תש"פ | 2020
מוקדי העימות במזה"ת חושפים ערב רב של שחקנים מקומיים, אזוריים וזרים אשר נקשרים בבריתות שחלקן ארעיות. לצד המתח ההיסטורי בין הסונים לשיעים, מתקיים מתח פנים-סוני: ציר סעודיה-מצרים (החוששות מחתרנותה של איראן ומהאסלאם הרדיקלי) מול ציר טורקיה-קטאר (התומכות באחים המוסלמים ובחמאס ומפלרטטות עם איראן). מוקדי העימות האזוריים מבטאים מתחים אלה וגם מלמדים על האצה של מגמות אסטרטגיות שרלוונטיות לישראל. נזכיר שתים מהבולטות שבהן: (1) הוואקום שנוצר בשל השחיקה בדומיננטיות האמריקאית באזור מאפשר לרוסיה להפוך לגורם מעצמתי רב השפעה במזה"ת. (2) ארדואן מנצל אף הוא "אי-סדר" זה ומוסיף לחתור לביסוסה של טורקיה כמעצמה אזורית שאינה נרתעת מהפעלת כוח צבאי הרחק מגבולה.
הזירה הסורית – ביטוי לרצינות הכוונות של מוסקבה
בתום 9 שנות לחימה אסד נותר על כיסאו. רוסיה, שהפעילה כוחות משמעותיים כדי למנוע את נפילתו, גובה תמורה ומעמיקה אחיזתה בבסיסים ימיים (טרטוס) ואוויריים (חמיימים) המבצרים את מעמדה במזה"ת ומחזקים אותה מול נאט"ו. בהתאם, רוסיה היא כעת כתובת שאליה פונים גם ארדואן וגם נתניהו.
ארדואן חרד מהתעצמות כוחם של הכורדים סמוך לגבולו, ומגל פליטים סורי נוסף מקרב שלושה מיליון תושבי מחוז אידליב, שינוס לגבול הטורקי אם תחריף הלחימה של כוחות אסד בכוחות המורדים המבוצרים באזור. הסדרי הפסקת האש שהושגו במעורבותה של מוסקבה מצטיירים עד עתה כרופפים.
המאמץ של ישראל לבלום את תכניתה של איראן להקים בסוריה תשתית צבאית תלוי גם הוא, במידה רבה, ברצונה של רוסיה. ניכר שישראל שכנעה את מוסקבה להכיר בהיגיון צעדיה הצבאיים נגד איראן בסוריה. ועם זאת, אין להתעלם מכך שרוסיה מקיימת תחרות מעצמתית מול בעלת-בריתה היחידה של ישראל – ארה"ב, ומכך שהקימה בסוריה ציר של כוחות עוינים לישראל (אסד, איראן, חיזבאללה). הצבת מערך נ”מ הכולל טילי S-400 מתוצרת רוסית בסוריה, והאזהרות שמפנה מוסקבה כלפי ישראל שלא לפגוע בצבא סוריה, מלמדות שעל ישראל להמשיך להתנהל בזהירות כדי להגן על האינטרסים שלה מבלי להגיע לחיכוך עם מוסקבה.
טורקיה כמעצמה אזורית
ארדואן חותר לביסוס מעמדה של טורקיה כמעצמה אזורית וכמובילה אידיאולוגית בעולם האסלאמי. הדבר ניכר במעורבות האגרסיבית של אנקרה במוקדי עימות ברחבי המזה"ת, תוך שנזנחה לחלוטין מדיניות החוץ של "אפס בעיות", שבה התהדר ארדואן בראשית כהונתו. ארדואן אינו מהסס להפעיל את צבאו שמפגין יכולת לפעול בו זמנית במספר חזיתות. הוא פלש (8 ספטמבר 2019) לסוריה כדי לפגוע בכוחות הכורדים שלטענת אנקרה הם אירגוני טרור, וצבאו תקף – אווירית ויבשתית – "מטרות טרור כורדיות" בצפון עיראק (יוני 2020). צבא טורקיה התעמת עם כוחותיו של אסד המנסים לחסל את כיס המורדים (הנתמכים על ידי טורקיה) באידליב. במקביל, ארדואן משתמש בקלף הפליטים מול אירופה, ומאיים להציפה במבקשי מקלט אם לא תענה לתביעותיו. ביניהן, סיוע כספי והקמת אזור בטוח בצפון סוריה שאליו יוכל לפנות שני מיליון פליטים סורים שמצאו מקלט בארצו.
תמיכתו המתמשכת של ארדואן באחים המוסלמים מעצימה את העימות עם מצרים, סעודיה ואיחוד האמירויות. הוא מתעקש לערוך קידוחי נפט בחופי צפון קפריסין (שטח כבוש על פי הדין הבינ"ל) למרות מחאות האיחוד האירופי. הוא שיגר ללוב כוחות שנלחמים לצדה של "ממשלת ההסכמה הלאומית", וחתם עמה (27 בנובמבר 2019) הסכם המתווה את הגבול הימי הכלכלי בין שתי המדינות, מבלי להתחשב באינטרסים ובזכויות של יוון, מצרים וקפריסין, שיצאו בחריפות נגד המהלך. המעורבות הצבאית הטורקית בלמה את התקדמות כוחותיו של ח'ליפה חפתר, העומד בראש "הצבא הלאומי הלובי".2 מצרים רואה במעורבות הטורקית ובניצחון "ממשלת ההסכמה הלאומית", האוהדת את האחים המוסלמים, איום על ביטחונה, ומזהירה כי תשגר את כוחותיה שלה ללוב. כך שהמתח בין קהיר לאנקרה מחריף ועלול להידרדר לעימות צבאי.
צבא טורקיה מפגין כוחו גם בעריכת תרגילים ימיים ואוויריים בים התיכון, במטרה לחזק את מעמדה של אנקרה בכל מרחב הים התיכון: להבטיח לה נתח במשאבי הנפט והגז שבאזור, לפרוץ את הכיתור שמציב מולה, בראייתה, פורום הגז של מזרח הים התיכון (יוון, מצרים, ישראל, קפריסין), ולמנוע הנחת צינורות אספקת גז לאירופה שעוקפים את טורקיה ומנוגדים לאינטרסים שלה (כדוגמת פרויקט האיסטמד EastMed, שאושר לאחרונה על יד ממשלת ישראל).
ארדואן אינו נמנע מעימותים גם בזירה העולמית. יחסי טורקיה וארה״ב יודעים עליות ומורדות. אנקרה מתמרנת בין המערב לרוסיה, ומזהירה מאפשרות עזיבתה את נאט”ו. רכישת טילי S-400 מרוסיה, המנוגדת להגיון חברותה של טורקיה בנאט"ו, מעוררת את זעמה של וושינגטון (אך מעניקה לאנקרה יתרונות לקראת עימותים אפשריים בים התיכון). טורקיה מייצרת ומפעילה ביעילות מטוסים ללא טייס, והשנה תשלים בניה של נושאת מטוסים קלה. ארדואן אף טוען כי לארצו זכות לפתח נשק גרעיני כפי שיש למדינות אחרות.3
ארדואן מתרברב כי בתוך שלוש שנים ארצו תהיה "בלתי ניתנת לעצירה" באזור. שינוי מעמד "איה סופיה" ממוזיאון למסגד (10 יולי 2020) הוא עדות נוספת ליומרות האסלאמיות ולשאיפות הנאו-עות'מאניות שלו. בהקשר זה הוא מכריז על מחויבותו לשחרר את מסגד אל-אקצא. פעילותם של אירגוני סיוע טורקיים במזרח ירושלים מעוררת מורת רוח בישראל, המהווה יעד קבוע לרטוריקה עוינת של ארדואן ואנשיו. בדצמבר 2019 דווח על תקרית בה חיל הים הטורקי הורה לספינת מחקר ישראלית לעזוב אזור ימי סמוך לקפריסין, בטענה שמדובר בשטח המים הכלכליים הבלעדיים של טורקיה.
מעורבותה של תורכיה במזרח הים התיכון ובסיוע לחמאס מייצרת פוטנציאל חיכוך מוגבר עם ישראל, החייבת לעקוב בקפדנות אחר התפתחות תאבונה של אנקרה לדומיננטיות אזורית.
מפגשי אינטרסים – הזדמנויות
כוחה ויכולותיה המתקדמות של ישראל, האיום של איראן, הטרור האסלאמי ואתגר ניצולם והגנתם של מאגרי הגז שהתגלו במזרח הים התיכון, מביאים למפגש אינטרסים של ישראל והמדינות הסוניות הערביות המרכזיות ולהעמקה של שיתוף הפעולה הביטחוני ביניהן. הביטוי המשמעותי ביותר לכך הוא ההסכם ההיסטורי של ישראל ואיחוד האמירויות לנירמול מלא של היחסים, תמורת השעיית כוונותיה של ישראל לספח שטחים ביו"ש. הסכם זה מהווה תפנית אסטרטגית בעצם התעלמותו מן התנאי – פתרון הסוגיה הפלסטינית – שעד עתה בלם את הרחבת מעגל השלום עם ישראל. ככול שמדינות ערביות נוספות ילכו בדרך שפילסו האמירויות, כך תתעצם המשמעות האסטרטגית וההיסטורית של ההסכם. ואכן, קיים מאמץ ישראלי לנצל את התנופה המדינית שיצר ההסכם כדי לצרף מדינות ערביות נוספות למהלך הפיוס עם ישראל (המאמץ ממוקד בשלב זה בבחריין, עומאן, מרוקו וסודן).