למרות שלעיתים קרובות ההתייחסות ליהדות אמריקה היא כאל קיבוץ אחד, יהודי ארה"ב המזדהים כיהודים ושגם נוטלים חלק בחיים היהודיים, משתייכים מבחינה ארגונית לשני מחנות עיקריים:
- ארגונים יהודיים קהילתיים "כלליים", כגון הפדרציות, שבהנהגתם ובסגל המועסק על ידם יש לא-אורתודוכסים כמו גם אורתודוכסים. לכל אחד מן הזרמים הדתיים יש, כמובן, ארגונים משלו, אך באופן כללי ומהותי, הלא-אורתודוכסים והאורתודוכסים המודרניים מקובצים יחד בארגונים הקהילתיים הכלליים.
- האורתודוכסים החסידיים והישיבתיים, המקיימים את המסגרות הפילנתרופיות, הדתיות והקהילתיות הייחודיות להם, והשתתפותם בארגונים היהודיים הכלליים היא מינימלית.
- בעבר, שתי המסגרות הסתמכו על בסיס אוכלוסייה קבוע כדי להקים ולאייש את המבנים הארגוניים הללו. אולם החל מראשית המאה ה-21, המשקל היחסי של הקהילות השונות ביהדות ארה״ב החל להשתנות. שינוי זה, שברובו הוא תוצאה של שיעורי פריון והתבוללות שונים, מביא להחלשה של בסיס האוכלוסייה התומך בארגונים הקהילתיים הכלליים ומנגד להתחזקות בסיס האוכלוסייה האורתודוכסי.

על פי סקר היהודים באמריקה שערך מכון פיו בשנת 2013, כמעט 30 אחוז מכלל הילדים היהודיים גדלים במשקי-בית אורתודוכסיים. אם המגמות הנוכחיות יימשכו, אזי באמצע המאה, המגזר האורתודוכסי בקהילה היהודית בארה"ב יהיה כשליש מהאוכלוסייה היהודית הכללית. לא זו בלבד שהקהילה האורתודוכסית גדלה במספרה, אלא שהיא גם התפתחה מבחינה כלכלית ומוסדית. חלק ממשקי הבית האורתודוכסיים זכו לשגשוג כלכלי, והקהילות הישיבתיות והחסידיות בנו תשתיות מרשימות של חינוך, דת ורווחה חברתית. על מנת לענות על הצרכים, קהילת המקפידים במצוות יצרה קשרים משלה גם עם מנהיגים פוליטיים, בעיקר ברמות המקומיות והמדינתיות, אך גם ברמה הפדרלית. בשנים האחרונות, קהילה זו הפכה, במידה מסוימת, לחלק בקואליציה דתית בעלת חשיבות פוליטית המשותפת גם לנוצרים אוונגליסטים וקתולים שמרנים, הפועלים להגן על אינטרסים משותפים, במיוחד החופש הדתי כפי שהוא נתפס על ידם. יהודים חרדיים מתחילים לתפוס משרות בשירות הממשלתי ובסקטור הפרטי. יותר ויותר חרדים מתחילים לשמור על לבושם המסורתי ועל סימנים של יהודיוּתָם הדתית הייחודית ועל הקפדה במצוות על קלה כחמורה, תוך שהם תופסים מקום בולט במגזר העסקי ואף השפעה פוליטית.