תש"פ | 2020
הערכה שנתית 2020
- פתח דבר
- הקדמה מאת דניס רוס וסטוארט אייזנשטאט
- המלצות מדיניות
- מגמות
- סקירות רוחב
- מדדים
- דו"חות המכון
- מצב הרוח
בתקופה של אי-יציבות פנימית ובינלאומית, מנהיגים פוליטיים במשטרים דמוקרטיים מערביים נעשים ערים יותר למניעים הסמויים של גורמים עוינים למערכת השלטונית. בקרב גורמים רדיקליים אלה, החלוקים ביניהם כמעט בכל נושא למעט ניצול האיבה ליהודים, רבים רואים ביהודים טרף קל בדרכם לערער את הסדר הליברלי העולמי.
ערנות מוגברת זו הובילה במהלך 2019 לכך, שיותר דמוקרטיות מערביות פעלו ליצירת מסגרות משפטיות שתיאבקנה באנטישמיות. כך הצו הנשיאותי של דונלד טראמפ בדצמבר 2019, שמטרתו מאבק נגד אנטישמיות בקמפוסים של המכללות בארה״ב. כך החלטתו באותו החודש, של נשיא צרפת עמנואל מקרון, לאמץ את הגדרת האנטישמיות הברית הבינלאומית להנצחת זכר השואה (IHRA). כך מינויים של נציגים מיוחדים לטיפול באנטישמיות במספר ארצות מערביות. כך גם הדו״ח של האו״ם על האנטישמיות, שבאופן בלתי-צפוי התקבל בהסכמה פה אחד. כל המהלכים האלה משקפים התייצבות מערכתית נגד השנאה ליהודים.
דומה שחלק מהמשטרים הדמוקרטיים במערב הגיעו לאחת או יותר מההבנות הבאות, שיש ביניהן קשרי גומלין: (1) יהודים אינם יכולים להיאבק באנטישמיות ללא התערבות ממלכתית; (2) אלה הרוחשים שנאה “אינסטינקטיבית” ליהודים נוטים לרחוש בוז גם למדינה הליברלית; (3) היהודים נתפסים ע״י גורמים אנטי-ליברלים כמייצגים מהותיים של המדינה הליברלית, והתקפות על יהודים נתפסות כדרך לפגיעה בסדר הליברלי; (4) בין האנטישמים יש גורמים (לעיתים כאלה הנתמכים על ידי משטרים לא-דמוקרטים) שכוונתם לערער את הדמוקרטיות המערביות. מכאן שהאנטישמיות איננה רק סוגיה חברתית אלא גם סוגיה של ביטחון לאומי. (5) מאבק באנטישמיות מצריך מסגרות (חקיקה, שיפוט, אכיפה) ממלכתיות של התערבות בדרג הבכיר ביותר.