תש"פ | 2020
משבר המגפה עשוי להשפיע בדרכים שונות גם על יחסי יהודים ולא יהודים. כמה גורמים עיקריים יניעו השפעות כאלה. האחד – משברים חברתיים וכלכליים שיש בהם סכנת הקצנה כללית של החברה. הניסיון מלמד כי חברות במצב של מתח וקיטוב לעיתים אינן ידידותיות ליהודים. השני – בשל המשבר, תיתכן הקצנה של קבוצות אוכלוסייה ספציפיות שאינן אוהדות ליהודים, העלולות לנצל את המגפה כדי לצבור אוהדים. השלישי – קושי שלטוני במדינות השרויות במשבר להפנות משאבים פוליטיים וכלכליים להגנה על יהודים. הרביעי – תדמית היהודים כקבוצה עשויה להיות מושפעת מפעילות של יחידים וקבוצות בתקופת המגפה, בין אם לשלילה (היהודים אינם מקפידים על שמירת הכללים ופוגעים בשאר האוכלוסייה), אבל בהחלט גם לחיוב. העם היהודי יכול להבליט בתקופה כזאת את מחויבותו למלחמה המשותפת של כלל האנושות בנגיף, בתרומות כספיות, התנדבות, פיתוחים טכנולוגיים ורפואיים ועוד. החמישי – האופן שבו פעולותיה של ישראל כמדינה המתמודדת עם המשבר מקרינות על תדמית היהודים. כך, הן בהקשר להתמודדות פנימה, והן בהקשר לסיוע החוצה (כאמור, בפיתוח המצאות, טכנולוגיה, תרומות לקהילות נזקקות ועוד).
להלן כמה מהסוגיות שמקבלי החלטות בעם היהודי צריכים לעסוק בהן בהקשרים אלה:
אנטישמיות
התגברות בממדי תופעת האנטישמיות ניכרה במקומות שונים כבר בשנים שבטרם המשבר, והחלה לשחוק את התחושה, שרווחה בקבוצות יהודיות מסוימות, שמדובר בתופעה שהיא נחלת העבר. ניסיון היסטורי רב שנים מלמד שמשברים חברתיים, פוליטיים וכלכליים, כולל כאלה שמחולל עיקרי שלהם הוא מגפה, מספקים לה כר נרחב להתפשטות של שנאת יהודים. בהתאם, אם המשבר יימשך, וככל שיתברר שתוצאותיו החברתיות והכלכליות חמורות, על הקהילות היהודיות להיערך לתקופה של עליה משמעותית בתופעות האנטישמיות. היערכות זו צריכה לכלול מגוון של כלים: אמצעי הגנה פרו אקטיביים, גיבוש קואליציות עם קבוצות אוהדות, פעולה משותפת עם זרועות אכיפת החוק השונות, פעולת שתדלנות של ארגונים ואישים הקרובים לשלטון, חיזוק תחושת השותפות הקהילתית, אמצעי חירום לתגובה והתמודדות עם טראומה, ועוד.
תפקידה של ישראל בהקשר לתופעה זו כולל שלושה סעיפים עיקריים. הראשון – שיפור היכולת לקלוט יהודים ולשמש להם כמקלט במקרה שייאלצו, או ירצו, לעזוב את המדינות שהם מתגוררים בהם. השני – שיתוף פעולה עם קהילות היהודים בתפוצות והארגונים המייצגים את האינטרסים שלהם. ישראל צריכה לקחת בחשבון שליהודים בתפוצות יש הבנה טובה יותר של סביבתם ושל הכלים העומדים לרשותם, ועל כן מוטב שתפעל בתיאום עם יהודים אלה ככל שניתן (כולל, במקרים משמעותיים, לשקול פגיעה מסוימת באינטרס הישראלי הישיר לטובת מלחמה באנטישמיות). השלישי – פעילות סמויה וגלויה לשמירה על קהילות יהודיות בהפעלת הזרועות השונות שיש למדינה יכולת להפעיל, בתחומים כמו מודיעין, חקירות, אבטחה וכדומה. בזירה זו עשויים להיות מקרים שבהם ישראל תבחר, מסיבות של חשאיות, שלא לתאם את פעולותיה עם הקהילות היהודיות. גם ישראל צריכה להיערך לתקופה ארוכה של פעילות כזאת, ולוודא שמוסדותיה ערוכים ברמה הארגונית לקיים אותה באופן שוטף.
סיוע לאחרים
הקהילות היהודיות בתפוצות, וגם ישראל (ואפשר, אולי רצוי גם במסגרת של שיתופי פעולה), צריכות למצוא דרך להבליט את הסיוע של יהודים לקבוצות ובודדים הנקלעים למשבר. יהודים כמובן משתתפים בפעילות תומכת כל העת, בתרומות ובהתנדבות, אך בתקופת משבר חשוב שהפעילות תעשה, וגם תדגיש את הקשר לקהילה היהודית. פעילות בשם הקהילה מתבקשת קודם כל מטעמים עקרוניים של הצורך לתרום לקבוצות חלשות יותר ולהפגין הזדהות עם כלל האנושות בתקופת משבר. פעילות כזו גם תסייע בשיפור תדמיתה של הקהילה היהודית בתקופה מתוחה, ותקל על מציאת שותפים לקואליציות במקרה של התנכלות ליהודים.
ישראל יכולה וצריכה לנצל את תקופת המשבר כדי לשפר את יחסיה עם מדינות וקבוצות שיש ביכולתה להגיש להן עזרה. כמובן, בתקופה שבה המשאבים מועטים והצרכים דחופים, יש לשקול בקפדנות מתי ניתן ומתי לא ניתן לסייע לאחרים (עניי עירך קודמים). אולם ברור כי לעיתים במחיר שאינו גבוה ניתן להגיש סיוע שתועלתו רבה, ושאת הדיווידנד ממנו אפשר יהיה לקצור לטווח ארוך. מכיוון שכך, החלטות בנושאים הנוגעים לסיוע למדינות וקבוצות אחרות בתקופת המשבר צריכות להיות בטיפול של גוף מתכלל, כמו המטה לביטחון לאומי, ולא להישקל בגופים שטווח השיקולים שלהם מוגבל לזירה ספציפית (אוצר, בריאות, נושאים אסטרטגיים וכדומה).
