דוחות

הערכה שנתית 2021

ממשלת ישראל החדשה והעם היהודי

ראש פרויקט: שמואל רוזנר

משתתפים:
אבי גיל, בארי גלטמן, ענבל הקמן, מיכאל הרצוג, שלום סולומון ואלד, דב מימון, נח סלפקוב, סטיבן פופר, גיתית לוי-פז, שלמה פישר, דן פפרמן, שוקי פרידמן, עוזי רבהון, ג'ון רסקיי, ידידיה שטרן, אדר שיבר

הערכה שנתית 2021

הסנקציות הקשות המוטלות על איראן והמצב הכלכלי הבעייתי במדינה (מחסור חמור במים, הפסקות חשמל, הפגנות אלימות, שביתות) לא בלמו את התקדמות תוכנית הגרעין שלה וגם לא מנעו את חתרנותה האזורית – שמורגשת בסוריה, לבנון, תימן ועיראק. בחירתו לנשיא (19 יוני 2021) של איברהים ראיסי, נאמנו של המנהיג העליון עלי חמינאי, ומי שנודע כאחראי ישיר לחיסול המוני של אנשי אופוזיציה, אינה מבשרת על התמתנות (נציגים בכירים של חיזבאללה, חמאס, והג'יהאד האיסלאמי מוקמו בשורה הראשונה בטקס ההשבעה של ראיסי), ואכן, עד לכתיבת שורות אלה איראן אינה נראית כמי שממהרת להגיע להבנות שיאפשרו לארה"ב לשוב להסכם הגרעין.

ישראל גורסת כי חתירתו של ממשל ביידן לחזור להסכם זה, אם תמומש ללא תיקונים משמעותיים, תקרב את איראן ליכולת גרעינית צבאית, תשחק את מנופי הלחץ הכלכלי עליה, ותעודד את תוקפנותה להשגת הגמוניה אזורית. על פי הסכם הגרעין, בשנת 2030 יוסרו מעל איראן עיקר המגבלות (כבר ב-2023 יוסרו המגבלות על פיתוח טילים בליסטיים, שהוטלו על ידי מועצת הביטחון בהחלטה 2231). אלא שאיראן אינה מצייתת להסכם מאז שננטש על ידי ארה"ב, והיא מפעילה צנטריפוגות מתקדמות, מעשירה אורניום לרמה של 60 אחוז (ההסכם מתיר רמה של 3.67 אחוז) ומייצרת אורניום מתכתי (חומר חיוני לליבה של נשק גרעיני). מצב זה מאפשר לאיראן, על פי דבריו של השר בלינקן, יכולת פריצה לנשק גרעיני בתוך מספר שבועות.

שאיפתה של וושינגטון לשוב להסכם הגרעין עלולה להגביל את חופש הפעולה הצבאי של ישראל מול האיום האיראני, משום שמהלך ישראלי יתפרש בארה"ב כניסיון לטרפד את מדיניותה ואף לגרור אותה לעימות אלים עם איראן. פרדוקסלית, במקום שהעוצמה האמריקנית תסייע לישראל לפגוע בשאיפות הגרעין של איראן, האיראנים עשויים ליהנות מכך ששאיפותיה של וושינגטון להגיע להסכם עמה, יניעו את ארה"ב לבלום דווקא את ישראל. ראש ממשלת ישראל לשעבר בנימין נתניהו, והרמטכ"ל אביב כוכבי, הבהירו כי ישראל מתנגדת לחזרת ארה"ב להסכם, כמו גם לריכוך הסנקציות המוטלות עליה, אם אלה יבואו ללא תיקון משמעותי של סעיפים בהסכם. ישראל גורסת כי עליה להפעיל מגוון אמצעים כדי לבלום לא רק את תוכנית הגרעין האיראנית אלא גם את פיתוח ייצורם של טילים בליסטיים מתקדמים ואת שאיפותיה של אירן להגמוניה אזורית. בינתיים, לא ניכר שארה"ב מקבלת את עמדתה של ישראל, ונראה שהיא מותירה את המאמץ להשגת תיקונים למועד שלאחר הפעלתו מחדש של ההסכם.

פעולות צבאיות נגד איראן המיוחסות לישראל מגבירות את אפשרות ההידרדרות לעימות צבאי נרחב. בעיניה של איראן, ישראל היא האחראית להרג של אבי תוכנית הגרעין האיראנית, מוחסן פאחריזאדה (27 נובמבר 2020); לפגיעה במכליות איראניות שהובילו נפט לסוריה; להתקפות סייבר; לחבלות במתקן להעשרת אורניום בנתאנז (11 אפריל 2021); כל זאת, בנוסף לפגיעות מתמשכות בכוחות של איראן ובני בריתה בשטח הסורי, באספקת אמצעי לחימה מתקדמים לחיזבאללה ובמתקנים שנועדו לשדרג את דיוק הטילים שבידיו. איראן מממשת איומיה להגיב על התקיפות הישראליות והיא פוגעת במכליות בבעלות ישראלית (התקרית בשלהי חודש יולי, שעלתה לראשונה בחיי אדם הוכרה על ידי ארה״ב ובריטניה כפעולה איראנית).

התפתחות העימות ישראל-איראן מושפעת מהחלטות ממשל ביידן הנוגעות ישירות לזירה האיראנית, אך גם מהתנהלותה של ארה"ב בזירת המעצמות. המאבק האמריקני מול סין מגביר את המוטיבציה של בייג'ינג להדק את הקשרים עם איראן ולחלצה מן הבידוד והסנקציות המוטלות עליה. יעיד על כך ההסכם שנחתם לשיתוף פעולה כלכלי וצבאי בסך של 400 מיליארד דולר המבטיח השקעות סיניות בתשתיות באיראן ואספקת נפט איראני לסין לטווח של 25 שנה (27 מרס 2021).

בשורה התחתונה, ישראל ניצבת מול דילמה מייסרת: כיצד למצוא דרך להגיע להבנות עם ארה״ב כך שירחיקו את איום הגרעין האיראני, וזאת מבלי לגלוש למשבר עם בת בריתה העיקרית.

הקודםהבא