תש"פ | 2020
הדיאלוג המובנה של המכון למדיניות העם היהודי לשנת 2020 עוסק ב"השפעת האנטישמיות על זהות יהודית". זאת, על רקע מגמת עלייה בעמדות אנטישמיות ובפעולות אנטישמיות בארצות הברית. מטרתו של הדיאלוג לדון בהשפעה שיש למגמה זו על יהודים באמריקה, במיוחד בהקשר להתנסותם כיהודים באמריקה ולזהותם היהודית. במסגרת הדיון עסקנו גם באסטרטגיות של מלחמה באנטישמיות ובמיוחד בשאלה אם כדאי שהקהילה היהודית תשלב כוחות עם קהילות של מיעוטים אחרים במלחמה נגד גזענות. אם כי, המחקר עצמו לא נועד להציע אסטרטגיות אופרטיביות, אלא לקבל מושג כיצד יהודים באמריקה רואים את עצמם ביחס לאוכלוסיות אחרות, ועד כמה עמדותיהם משפיעות על האופן שבו הם חווים את האנטישמיות.
התיאור והניתוח במאמר זה מתבססים על שני מקורות: שאלון מקוון שהמשיבים מילאו במהלך התכנסויות הדיאלוג, ודברים שנאמרו בהתכנסויות עצמן. לדיאלוג תוכננו 12 מפגשים דיגיטליים עם פדרציות יהודיות וארגונים אחרים, כגון תאי "הִלֵל" בקמפוסים אוניברסיטאיים. חמישה מהם כבר התקיימו. אנו מצפים לכ-120 משתתפים בסך הכל. המשתתפים הם בני כל הגילים, כאשר רבים מהם צעירים (בגילאים 20-40).
מבנה הזהות היהודית
סוציולוגים דוגמת הרברט גאנס ומרי ווטרס ניסחו קונצפט של זהות אתנית סמלית או אופציונלית לקבוצות אתניות לבנות באמריקה (כגון אמריקנים ממוצא, אירי, איטלקי או פולני). קונצפט זה מתייחס לבחירה של אמריקנים לבנים האם וכיצד להציג או להדגיש את זהותם האתנית ואת התרבות או הסמלים המזוהים עם זהות זו (לדוגמה מזון, מוסיקה, חגים, לבוש). אמריקנים לבנים רבים אכן בוחרים להציג את זהותם זו בהזדמנויות שונות כזהות אתנית, כאשר הסמלים המדוברים מוסיפים לחייהם "צבע" ועניין. למיעוטים אמריקניים הנבדלים בצבע עורם, או שלזהותם האתנית יש מאפיינים פיסיים (אסיאניים, לדוגמה) יש פחות יכולת בחירה או אופציות באשר להצגת זהותם. זאת, משום שאמריקנים אחרים מבחינים בכך שהם שחורים, אסיאניים או היספאניים, בין שרצונם בכך ובין שלאו. ליהודים יש נציגות בשתי קבוצות אלה של זהות. הרוב המכריע של היהודים הם לבנים, ולכן הם נהנים מאתניוּת אופציונלית או סמלית. ומצד שני, משמעותן של תופעות של אנטישמיות הן כי אחרים הם הקובעים את זהות היהודים, בין שרצונם בכך ובין שלא. אם יהודים מותקפים או מופלים משום שהם יהודים, אזי היהודים אינם הבעלים הבלעדיים של זהותם. מבחינה זו, זהות יהודית דומה יותר לזהות שחורה או היספאנית.
העלייה באנטישמיות
רוב גדול מאוד מן המשיבים לסקר הדיאלוג של המכון למדיניות העם היהודי חשים כי אנטישמיות כיום היא עניין חמור יותר מכפי שהיתה לפני עשר שנים. תחושה זו נתמכת גם בנתונים אחרים (ראו נתונים במדד האנטישמיות, עמוד 93). בארבע השנים האחרונות היתה עלייה גם בשיעור הדעות האנטישמיות וגם בשיעור התקריות האנטישמיות. בדקנו האם מגמה זו השפיעה על הרגשת הביטחון שיש ליהודים באמריקה. במשך שנים רבות הרגישו יהודים אמריקנים כי אמריקה היא מקום ״שונה״ מהותית ביחסו ליהודים לעומת מקומות אחרים בעולם. יהודים אמריקנים לא סבלו מאנטישמיות אלימה ותוקפנית, כזו שסבלו ממנה יהודים במקומות אחרים, כמו יבשת אירופה. בדיוני הדיאלוג, רוב (למעלה מ-60%) מן המשיבים אמרו שהעלייה באנטישמיות זיעזעה במידת מה את ביטחונם בארצות הברית, אולם כי "אמריקה עדיין שונה" כשלושת רבעי מן המשיבים אמרו כי לא שקלו ואינם שוקלים מעבר לישראל.
תגובות על העלייה באנטישמיות
עשר או עשרים שנה לפני ארצות הברית החלה להירשם באירופה מגמת עליה באנטישמיות. תגובות יהודיות לכך באירופה כללו, בקוטב אחד, הורדת פרופיל או הסתרה של יהדוּתם של היהודים – ובקוטב השני הדגשה שלה. על פי סקר של האיחוד האירופי משנת 2019, 71% מן היהודים אמרו כי הם מסתירים את היותם יהודים, לפחות מפעם לפעם. אך התגובה האלטרנטיבית, , היא להפנות עורף לחברה הכללית, לפנות פנימה, לתוך הקהילה היהודית, ולחזק את שמירת המצוות ואת המחוייבות ליהדות. את התגובה מן הסוג השני קשה מאוד למדוד, והידע שלנו בנוגע אליה מתבסס בעיקר על עדויות מהשטח, ופחות על מחקר.
במסגרת הדיאלוג חקרנו האם שני סוגי תגובות אלה התרחשו גם בארצות הברית.קצת פחות ממחצית מכלל המשתתפים בדיאלוג משיבים אמרו כי העלייה באנטישמיות בארה"ב לא שינתה את האופן שבו יהודים מבטאים את היותם יהודים. אולם כשליש (29%) אמרו כי לפחות חלק מן היהודים מנסים להסתיר, או לטשטש, את היותם יהודים כ-15% אמרו כי יש בין היהודים מי שמבטאים את זהותם היהודית דווקא בצורה בולטת יותר. במפגשי הדיאלוג בניו יורק, לדוגמה, סיפרו משתתפים על ידידים ומכרים שלהם, שבדרך כלל גילו אדישות כלפי זהותם היהודית, אך הונעו להשתתף בצעדה נגד אנטישמיות בברוקלין, לאחר התקפות האלימות נגד הקהילה החסידית.
אסטרטגיות נגד אנטישמיות
כאשר שאלנו על שורשי של האנטישמיות, כשלושת רבעי מכלל המשיבים ענו כי היא קשורה לעלייה הכללית בגזענות. בהתאם, 95% מהמשתתפים גם אמרו כי "מומלץ שהקהילה היהודית תיצור קואליציות עם קבוצות אחרות לשם מאבק בגזענות". כמו כן למעלה משני שלישים מהמשתתפים אף אמרו כי לשם המאבק בגזענות, על הקהילה היהודית תגבש קואליציות עם קבוצות שעימן יש לה חילוקי דעות חריפים ביחס לנושאים אחרים, כגון ישראל והפלסטינים. חלק ממפגשי הדיאלוג נערכו לאחר המחאות שפרצו בעקבות הרג הצעיר השחור ג'ורג' פלויד במינסוטה. במפגשים אלה דיברו משתתפים רבים, במיוחד הצעירים, על מעורבותם במחאות אלה ועל הקשר בינן לבין המאבק נגד האנטישמיות. גישה זו שמה דגש על המשותף בין יהודים לבין קבוצות אחרות, לדוגמה השחורים: כי בשני המקרים מדובר במיעוטים, שגורמים חיצוניים עוינים כופים עליהם את הגדרות הזהות שלהם.
תפקידה של ישראל
המשתתפים הבינו את שאלתנו על תפקידה של ישראל במאבק באנטישמיות ברמות רבות ומגוונות. חלקם ענו כי מדינת ישראל, כמדינת העם היהודי, חייבת ואף יכולה לייחד משאבים, מימון, יכולות ארגון וכדומה לשם סיוע, ברמה הטקטית, למאבק נגד אנטישמיות. אולם משתתפים רבים הבינו שאלה כזו כמתייחסת לרמה מהותית יותר, ודנו בשאלה עד כמה אופיין של המדיניות ושל החברה הישראלית תורם לאנטישמיות או להפך – ממתן אותה. כך, לדוגמה, היו משתתפים שחשבו כי ישראל ממתנת את האנטישמיות, משום שהיא מגדלור, מקור השראה של חברה דמוקרטית. אחרים, לעומתם, התמקדו בתרומה הישראלית לאנטישמיות בשל יחסה לפלסטינים ובאופן כללי – בשל הסכסוך הישראלי-פלסטיני. במפגשים עצמם היו משתתפים שהעלו את שאלת סיפוח השטחים ביהודה ושומרון, ואמרו כי צעד כזה יתרום לדימוי שלילי של ישראל ושל היהודים.
טבעה של זהות יהודית
עד כמה האנטישמיות היא שיוצרת את הזהות היהודית, כפי שטען הפילוסוף ז'אן-פול סארטר לפני 75 שנים? דהיינו, האם יהודים הם יהודים מפני שאחרים מסמנים אותם כיהודים. האם במידה שתיפסק עוינות זו, היהודים יפסיקו להיות יהודים ויתבוללו.
כאשר העלינו שאלה זו בקבוצות הדיון אמרו רוב המשיבים כי יהודים רבים שומרים על זהותם היהודית רק משום שאחרים התייחסו אליהם כשונים והיפלו אותם לרעה. מבחינה זו, הם ציינו, האנטישמיות "טובה" לזהות היהודית. אולם כמעט כל המשתתפים במפגשי הדיאלוג, שרובם יהודים מעורבים בקהילה, חשו כי זהות יהודית שבסיסה תגובה לאנטישמיות היא צורה עלובה למדי של זהות יהודית. הם טענו שזהות יהודית אמורה להתבסס על המשמעות הפנימית, האינהרנטית של יהודיוּת ושל יהדות, ועל תחושת המשמעות שהיא מעניקה לחייו של היהודי. יתירה מכך, רבים מן המשתתפים אמרו, או שהשתמע מדבריהם, כי תגובה נאותה ממש לאנטישמיות איננה צריכה להצטמצם רק במאבק בזירה הציבורית והפוליטית, כי אם להתבטא גם בחיזוק מחויבותו של היחיד לזהות יהודית וללימוד יהודי. כלומר: ראוי שיהודיוּתו של האדם תהפוך למטרה "כשלעצמה" (pour soi) ותִיבָּנֶה מתוך הכרה ומבחירה, כשהיא נשענת פחות על האופן שבו אחרים מגדירים יהודים ומתייחסים אליהם.