הירידה בהזדהות עם זרמים דתיים ובחברוּת בבתי-הכנסת, במקביל לעניין המתמשך בפרקטיקה יהודית בקרב בני דור המילניום, ובמקביל עלייתה של מערכת אקולוגית יהודית חדשנית, מובילות למספר מסקנות ראשוניות אפשריות.
המוסדות הנוכחיים של הזרמים הדתיים העיקריים, שנבנו ועוצבו כדי לשרת בעיקר את בני דור ה”בייבי בום”, שנולדו בשני העשורים שלאחר מלחמת העולם השנייה, נעשו פחות רלוונטיים בדור ה”מילניום”. יתר על כן, מוסדות אלה מתקשים למשוך את הבלתי-מעורבים, וממוקדים בפעולה עם מי שכבר מעורבים בקהילה היהודית. מכך עולות שתי מסקנות:
מעבר למבנה, לסגנון, ואפילו המיקום הגאוגרפי של המוסדות, מנהיגים יהודיים חייבים לבחון מחדש את המטרה ואת המשמעות של מוסדותיהם. יש להבטיח שבוגרים יהודים צעירים יגדירו במפורש משמעות זו, שבעבר הייתה פחות מפורשת, ויתחברו אליה.
רבים מבני דור המילניום מפתחים מושגים שונים על מה שחשוב ומה שאינו חשוב בהיות אדם יהודי בארצות הברית של המאה ה-21. לכך יש השלכות על אנשי המקצוע העוסקים במעורבות בחיים הקהילתיים, וכן על חוקרים המנסים להעריך התפתחויות בחיי הקהילה.