דוחות

הערכה שנתית 2021

ממשלת ישראל החדשה והעם היהודי

ראש פרויקט: שמואל רוזנר

משתתפים:
אבי גיל, בארי גלטמן, ענבל הקמן, מיכאל הרצוג, שלום סולומון ואלד, דב מימון, נח סלפקוב, סטיבן פופר, גיתית לוי-פז, שלמה פישר, דן פפרמן, שוקי פרידמן, עוזי רבהון, ג'ון רסקיי, ידידיה שטרן, אדר שיבר

הערכה שנתית 2021

המשוררת היהודייה אמריקאית לואיז גליק זכתה השנה בפרס הנובל לספרות. גליק מצטרפת לרשימה מכובדת ובה בסך הכל 117 זוכים וזוכות בפרס עד כה. ברשימת היהודים שזכו בקטגוריה זו ניתן למנות 16 זוכים וזוכות וברשימת הנשים היהודיות, עוד שלוש סופרות יהודיות: המשוררת נלי זק״ש, הסופרת נאדין גורדימר והסופרת והמחזאית אלפרידה ילינק.

שירתה של גליק אינה מאופיינת כשירה יהודית. למעשה, היא שואבת רבים מן החומרים השיריים שלה מהמיתולוגיה היוונית דווקא, ובסגנונה מזכירה משוררים אנגלוסקסים כמו סילביה פלאת׳, אמלי דיקנסון וט״ס אליוט. אולם גליק היא משוררת שניתן לזהות בכתיבתה הדים לתרבות היהודית-אמריקאית ההומניסטית, שמזהה את היהדות עם ערכי צדק וחירות. כתיבתה מגשרת בין היומיומי לנשגב ולרליגיוזי, ובין האישי לאוניברסלי. השירים עוסקים בעולם הטבע, בעולמה האישי, בקונקרטי והיומיומי, אבל ניכרים בהם כיסופים לנשגב נעלם, משהו שמעבר לרגע או לממשות של השיר.

גליק נולדה בשנת 1943 למהגרים מהונגריה. היא גדלה בלונג איילנד, ניו יורק. היא משוררת נחשבת ומעוטרת בפרסים שזכתה להצלחה למן ספר שיריה הראשון ״בכורה״ ב-1968. מאז פרסמה עוד 11 ספרי שירה וכן קבצי מסות על שירה. ספר שירים אחד שלה ראה אור בעברית, הספר זוכה פרס הפוליצר, ״איריס הבר״ משנת 1992, אך שירים נוספים תורגמו והופיעו בכתבי עת שונים לשירה ולספרות ובמוספים ספרותיים בעיתונות.

ריבוי התרגומים והבמות שהציגו בעברית את שיריה של גליק, נקשרים להתרחבות של מעגלי חובבי השירה בישראל, התבססותם וצמיחתם. השירה מטבעה אינה אמנות להמונים, אך בעשור האחרון מעמדה בישראל עולה. יש שיתלו מגמה זו בשינויים חברתיים כלליים הקשורים לעליית תרבות הפנאי ורמת ההשכלה, ויש שיתלו אותה בשינוים טכנולוגיים, פריחת הרשתות החברתיות והקלות היחסית שבה ניתן לפרסם ולהתפרסם.

בהיסטוריה של השירה העברית בישראל, האירוע המכונן הוא המהפכה הגדולה של משוררי חבורת ״לקראת״, ובראשם נתן זך, שמת השנה בגיל 89. הוא שהוביל את המרד התרבותי נגד משוררי הדור הספרותי הקודם, ובעיקר נגד הדומיננטיות של נתן אלתרמן. בשנת 1959 פרסם זך בכתב העת ״עכשיו״ את המאמר ״הרהורים על שירת אלתרמן״, מניפסט שירה חתרני שבו הציע קו שירי חדש ואלטרנטיבי. זך ומשוררי לקראת מחו נגד הפאתוס והריתמוס הנוקשים בשירה העברית, שאלתרמן ייצג. מאז, דרכו של זך וקולו הייחודי שלטו במרחבי השירה העברית בארץ במשך שנים רבות. אולם, בשנות האלפיים החלו משוררים צעירים, ובראשם דורי מנור, שייסד את כתב העת לשירה ״הו״, לחזור אל הצורות הקלאסיות בשירה העברית, לדפוס של אלתרמן, לחרוז ולמשקל. דור חדש זה של משוררים הוא שייסד כתבי עת לשירה, אתרים אינטרנטיים ופסטיבלים כמו אלה של מטולה, תל אביב ועוד.

הקודםהבא