תש"פ | 2020
העם היהודי ומוסדותיו עתירי משאבים, אך אלה כמובן אינם בלתי מוגבלים. גם בימי שגרה ישנה ״משיכת חבל״ מתמדת מתוך רצון לקדם סדרי יום שונים ואף מתחרים. עם זאת, בימי חירום, כאשר השגרה מופרת, נדרשת חשיבה מחודשת על סדרי העדיפויות של כלל העם היהודי, של הארגונים והמוסדות השונים בתוכו, ושל הכוחות והתורמים המניעים את פעולתו. קרי, המשבר מספק הזדמנות לזהות מחדש את החיוני לעומת החיוני-פחות, מחייב זיהוי כזה כדי שמשאבים מדולדלים לא יופנו לזירות שאינן הכרחיות, ומאפשר לעשות שינויים ורפורמות שקשה יותר להניע בימים של שגרה. העיסוק במסגרת זו בנושא הכלכלי יהיה מצומצם, משום שרובו נוגע להחלטות בשדה המקצועי המובהק (גירעון, ריבית, הבטחת הכנסה ועוד).
ישראל
הקצאת משאבים כלכליים ציבוריים נעשית בעיקר באמצעות הממשלה ועל פי סדרי העדיפויות שלה. בעת משבר יש למקד תשומת לב מוגברת בהקצאות אלה, ולוודא שהן מופנות למטרות החיוניות ביותר לטווח הקצר והארוך. משבר מגביר גם את הצורך באמון של הציבור בממשלה ובסדרי העדיפויות שלה, משום שכאשר הציבור נדרש לשלם מחיר (באבטלה, מיסים, קיצוץ בסיוע וכדומה) שיתוף הפעולה שלו מותנה בין השאר בקבלת המחיר כהכרח, ובהכרה שהמחיר הנדרש נובע מאילוצים המקובלים על הכלל. האופן שבה הוקמה הממשלה וגודלה ודאי שחקו במידת מה את האמון הנדרש של הציבור ביעילות מוסדות השלטון. אך לאחר שנה ויותר של משבר פוליטי, כינונה של ממשלת אחדות-חרום התקבל בהקלה מסוימת ואיזן את התמונה. בסופו של דבר, המבחן האמיתי יהיה באופן התפקוד של המוסדות, המשרדים והגופים האחרים הפועלים מטעם השלטון ובתוצאות שישיגו.
על פי כללים אלה יש לנהוג גם ביחס לסיוע של ישראל לכלל יהודי העולם. הסיוע צריך לנבוע מצרכים חיוניים, שאפשר להסבירם לציבור הנאלץ לשלם מחיר (עוד על כך בהמשך).
תפוצות
לקהילות המאורגנות בתפוצות יש ארבע משימות עיקריות בעת קביעת סדר העדיפות התקציבי בזמן משבר.
- לוודא שלקהילה יש משאבים לקיים את מוסדותיה העיקריים כך שיוכלו להתאושש לאחר המשבר.
- לסייע ליהודים במצוקה מקרב הקהילה, יחידים וקבוצות (לדוגמה, בבתי אבות).
- להשקיע בפעילויות הנגזרות מהמשבר שיש בהן גם פוטנציאל צמיחה לעתיד (לדוגמה, פעילות של יהדות אונליין).
- להשתתף בשם הקהילה היהודית בסיוע לקהילה הכללית, הן מטעמים של מהות (ערכים יהודיים) והן מטעמים של תדמית. זה הזמן לנצל רזרבות כספיות וקרנות שהצטברו בקהילות, שיועדו לעתות חרום ולטיפוח הדורות הצעירים.
כדי לעמוד בארבע משימות אלה, ולהבטיח את עתידה של הקהילה, יש לראות במשבר גם הזדמנות לריענון של סדרי ההקצבות, ולבחינה מחדש של המוסדות והארגונים, נחיצותם ומשמעות פעילותם. ראוי לוודא, עוד יותר מאשר בימים רגילים, שהדחף הטבעי להגן על הקיים, גם במקרים שהתיישן והתייתר, איננו מדלדל את משאבי הקהילה ומותיר אותה ללא אמצעים מספיקים לקיים פעילות רלבנטית שתבטיח את העתיד. המהלך שנרמז בדברי נשיא התנועה הרפורמית, הרב ריק ג׳ייקובס, לאיחוד מנהלי של תנועות היהדות הפרוגרסיבית באמריקה (רפורמים, קונסרבטיבים ורה-קונסטרוקטיבים),3 הוא דוגמה לסוג החשיבה הנדרשת בעת כזאת. בלי קשר לשאלה אם איחוד כזה יתקיים ואם לאו, ובלי להידרש לשאלה הספציפית האם דווקא איחוד זה רצוי, יש טעם בבדיקה רוחבית של מוסדות וארגונים רבים והעלאת שאלות דומות ביחס אליהם.