"ט | 2019

מגמות והמלצות
מדד משולב של אנטישמיות באירופה ובארה״ב
פרק חדש: יצירה של יהודים ויצירה יהודית

 

ראש פרויקט

שמואל רוזנר

משתתפים:

אבינועם בר-יוסף, אבי גיל, בארי גלטמן, ענבל הקמן, מיכאל הרצוג,
שלום סולומון ואלד, רמי טל, דב מימון, נח סלפקוב, סטיבן פופר, גיתית לוי-פז, שלמה פישר,
דן פפרמן, עוזי רבהון, ג'ון רסקיי, אדר שיבר

הערכה שנתית תשע"ט | 2019

הערכה שנתית תשע"ט | 2019

הקהילה היהודית באמריקה עברה טלטלה תודעתית ממשית בתוך שנה, בעקבות שתי מתקפות רצחניות על בתי כנסת בפיטסבורג, פנסילבניה, ובפרבר של סן דייגו, קליפורניה. מתקפות אלה, שהראשונה שבהן היתה הקשה ביותר אי פעם על מוסד יהודי בארה״ב, וכן עלייה כללית ברמת הפגיעה ביהודים באופנים שונים (עלבונות ברשת, ביטויים בזירה הציבורית, התנכלות פיסית וכדומה), השפיעו באופן ממשי על תחושת הביטחון של יהודים – כפי שניתן לראות בפירוט במדד האנטישמיות המשולב (עמוד 89). כפי שניתן היה ללמוד מהסקר השנתי של הוועד היהודי אמריקאי, כשני שלישים מיהודי ארה״ב חשים כיום שמצב היהודים פחות בטוח מכפי שהיה לפני שנה (65%). גם בשנה שעברה (2018) נמצא רוב (55%) שסבר כי מצב היהודים פחות טוב מכפי שהיה בשנה שלפניה (2017). כך שמדובר ללא ספק בירידה נמשכת בתחושת הביטחון של יהודים.

על סיבותיה והשפעותיה של תופעה זו ניטש ויכוח בתוך הקהילה, כאשר חלק ניכר ממנה מפנה את מבטו המאשים לזירה הפוליטית, ובעיקר לממשלו של הנשיא דונלד טראמפ. יהודים אלה, שהם הרוב (59%) על פי סקר של The Jewish Electorate Institute, קובעים כי לנשיא לפחות ״אחריות חלקית למתקפות על בתי הכנסת״. סקר זה בדק גם מה סבורים היהודים שיש לעשות כדי להילחם בתופעות אנטישמיות, ומצא כי רובם מאמינים שהפתרון לתופעה נמצא בזירה הפוליטית. בחירת ״מועמדים עם הערכים הנכונים״ זו התשובה שקיבלה את הציון הגבוה ביותר (43%), ואחריה ״לעבוד כדי להדיח את דונלד טראמפ״ (39%) ו״ללחוץ על הדמוקרטים לגנות את האנטישמיות״ (31%). מעניין לציין, שבצד הפתרונות הפוליטיים שזכו לתמיכה ממשית, פתרונות מעשיים הנוגעים לזירות אחרות זכו לתמיכה נמוכה בהרבה. ליהודי ארה״ב אמון נמוך יחסית בתועלת שבהגברת אבטחה (12%), או הגברת הפעילות בארגונים יהודיים (12%) או בבתי הכנסת (4%). נתונים אלה מלמדים עד כמה יהודי ארה״ב מתעלים את חששם מפני התגברות האנטישמיות לזירה הפוליטית, וכן שאין כל ודאות או מידע המלמד שהתגברות זו תביא יותר יהודים לחזק את קשריהם לקהילה היהודית.

השנה הבאה באמריקה היא שנת בחירות, וכבר בראשיתה ניכר כי נושאים המעסיקים את הקהילה היהודית במישרין ובעקיפין יבואו בה לידי ביטוי ממשי. ביניהם – ויכוח על היחס לישראל, למדיניותה ולממשלתה הנבחרת, וכן ויכוח על האחריות לתופעות אנטישמיות. השמאל הליברלי (וכאמור, רוב היהודים) מפנים את האצבע לנשיא טראמפ, אולם מולו מתייצבים שמרנים המצביעים על קבוצות בשמאל הרדיקלי, ואפילו נבחרי ציבור, שיחסם ליהודים אינו אוהד בלשון המעטה. קבוצות ומנהיגים אלה מתמקדים לעיתים קרובות בזיהוי או בקשר שבין היהודים לבין מדינת ישראל, כדי לקעקע את הלגיטימיות ואת המעמד של הקהילה היהודית-אמריקאית. בין השאר מועלות טענות לפיהן כל עוד היהודים תומכים בישראל – שבקרב קבוצות אלה רווחת העמדה שפעולותיה (ולפעמים עצם קיומה) אינן לגיטימיות – הרי שנגזרת מהן חוסר לגיטימציה לקהילה היהודית כולה.

עם זאת צריך לומר, כי בדומה למה שניכר גם בסיבובי בחירות קודמים, רוב המצביעים מקרב יהודי אמריקה אינם מציבים את ישראל ונושאים יהודיים מובהקים בראש סדר העדיפויות שלהם. אמנם, רוב מקרב יהודי ארה״ב מסכימים ש״לדאוג לישראל״ זה חלק ״משמעותי מלהיות יהודי״ (62% על פי סקר הועד היהודי-אמריקאי). עם זאת, רובם מדרגים את הדאגה לישראל נמוך יחסית בסולם העדיפויות הפוליטי שלהם. הנושאים החשובים ביותר ליהודי ארה״ב הם ביטוח בריאות וביטוח לאומי, חוקים למניעת החזקת נשק, פעילות נגד הימין הרדיקלי, נגד גזענות לבנה ונגד טרור. עם זאת, ראוי לציין שכשני שלישים מיהודי אמריקה (65%) אומרים שלעמדת מועמד בנושא הישראלי יש השפעה על הצבעתם בבחירות. דהיינו, גם אם ישראל איננה בעדיפות גבוהה מבחינתם, יש לאהדה אליה משקל כלשהו בהחלטתם כבוחרים במי יתמכו.

יהודי ארה״ב עסקו השנה פחות – לפחות באופן פומבי ואינטנסיבי – בסוגיות שאינן נוגעות לאנטישמיות ופוליטיקה. מגמות עיקריות הנוגעות לזהות ולדמוגרפיה לא השתנו. כך, לדוגמה, אפשר היה לזהות בסקר הועד היהודי אמריקאי, לצד הנתונים על הסוגיות השונות שהועלו במחקר, נתונים על מצבם האישי של הנשאלים. קרוב למחציתם (45%) היו לא נשואים. ומקרב המחצית השנייה, רק כשני שלישים (34% מהסך הכל) היו נשואים ליהודים, בעוד האחרים (20%) היו נשואים ללא יהודים. תמונת מצב זו עולה בקנה אחד עם המגמה שהשתקפה כבר לפני כמה שנים במחקרים שונים, בהם של המכון למדיניות העם היהודי (כהן ופישמן), שהצביעו על שחיקה דמוגרפית הנובעת לא רק מנישואים מעורבים, אלא גם, ואולי בעיקר, ממיעוט משפחות ומיעוט ילדים בקהילה היהודית.

הקודםהבא