את המגמות העיקריות שהשפיעו השנה על יהודי העולם אפשר לחלק לשתי קבוצות: דינמיקה פנימית הנוגעת לזהות, הגדרה עצמית, שמירה על מסורת וכדומה, ודינמיקה הנוגעת למגעם של יהודים עם אירועים המתרחשים בעולם, שגם להם יש השפעה על זהות ועל לכידות בקרב היהודים.
לקבוצה הראשונה שייכים עניינים כמו קיטוב בין קבוצות יהודיות, עליית שיעורם של היהודים ללא דת, יציבות פוליטית מעורערת בישראל, אתגרים ליחסים בין יהודים צעירים בעולם לבין ישראל ועוד. בנושאים אלה חלו השנה התפתחויות, ופורסמו השנה נתונים חדשים, אך עיקר המגמות שזוהו הן מגמות של המשך ולא של שינוי דרמטי. כך ביחס ליחסי חילונים וחרדים בישראל, כך ביחס לנישואים מעורבים בתפוצות, כך בהקשר לשאלות על מקומה של ישראל בזהות היהודית, או על הדגשת המרכיב הדתי של היהדות לעומת הדגשת מרכיבים של תרבות וערכים (היוצא דופן הוא היציבות הפוליטית בישראל – אם יתברר שהממשלה החדשה מחזיקה מעמד לטווח בינוני או ארוך).
לקבוצה השנייה שייכים עניינים כמו השפעתה של מגפת הקורונה והעלייה הנמשכת בגילויי אנטישמיות. בנושאים אלה חלו השנה שינויים של מגמה, שהם מעבר להמשך והדגשה של דברים ידועים מראש. קודם כל, משום שהמגפה עצמה היא מרכיב חדש שהעולם היהודי נאלץ להתמודד איתו. עוד, משום שגילויים של אנטישמיות בארה״ב, שזוהו השנה בדגש על גילויי שנאה של קבוצות שמאל רדיקלי, ערערו את תחושת הביטחון של הקהילה.
במילים אחרות: העולם היהודי מתמודד עם אתגריו הקבועים, במקביל לכניסתם של אתגרים חדשים, ובראשם הקורונה והתעצמות האנטישמיות. מצב זה מחייב את כלל המנהיגות היהודית במשנה זהירות בבואה לקבוע סדרי עדיפויות. ובמיוחד מתבקש שבימים אלה ממשלת ישראל והמוסדות היהודיים יידרשו לבעיות הדחופות, וינהגו ריסון בהוספת אתגרים חדשים, בעיקר מהסוג המוביל למתחים חדשים, פרי יוזמות פנים-יהודיות, לסדר היום העמוס לעייפה.