תש"פ | 2020
מחקר:אלוהים
חוקר התנ״ך יאיר זקוביץ מהאוניברסיטה העברית, פרסם בשנת 2019 ספר המוקדש לרעיון האל בתנ״ך: התנ״ך: מהפכת אלוהים (ירושלים, מאגנס, 2019). התזה שמציג זקוביץ וחשיבות הספר נוגעות למורכבות הכפולה של רעיון זה: מחד גיסא, האל המונותיאיסטי התנ״כי מהווה מהפכה יסודית נגד התרבות האלילית, הפוליתיאיסטית של המזרח התיכון העתיק. מאידך גיסא, התנ״ך ובני ישראל הקדמונים המשיכו לדבר על האל היחיד, לאפיין אותו ולעבוד אותו במונחים שנלקחו מאותה תרבות פגאנית (עד כדי כך שבמחקר הארכיאולוגי נתגלו כתובות המצמידות ל״יהוה-שומרון” את בת-זוג – אשרה). במרכז הספר עומדת מערכת היחסים בין הייחודיות של עם ישראל ושל דתו, לעומת חברותו של עם זה בהקשר התרבותי, המדיני והדתי לאזור כולו.
מחלוקת:שמאל
נסים מזרחי, פרופסור בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה של אוניברסיטת ת״א, עורר סערה בראיון ארוך שהעניק לעיתון “הארץ” (26.12.19). בראיון זה הצביע על חסרונות “הסוציולוגיה הביקורתית” שלטענתו שלטה באוניברסיטאות הישראליות בשני העשורים האחרונים. גישה זו גורסת כי “ההגמוניה” האשכנזית ניצלה, דיכאה או הִדּירָה באופנים שונים קבוצות כפופות שונות בחברה הישראלית, לדוגמה הפלסטינים, מזרחים ונשים. מזרחי טען כי גישה סוציולוגית זו איננה יכולה להסביר את העובדה הפוליטית והחברתית הבולטת ביותר בחברה הישראלית, דהיינו התמיכה המשמעותית של אוכלוסייה מזרחית במפלגת הליכוד הציונית-ימנית. לפי הגישה הביקורתית, המזרחים, יחד עם הפלסטינים וקבוצות אחרות כמו נשים ולהט״בים, היו אמורים להיות אופוזיציה שמאלית פעילה. אך מזרחי קבע כי עצם הציפיה מוכיחה שהסוציולוגיה הישראלית כלל איננה מבינה את מושא מחקרה. הוא סבור כי האוכלוסייה המזרחית איננה חשה שהשקפות שמאליות משחררות אותה אלא להפך – היא חשה שהן מאיימות עליה. כך, משום שהאוכלוסייה הזאת מרגישה שגישת השמאל האוניברסאלית (אין הבחנה בין ילד בשדרות לבין ילד בעזה) מערערת את ערכי היסוד שלה, של נאמנות טבעית למשפחה ולעם.
היסטוריה:פמיניזם
לאפיונם של היהודים על ידי ג’ורג’ סטיינר כזרים נצחיים ניתן ביטוי במיני-סדרה הטלוויזיונית “Mrs. America”. הסדרה מתארת מאבק בין נשים פמיניסטיות ושמרניות, בשנות השבעים, על שינוי סעיף בחוקה האמריקנית הנוגע לשוויון מגדרי. בין ארבע המנהיגות הפמיניסטיות הבולטות שתי יהודיות ועוד יהודייה-למחצה: בטי פרידן וחברת בית הנבחרים בלה אבצוג היו בנות לשני הורים יהודיים; הפמיניסטית גלוריה סטיינם, הייתה בת לאב יהודי, שמשפחתו היתה מזוהה ופעילה כיהודית. (הרביעית שירלי צ’יזהולם, הייתה חברת בית הנבחרים שחורה מניו יורק). את האגף השמרני בין הנשים הובילה פיליס שלאפלי, שבמפתיע הצליחה לנצח במאבק נגד התיקון. ברור כי הפמיניסטיות היהודיות מונעות, לפחות חלקית, מתחושת צדק הנטועה בבית הגידול היהודי שלהן. אך ה״זָרוּת” שלהן, המיוצגת על ידי נימוסים רעים וצורמניים (לעומת ההתנהלות האופנתית של שלאפלי), וריחוקן מדפוס ההתנהגות של עקרות-בית מן השורה, היא שהכשילה את יוזמתן.