סנטימנט נוסף המשותף לקבוצות רבות, רוב ומיעוט, של ישראלים, הוא החשיבות שהם מייחסים לערכי התרבות שלהם (יהודית, מוסלמית, נוצרית) לעומת ערכים מערביים כלליים. בסקר המכון נשאלו הישראלים: “אם עליך להחליט מה נכון או לא נכון, מה טוב או רע, עד כמה את/ה מושפע/ת מ-: חוקי המדינה, ערכים יהודיים (ללא יהודים: ערכי הדת שלך), ערכים של העולם המערבי, וערכים של העולם הערבי (רק לא-יהודים הופנו לאפשרות האחרונה)”. רוב בקרב היהודים (52 אחוזים) ובקרב הלא-יהודים (63 אחוזים) אמרו כי הם מושפעים לחלוטין מערכי היהדות או הדת שלהם. באופן טבעי, יש בין ישראלים מחלוקת עמוקה על השאלה מהם אותם ערכים יהודיים. אך אין מחלוקת על כך שערכים כאלה חשובים לישראלים יותר מערכים שהם מזהים כחיצוניים לתרבותם.
אפילו בקרב רוב (58%) היהודים המוגדרים ״חילונים לחלוטין״ ורוב הערבים המוגדרים חילונים לחלוטין (72%) יש הסכמה שלערכי התרבות שלהם השפעה מהותית על החלטות בענייני מוסר. עם זאת, בקרב יהודים חילונים לחלוטין, אנו מזהים מגמה של השפעה פוחתת של ערכי היהדות בקרב הדורות הצעירים. רוב היהודים החילונים לחלוטין בגילאי 18-34 אומרים כי אין הם מושפעים מערכים יהודיים, וזאת בהשוואה לרוב הישראלים בגילאים שמעל 35, האומרים כי הם מושפעים מערכים אלה. אם יתפתח פער קבוע בין קבוצות יהודיות בישראל ביחס להשפעתם של ערכים יהודיים, תהיה לכך כמובן משמעות.
אף שרוב הישראלים מושפעים מאוד מערכי התרבות שלהם, רובם מושפעים לא פחות מחוקי המדינה כקנה המידה לבחינת התנהגות ראויה ומוסרית. %57 מהיהודים ו-% 51 מהלא-יהודים מושפעים מאוד מחוקי המדינה. השפעה זו מאפשרת להעריך שמיעוטים בישראל רואים את החוק ככוח חיובי, ולא ככוח הפוגע באורחות חייהם ובחירותם. בהתאם, החוק והפיקוח השיפוטי על מימושו עוזרים להבטיח את תחושת הנינוחות של אותם מיעוטים. בהתאם, חקיקה יכולה לשמש כגשר (או לפעור תהום, אם אינה מתוכננת כיאות) בין קבוצות בישראל שיש להם השקפות שונות או אפילו מנוגדות ביחס להבנת משמעות הישראליות.
תרשים 4
