תש"פ | 2020
מנוע חשוב בעיצוב זהות היהודים בתפוצות הוא מערכת היחסים בינם לבין החברה הלא יהודית.9 כיווני השפעה מנוגדים – מחד הרצון להשתלב, ומאידך הרצון לשמר מאפיינים ייחודים – מדגישים (כמו במקרה הישראלי) מספר גורמי קיטוב. בין המאפיינים המוזכרים במחקרים המתארים פערי עמדות בתפוצות ישנם מאפיינים אידאולוגיים; הזדהות עם זרמים ביהדות; מאפיינים בין דוריים; השפעת הנישואים המעורבים; והקשר לישראל.
קיטוב פוליטי-אידאולוגי ובין זרמים
יהודים נוטים, יותר מקבוצות אחרות בארה״ב, להצביע למפלגה הדמוקרטית ולהזדהות עם עמדות ליברליות.10 נטייה זו התגברה מעט מאז שנות השמונים. אולם היהודים אינם קבוצה הומוגנית, והקיטוב הפוליטי בין קבוצות יהודיות מקביל להשתייכות לזרמים דתיים. האורתודוכסים נוטים יותר לעמדות שמרניות ולתמיכה במפלגה הרפובליקאית, בעוד שהקונסרבטיבים והרפורמים נוטים לעמדות ליברליות ולתמיכה במפלגה הדמוקרטית.
סקרי דעת הקהל של ה-AJC שינו בסקרים שנערכו בשנים 2018-19 את ההגדרות ויצרו הבחנה בתוך האורתודוכסים בין חרדים לאורתודוכסים מודרניים. בשנים 2012 עד 2017 ירדה בהדרגה מידת ההזדהות של האורתודוכסים עם המפלגה הרפובליקנית מ-48.9 אחוזים ל-43.2 אחוזים בהתאמה. אם ממשיכים לבחון את סך האורתודוכסים, ב-2017 עלתה תמיכתם במפלגה הרפובליקנית ל-45 אחוזים וב-2019 ל- 54.7 אחוזים. אולם החלוקה לשתי קבוצות של אורתודוכסים מאפשרת להבחין בדקויות. בקרב האורתודוכסים המודרניים התמיכה במפלגה הרפובליקנית בשנת 2018 עמדה על 30.4 אחוז וירדה ל-26.5 אחוז ב-2019, בעוד שבקרב החרדים התמיכה ברפובליקנים ב-2018 עמדה על 57.4 אחוז וב-2019 עלתה ל-68.1 אחוז. בקרב מי שמוגדרים חילונים או ״סתם יהודים״ ובקרב הקונסרבטיבים, ישנו רוב למפלגה הדמוקרטית, שגודלו משתנה. גם בקרב הרפורמים ישנו רוב, והמגמה הכללית היא של עליה (מ- 56.1 אחוזים ב-2012 ל- 64.1 אחוזים ב-2019).
כפי שציינו בהערכה השנתית לשנת 2017, לפערים בין הזרמים בהשקפה האידאולוגית והפוליטית ישנה השפעה על אסטרטגית ההשתלבות בחברה ובזהות האמריקאית. האסטרטגיה הליברלית דוגלת באימוץ ערכי הפלורליזם, הסובלנות והשוויון, תוך הפחתת מאפיינים דתיים ותרבותיים המעצימים את השוני. האסטרטגיה השמרנית חולקת את התרבות וערכי המוסר עם הכלל, אבל מממשת אותם בקהילה, על פי מסורותיה ותוך קידום ההישרדות והרווחה של הקבוצה.
היחס לקהילה הגאה
כדי לבחון כיצד משתקף הפער האידיאולוגי ביחסם של יהודים לנושא חברתי כללי, בחנו שאלות הנוגעות להומוסקסואליות. מכון פיו בחן את עמדות היהודים בנושא זה בשתי נקודות זמן, בשנת 2014 ובשנת 2007. באופן כללי, הנתונים מצביעים על הסכמה רחבה בקרב כלל היהודים שיש ״לקבל את ההומוסקסואליות״ (79 אחוזים בשנת 2007 ו- 81 אחוזים ב-2014). סקר נוסף שבחן את שיעור התמיכה בנישואים חד מיניים בשנת 2018, מצא שיעור דומה, וגבוה, בקרב יהודי ארה״ב (77 אחוזים).11
יחד עם זאת, בשאלה זו ניתן לזהות הבדלים על בסיס פוליטי-אידאולוגי (73 אחוז מהדמוקרטים תומכים, לעומת 19 אחוז בקרב הרפובליקאים; 50 אחוז מהליברלים לעומת 13 אחוז מהשמרנים) ופערים בין דוריים (34 אחוזים מדור הבייבי בום מסכימים, לעומת 25 אחוז בלבד בדור ה-Y). הסקרים המדוברים אומנם אינם בוחנים השתייכות של יהודים לזרמים, אבל בוחנים את מידת החשיבות שיש לדת בחיי המשיבים. בקרב אלו שאומרים שיש לדת חשיבות גבוהה, 61 אחוז סבורים שיש לקבל את ההומוסקסואליות, בקרב אלו שאומרים שיש לדת חשיבות כלשהי בחייהם 91 אחוז מקבלים את ההומוסקסואליות, ובקרב מי שאין לדת חשיבות ממשית בחייהם 90 אחוז מקבלים את ההומוסקסואליות.12 קרי, התמיכה עולה כאשר מרכזיות הדת בחיי המשיב יורדת.
קיטוב בין דורי
סקרי ה-AJC בוחנים עד כמה היהדות נתפסת כמרכיב חשוב בחייהם של המשיבים. מרבית המשיבים, ללא קשר לגיל, רואים ביהדות מרכיב חשוב בחייהם. יחד עם זאת, בני השבעים ומעלה נוטים יותר לראות ביהדות מרכיב חשוב יותר בחייהם, בעיקר לעומת בני 30-39. מסקר פיו 2013 עולה גם ששיעור היהודים שהם חסרי דת (כלומר, אומרים שאין להם דת, אבל קשורים ליהדות באופן אחר) הולך ועולה ככל שגיל הנבדקים יורד. אבחנה זו גוררת פערים משמעותיים בעמדות ופרקטיקה בין דורות שונים.
השפעת הנישואים המעורבים
תופעת הנישואים המעורבים בארה״ב רווחת בעשורים האחרונים, ולא רק בקרב יהודים.13 בפרויקט הדיאלוג של המכון (2016), שעסק במנעד היהודי בעידן של זהות גמישה, הקדשנו פרק לתופעה זו.14 התיאוריה הרווחת היא שנישואים מעורבים משפיעים על הקשר לקהילה המקומית וליהדות. וורטהימר וכהן (2014) מראים כי למשפחות מעורבות יש קשרים רופפים יותר לקהילה היהודית וליהדות לעומת משפחות בהן שני בני הזוג יהודים. מהנתונים עולה כי מי שנשואים לבני זוג יהודים מקיימים יותר פרקטיקות יהודיות לעומת נשואים לבני זוג שאינם יהודים, אך גם לעומת רווקים.
עם זאת, ישנם נתונים (ששון ואחרים 2017),15 המצביעים על הידוק הקשר של ילדי הזוגות המעורבים ליהדות בשנים האחרונות.
שאלת הקשר לישראל
בספר “הפוליטיקה של יהודי ארצות הברית” מוצג ניתוח מתאמים המציג גורמים שונים העשויים להשפיע על הקשר של יהודים אמריקאים לישראל, בהתבסס על שתי שאלות – “עד כמה אתה מרגיש מחובר רגשית לישראל” ו״עד כמה אתה דואג לישראל”. ציון המתאם נע בין 0 ל-1 או (1-). ככל שהמספר קרוב יותר לאפס, המשמעות היא שאין קשר בין המשתנים. וככל שהוא קרוב יותר ל-1 (או 1-) הקשר חזק יותר. בגרף 9, אורך הקו (ציר ה-X) מצביע על עוצמת הקשר לישראל בכל אחת מהשאלות, ועל פי משתנים דמוגרפים שונים. ניתן לראות שלמשתנים שנבחנו עד כה – פוליטיקה ואידאולוגיה, השתייכות לזרם וגיל – ישנה השפעה על הקשר עם ישראל (לזרם יותר מאחרים). עוד נמצא שההשתייכות לזרם, וההזדהות המפלגתית, משפיעות יותר על תחושת החיבור לישראל מאשר על הדאגה לישראל. המשתנה הדמוגרפי שנמצא כמשפיע ביותר הוא הגיל. יהודים מבוגרים נוטים לחוש קרבה גדולה יותר ולדאוג יותר לישראל.
ישראל והפוליטיקה
בסקר AJC מוצגות מידי שנה שאלות הנוגעות לסכסוך הישראלי-פלסטיני. בחנו שלוש מהן: עמדה על פינוי התנחלויות, תמיכה או התנגדות למדינה פלסטינית, ופתרון שתי המדינות. הנתונים מלמדים כי קיימים פערים בין קבוצות ומגמות השינוי מעורבות. מרבית היהודים המצהירים על עצמם כי הם תומכי הרפובליקאים (65.1 אחוזים בשנת 2018, ו-48.9 אחוזים בשנת 2019) מתנגדים או מתנגדים מאוד לפתרון שתי המדינות, בעוד שמרבית הדמוקרטים (72 אחוז ב-2018, ו-76.1 אחוז ב-2019) תומכים או תומכים מאוד בפתרון שתי המדינות (אין די נתונים לבחון את הפערים לאורך זמן). בשאלת פינוי ההתנחלויות מרבית הרפובליקנים היהודים מתנגדים לפינוי (72.2 אחוז ב- 2013, ו-52.2 אחוז ב-2019), ומרבית הדמוקרטים (69.9 אחוז ב-2018 ו- 76.5 אחוז ב-2019) בעד פינוי מלא או חלקי של ההתנחלויות. יחד עם זאת, בגרף ניתן לראות שבכל האפשרויות (פינוי מלא, חלקי וכלל לא) מגמת הקיטוב (הפער) בירידה, בעיקר בשל ירידה בהתנגדות של הרפובליקאים לפינוי. בשאלת המדינה הפלסטינית ניתן לראות פערים על רקע פוליטי, כאשר מרבית הדמוקרטים (69.2 אחוז) בעד, בעוד שאצל הרפובליקאים רק 29.7 אחוז בעד. לא ניתן להצביע על מגמה ברורה לאורך זמן.
סקר פיו משנת 2019 מספק תובנה נוספת על ההבדלים בין יחסם של יהודי ארצות הברית לממשלת ישראל, לבין יחסם לציבור בישראל. בבחינה זו ניכרים הפערים בין דמוקרטים לבין רפובליקאים. התמיכה בציבור הישראלי דומה למדי (כשהרפובליקאים תומכים יותר, אך לא בפער גדול). לעומת זאת, כאשר מדובר בתמיכה בממשלת ישראל הפער ממשי: בקרב רפובליקאים היא עומדת על 94.7 אחוז, שרובם (68.4 אחוז) תומכים מאוד. בקרב הדמוקרטים שיעור התמיכה הוא 58.1 אחוז, כאשר רובם המכריע (46.5 אחוז) תומכים, אבל לא תומכים מאוד.
זרמים והקשר לישראל
במרבית הסקרים, האורתודוכסים נוטים להסכים יותר מקבוצות אחרות עם האמירה כי דאגה לישראל היא מרכיב חשוב / חשוב מאוד ביהדותם. יחד עם זאת, שיעור המסכימים עם אמירה זו בקרב שאר הקבוצות גבוה מ-50 אחוז. סקרי AJC וסקר פיו 2013, מלמדים על קיטוב בשאלה זו על רקע השתייכות לזרם, ועל פערים מעמיקים. הפער המקסימלי בין קבוצות, שעמד על כ- 27 אחוז בשנת 2000, עלה לכ-55 אחוז בשנת 2019.16
