כפי שעולה מהתרשים (1), אף שכל האנטישמים רוצים שהיהודים ירגישו כאזרחים מדרגה שנייה ומעוניינים בהרחקתם מהחיים הציבוריים, מידת הפגיעה של כל אחד מהטיפוסים האנטישמים שהוצגו בתרשים בחיים היהודיים איננה שווה.
יהודים ימשיכו לחיות במקומות מושבם כאשר ביטויים סמליים של עוינות, כגון חילול בתי קברות (בדרך כלל על ידי פעילי ימין קיצוני) מתרחשים בסביבתם. הם עשויים להסתיר את זיקתם היהודית כאשר הם נתקלים בהערות מעליבות ובאפליה במקום העבודה או בקמפוסים (בעיקר על ידי ימנים קיצוניים ופעילי שמאל אנטי-ישראלי).
יהודים אלה ישקלו העתקת מקום מגורים רק אם ילדיהם יספגו עלבונות ומכות ברחוב (אלימות המתבצעת ברוב המקרים על ידי אנטישמים מוסלמים) ויחושו כי השלטונות המקומיים לא מגינים עליהם. החלטות הפוגעות באורח חיים ובמנהגים יהודיים (כמו אכיפה של לימודי מגדר בבתי-ספר יהודיים אורתודוכסיים, ואיסורים על שחיטה ומילה) ניכרות פחות בטווח המיידי, אולם בהחלט אפשר להניח שתהיה להן השפעה על החיים היהודיים המאורגנים בטווח הארוך.
משום כך אפשר לצפות בשלב זה שיהודים יישארו להתגורר ואף ישגשגו במזרח אירופה, בעוד שבסקנדינביה, צרפת וגרמניה, הקהילות היהודיות יצטמצמו, אלא אם כן תבוא התערבות ממשית וחדה של השלטונות המקומיים להגנה על היהודים.21
במסגרת זו בריטניה מהווה חריג, משום שהקהילה היהודית בה מאורגנת היטב ויתכן כי תוכל להתמודד ביעילות מול האנטישמיות הנובעת מהשמאל הפוליטי. הנוכחות המוסלמית הניכרת במדינות מערב אירופה וסקנדינביה מהווה אם כן גורם המשפיע ואולי גם מנבא את עתיד הקיום היהודי בהן.
המגזר המוסלמי אינו רק זה שיש בו את השיעור הגבוה ביותר של מי שאחראים לפגיעות פיזיות ביהודים. הוא גם המניע פוליטיקאים משמאל, מחד, לבקר באופן בלתי מידתי את מדינת ישראל כדי לרצות את הבוחרים המוסלמים – ומניע פוליטיקאים מימין, מאידך, לאמץ עמדות שמרניות ולאומניות ולקדם מדיניות אנטי-רב-תרבותית וחוקים המגבילים ביטויים דתיים לא-נוצרים במרחב הציבורי. למרות שמדיניות זו של מנהיגים בימין היא תגובת נגד להתפשטות האיסלאם, ומכוונת בעיקר להגבלת האיסלאם, היא כוללת גם חוקים הפוגעים בחיי הקהילות היהודיות. לדוגמה, חוקים המגבילים את ברית המילה ואת השחיטה ללא הימום, חוקים המחייבים לימודי מגדר ולימודי מיניות, חוקים האוסרים על הצגת סמלים דתיים במרחב הציבורי, וכן מדיניות המגבילה העברת כספי ציבור למוסדות דתיים.
המגמות באירופה אינן מבשרות טובות ליהודי היבשת הישנה. אפשר להניח כי רבים מיהודי אירופה יהגרו בעשורים הבאים, לנוכח ההתאבנות (סטגנציה) הכלכלית ביבשת זו, התנודות הדמוגרפיות, אי-היציבות הפוליטית, היחלשות הביטחון האישי, והאלימות האנטישמית ששלטונות מקומיים, חרף כוונותיהם הטובות, יתקשו למנוע.22