תש"פ | 2020
במחקר הסוציולוגי-חברתי מקובל להתייחס לחמישה שסעים מרכזיים המאיימים על אחדותה של החברה הישראלית:1 פוליטי, דתי (ציר המסורת), מעמדי (כלכלי), לאומי (יחסי יהודים-ערבים) ועדתי. בשנים האחרונות, המחקר מצביע על כך שהשסע העדתי מאבד מחשיבותו.2 בהתאם, במדד זה נתייחס לארבעה שסעים/ גורמי קיטוב.
קיטוב פוליטי
בבואנו לבחון האם קיים קיטוב פוליטי בישראל ומה מגמתו, ניעזר בהגדרות מקובלות. ציר העמדות במרחב הפוליטי הישראלי נע בין ימין ושמאל. המערכת הרב מפלגתית בישראל הציבה מפלגות מובהקות בשני הקצוות, ובמקביל אפשרה את קיומן של מפלגות מרכז (אידאולוגית, ומבחינת נכונותן לחבור למפלגות משני הצדדים). בחינת המצב והמגמות מסתמכת על תוצאות הבחירות לכנסת, ועל סקרי דעת קהל.
תוצאות הבחירות לכנסת
בבחינת תוצאות ההצבעה לכנסת בשנים האחרונות, בחלוקה למפלגות הימין (ליכוד, ישראל ביתנו, ימינה, הבית היהודי והאיחוד הלאומי), מפלגות השמאל (עבודה, מרצ, המפלגות הערביות) וכל השאר, אנו רואים מגמה של התרחבות גוש הימין, והצטמצמות גוש השמאל (גרף 1). מפלגות שאינן משויכות אידאולוגית לצד כזה או אחר מקבלות נתח גדול יותר ממספר המושבים בכנסת לעומת העבר (בשלוש מערכות הבחירות האחרונות מפלגת המרכז כחול לבן קיבלה 35, 33 ו-33 מנדטים, בעוד שהליכוד קיבל 35, 32 ו-36).
סקרי דעת קהל
סקר מכון פיו משנת 2016 מחלק את הזירה הפוליטית בישראל לשלוש קבוצות: ימין, מרכז ושמאל. על פי נתוני הסקר, רוב האוכלוסייה היהודית בישראל מציבה את עצמה במרכז (55 אחוז מכלל הציבור היהודי, 62 אחוזים מהציבור החילוני), 8 אחוז מגדירים עצמם תומכי שמאל, ו-37 אחוזים מגדירים עצמם תומכי ימין.3
בסקרי המכון למדיניות העם היהודי מוצעת חלוקה לחמש קטגוריות: שמאל, שמאל-מרכז, מרכז, ימין-מרכז וימין. ריווח הקטגוריות על ציר האידיאולוגיה מחדד את עוצמת ההזדהות עם הצד הימני (33.5 אחוז מגדירים עצמם תומכי ימין, 26 אחוז מגדירים עצמם תומכי ימין מרכז), שגדלה בעיקר על חשבון גוש המרכז (24.5 אחוז) כאשר 11.1 אחוז מגדירים עצמם מרכז שמאל.
גם סקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה, הבוחנים השתייכות למחנה פוליטי, מציעים מנעד של חמש אפשרויות: ימין, ימין מתון, מרכז, שמאל מתון, ושמאל. בדומה לסקרי המכון ולסקר פיו, קבוצת הימין היא הקבוצה הגדולה ביותר, כשהקבוצה הבאה אחריה היא קבוצת המרכז (גרף 2). בשני הסקרים המציגים חמש קבוצות, ההכרעה האם לצרף את שתי קבוצות הביניים למרכז או לקבוצות הקצה, היא שתקבע את הרושם הכללי על מצב הקיטוב. כך או כך, מכלל הסקרים עולה שהישראלים אינם מתחלקים בין שתי קבוצות מקוטבות אידאולוגית.
הנתונים מעידים כי בישראל קיימים פערי הזדהות בין קבוצות, אולם מרבית האוכלוסייה נמצאת במרכז. בנוגע למגמות: בעוד שבתוצאות הבחירות הפערים מצטמצמים, בסקרי דעת הקהל נראה כי בשנת 2019 הפערים התרחבו, אולם המגמה המצטיירת מעורבת.
קיטוב דתי (ציר המסורת)
הנתונים מלמדים על קשר הדוק בין השקפה פוליטית ובין שמירת מסורת. חילונים מצביעים בשיעורים גבוהים לכחול- לבן, מסורתיים ודתיים מצביעים בשיעורים גבוהים יחסית לליכוד, וחרדים לש״ס או יהדות התורה. שיעורים אלו גדלו ברוב הקבוצות לאורך שלוש מערכות הבחירות האחרונות.
אוכלוסיית ישראל נאמדת (31 בדצמבר 2019) בכ-9,136 אלף תושבים, 74.1 אחוזים מהם יהודים (כ-6,772 אלף) כ-21 אחוזים ערבים (1,916 אלף) ו-4.9 אחוז אחרים (כ-448 אלף).4 בקרב היהודים מקובלת חלוקה על פני ציר שמירת המסורת, מחילונים ועד חרדים. על פי נתוני הלמ״ס 10 אחוז מהיהודים מגדירים עצמם חרדים; 11 אחוז – דתיים; 13 אחוז – מסורתיים דתיים; 22 אחוז- מסורתיים לא כל-כך דתיים; ו- 43 אחוז – לא דתיים, חילונים.5 למיקום על הרצף יש משמעות כאשר קבוצת ההשתייכות משפיעה על עמדות בנושאים שונים, ולמעשה הופכת למשתנה מתווך של קיטוב.
שאלת התדמית של קבוצות שונות בחברה מאפשרת לעמוד על טיב היחסים ביניהן, ועל תפיסת קבוצות באוכלוסייה את חברי הקבוצות האחרות. השאלה שנשאלת במסגרת סקר הפלורליזם של המכון למדיניות העם היהודי בוחנת איך רואים חברי קבוצות שונות את תרומתן של קבוצות אחרות לשגשוגה של מדינת ישראל. שתי הקבוצות המקבלות מידי שנה את הציון הנמוך ביותר הן קבוצת הערבים וקבוצת החרדים.
גרפים 3 ו-4 מתארים כיצד נתפסת תרומתן של שתי קבוצות הקצה על ציר המסורת – חילונים וחרדים – על ידי קבוצות אחרות. בעוד שברור שכל קבוצה תיטה לחשוב כי תרומתה-שלה לחברה גבוהה, מה שחשוב הוא הפער בין הקבוצות. כפי שניתן לראות, הפערים בתפיסת התרומה של הקבוצה החרדית גבוהים מאוד (כ-80 אחוז). לעומת זאת, הפערים בתפיסת התרומה של הקבוצה החילונית קטנים. החרדים מעריכים את תרומתם של החילונים לחברה פחות מקבוצות אחרות, אבל עדיין בשיעורים גבוהים. לעומת זאת, הערכת החילונים את תרומתם של החרדים נמוכה מאוד. פערים אלו מצביעים על קיטוב שמוצא ביטוי, בין היתר, במאבק הפוליטי בנושאי דת ומדינה בישראל, שנתפס בעיקר כמאבק בין חרדים לבין שאר הציבור.
קיטוב מעמדי (כלכלי)
ההערכה השנתית לשנת 2016, התייחסה בהרחבה לשתי קבוצות המתקיימות בישראל זו לצד זו – “אומת הסטארט אפ״ ו״אומה בקיפאון”. לאחת יש משרות ושכר יציב, לשנייה אין ביטחון תעסוקתי ולעיתים היא נאלצת להילחם על זכויות בסיסיות.6 מחקרים מצביעים על כך שאי שוויון כלכלי, גובה מחיר חברתי, גם אם אין לו השפעה על הצמיחה במשק.
הכלי המקובל לאומדן פערי הכנסה ואי שוויון בחלוקת הכנסות הוא מדד ג’יני, הבוחן פערים בין עשירונים שונים באוכלוסייה. ערכי המדד נעים בין 0 (שוויון) ל-1 (אי שוויון). לאחר שהגיע לשיא בשנת 2006, אנו רואים במשך תקופה ארוכה מגמת ירידה בציון המדד (כלומר, צמצום באי שוויון ובפערים הכלכליים בין קבוצות בישראל).
בכנס שנערך ביוני 20197 הסביר נגיד בנק ישראל שלמרות "הירידה בשיעורי" אי- השוויון בישראל גבוהה ביחס למדינות המפותחות (מדד ג’יני עמד על 0.34 בישראל, לעומת ממוצע של 0.32 בקרב מדינות ה- OECD, מה שממקם אותנו ברשימת עשר המדינות עם רמת אי השוויון הגבוהה ביותר).
מדד נוסף לאומדן אי-שוויון הוא מדד חומרת העוני. מדד זה לוקח בחשבון את נתוני הביטוח הלאומי את שיעורי העוני ואת הפער הקולקטיבי של אנשים מקו העוני (האם אנשים נמצאים קרוב לקו העוני, או מרוויחים מאות שקלים מתחת). נתוני המדד על שיעורי העוני דומים מאוד לממצאי מדד ג’יני. בשנים האחרונות ניכרת מגמת ירידה בשיעורי העוני. בשנת 2018 ירד עומק העוני בכ-5 אחוז ועמד על 33.3 אחוז. גם במדד חומרת העוני חלה ירידה (אחרי עליה בשנת 2017), והוא עמד על 16.4 אחוז בשנת 2018. במדדים קיימת תנודתיות החל מ-2012 אולם המגמה הכללית מצביעה על ירידה.8
קיטוב לאומי (יהודים ערבים)
בבחינת מערכת היחסים של יהודים וערבים בישראל בחרנו להתמקד בשני משתנים: עד כמה הפרט מרגיש חלק מהחברה הכללית; ועד כמה כל קבוצה תופסת את חברי הקבוצה האחרת כקיצונים פוליטית. בסקרי הפלורליזם של המכון למדיניות העם היהודי נבחנת תחושת הנוחות לחיות בישראל. שיעור המשיבים “מאוד נוח” ו״די נוח” גבוה מאוד, הן בקרב יהודים (89 אחוז ב-2020) והן בקרב ערבים (85 אחוז ב-2020).
שאלה בנוסח דומה מופיעה במדד המכון הישראלי לדמוקרטיה: “באיזו מידה אתה מרגיש את עצמך חלק ממדינת ישראל ובעיותיה.” הפערים בין הציבור היהודי לבין הציבור הערבי במענה לשאלה זו גדולים יותר. בעוד שרוב מכריע בציבור היהודי מרגיש חלק ממדינת ישראל, שיעור המשיבים בקרב הציבור הערבי שחשים ״חלק ממדינת ישראל״ ירד ב-2015 אל מתחת לרף החמישים אחוז, ולמרות העלייה הקלה בשנים האחרונות, עדיין עמד על 41.9 אחוז בשנת 2019 (לעומת 58 אחוז שהשיבו כי הם מרגישים כך “במידה מועטה” או “בכלל לא”).
שאלה נוספת שבחנו היא “כמה מהערבים בישראל/ מהיהודים בישראל קיצונים פוליטית”. הפער העיקרי בין הקבוצות הוא בתפיסת שיעור הערבים הקיצונים. עם זאת, שינוי בולט (מ-2018 ל-2020) נמצא בשיעור הערבים הסבורים שחלק ניכר מהיהודים בישראל קיצונים.
