ראש פרויקט: שמואל רוזנר
משתתפים:
אבי גיל, בארי גלטמן, ענבל הקמן, מיכאל הרצוג, שלום סולומון ואלד, דב מימון, נח סלפקוב, סטיבן פופר, גיתית לוי-פז, שלמה פישר, דן פפרמן, שוקי פרידמן, עוזי רבהון, ג'ון רסקיי, ידידיה שטרן, אדר שיבר
בזמן האינתיפאדה השנייה (שנת 2000) החל במערב אירופה גל של אנטישמיות, תופעה שכמעט נעלמה מהמרחב הציבורי לאחר מלחמת העולם השנייה. מאז חזרה האנטישמיות לתפוס מקום ביבשת הישנה, אם כי במתכונת שונה מאשר בעבר. בתגובה, נרשם בקרב היהודים תהליך של היפרדות מרצון מהחברה הכללית. בתי כנסת ובתי ספר יהודים נעשו למבצרים, כיפות וסממנים יהודים אחרים נעלמו מהמרחב הציבורי. בשנת 2019 דיווחו רוב (כתשעים אחוזים) מיהודי אירופה כי היו עדים לתקריות אנטישמיות.
מקורה של האנטישמיות מגוון. חלקה מיובאת ממזרח אירופה, ממקורות מסורתיים – לאומניים וימנים קיצוניים. אולם בחיים הפוליטיים והחברתיים של מערב אירופה ניכרות השקפות המאופיינות כאנטישמיות שאומצו על ידי הזרם המרכזי בשמאל. מפלגות ירוקות נוטות לתמוך בתנועת החרם נגד ישראל, ובשלילת השקעות וסנקציות (BDS). ה”ירוקים” בגרמניה מתייגים את ישראל באופן קבוע כמשטר “אפרטהייד”. יהודים פרוגרסיבים נדרשים לגנות את ישראל ואת הציונות על מנת להפגין את נאמנותם לשמאל. סקר בקרב יהודים באירופה מצא כי מקור רוב התקריות שהיהודים היו עדים להן, או התנסו בהן, והחשיבו כאנטישמיות, במוסלמים אירופים או בשמאל הפוליטי. רק 13% מכלל התקריות יוחסו לקבוצות ימין.32
דחיקה זו לשוליים החברתיים השפיעה על החיים הקהילתיים היהודיים. בצרפת ובבריטניה, רבים מהמזדהים כיהודים נטשו את המחנה הפרוגרסיבי ועברו לימין. המחקר מלמד כי בשנת 2021, יהודים צעירים באירופה קרובים יותר מהוריהם לחיים הקהילתיים, וכי ככלל יהודים באירופה הם שומרי מצוות כיום יותר מאשר לפני עשרים שנה.33 יהודים צעירים נמנעים מלבחור בקריירות פוליטיות או ציבוריות. יהודים אורתודוקסים, שבעבר היו תת-קבוצה קטנה, צפויים להפוך בהדרגה לרוב בקהילה היהודית של בריטניה.34
מספר היהודים הבודקים אפשרות של הגירה מאירופה נמצא בעלייה. בשני העשורים האחרונים, מאה אלף יהודים – יותר מ-20% מכלל הקהילה – עזבו את צרפת, מחציתם לישראל, והמחצית האחרת ליעדים אחרים. מהיהודים שנותרו בצרפת, מי שיכולים להרשות לעצמם עברו לשכונות מוגנות, והתרחקו מהאלימות (רובה מוסלמית) ברחובות.35 כיום, האינדיקטור העיקרי הקובע את סיכויי הקיום של קהילה יהודית באירופה הוא שיעור המוסלמים באוכלוסייה.36
באירופה, האנטישמיות חודרת לַסְפֵרָה הציבורית, משכפלת ומטפחת סטראוטיפים שליליים אודות יהודים.37 בעיני 85% מכלל יהודי אירופה, האנטישמיות היא הבעיה החברתית והפוליטית המעיקה ביותר בארצם. יהודים רבים דואגים לביטחונם ולביטחון בני משפחתם. העובדה שנדרשים אמצעי ביטחון מיוחדים על מנת להבטיח את ביטחונן של קהילות יהודיות מצביעה על מחלה מתמדת ועמוקה בחברה.38
אמריקה שונה, כמובן: ליבשת החדשה אין היסטוריה של אנטישמיות ממלכתית. תרבותה (כחברת מהגרים), חוקיה (חירות דתית), והשיטה הפוליטית שלה (השיטה הפדרלית הדו-מפלגתית, שמאפשרת ליהודים תפקיד חשוב בפוליטיקה הכלל-ארצית והמקומית) – כל אלה הטיבו עם היהודים. בהתאם, התרומה התרבותית של יהודי אמריקה לחברה משמעותית לאין ערוך יותר מזו של יהודי אירופה. גורמים אלה פותחים ליהודי אמריקה אפשרויות רבות בבואם לבלום מגמות שליליות.
עם זאת, יהודי אמריקה מבחינים בעלייה באנטישמיות, ומחציתם אומרים כי היו עדים לתקריות אנטישמיות בשנה החולפת. רוב בתי-הכנסת שידרגו את מערכות האבטחה שלהם, רוב היהודים מודאגים מהשנאה האנטישמית. ארגון הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה (JFNA) פתח במאמץ מתואם, חסר תקדים, להגברת הבטיחות של המוסדות הקהילתיים. בזמן הלחימה בעזה בחודש מאי נשמעו סיסמאות אנטישמיות ויהודים הוכו ברחובות ראשיים בעיר ניו יורק במהלך הפגנה פרו-פלסטינית. לא המארגנים ולא מפגינים אחרים התערבו כדי להפסיק את התקיפה. ביולי 2021 נדקר רב צעיר של תנועת חב”ד לאור היום בבוסטון. האם אמריקה נהפכת לאירופה? בוודאי שהתשובה היא עדיין לא. אלא שהמשפט “אמריקה שונה” נאמר לעיתים קרובות יותר עם סימן שאלה בסופו.
גם בארצות הברית, גם אם לא כמו באירופה, יהודים מסולקים ממצעדי גאווה של להט”בים ונשים. יהודים פרוגרסיבים מופלים לרעה ומתבקשים לגנות את ישראל ואת הציונות כדי להפגין את נאמנותם לתנועות שמאל. יהודים מקושרים לישראל באמצעות סמלים אנטישמיים. בשמאל האמריקאי יהודים מזוהים כלבנים, בעלי נכסים, הנהנים מזכויות יתר, ולכן, לעיתים תכופות אין קשב לדרישותיהם להגנה מפני אפליה, והם מתקשים להקים קואליציות עם מיעוטים אחרים.
על מנת לבלום “אירופיזציה” אפשרית של החיים היהודיים באמריקה, המכון למדיניות העם היהודי מסמן במאמר זה סידרה של מגמות שליליות שנצפו בעשורים האחרונים באירופה. אלה מגמות שיש לעקוב אחריהן, ולפתח אמצעים להתגוננות מפניהן. בשלב זה, אנו מתייחסים למגמות המסומנות בעינינו כחשובות כאל הצעות לדיון. יש צורך להעריך את הרלבנטיות של כל אחת מהן כמדד להידרדרות בחיים הקהילתיים, להתאים כל אחת מהן להקשר האמריקני, ולקבוע בסיס לבחינת כיוון וקצב המגמה. התוצר הסופי של מאמץ כזה אמור להיות מערכת מדידה מסודרת של אותן מגמות הנתפסות כקריטיות, לצורך הערכה עד כמה דומה (או שונה) הניסיון האמריקני מזה האירופי כיום ובמבט לעתיד. להלן כמה מגמות ותופעות שראוי לבחון:
ההיסטוריון יונתן סרנה, שסקר את הזינוק בהתבטאויות ותקריות אנטישמיות בארצות הברית לאחר מלחמת העולם הראשונה, ציין כי יהודי אמריקה נקטו בשלוש אסטרטגיות נגדיות שהניחו את היסודות להצלחתה של הקהילה בעתיד: תמיכה הדדית בקהילה, השבת מלחמה באמצעי שכנוע וחשיפת האמת וכינון קואליציות מחוץ לקהילה.44 הצלחה דומה כיום, מאה שנים מאוחר יותר, תחייב התמודדות בסביבה שונה ומורכבת.
זיהוי של מגמות אירופיות, שתרמו לדחיקת קהילות יהודיות לשוליים החברתיים, הוא מרכיב הכרחי במעקב שיטתי ואינטגרטיבי אחר המגמות בצפון אמריקה. מאמץ זה יכלול מרכיבים טכניים (ניטור, כריית מידע וכדומה), אולם מחייב קודם כל הסכמה על הגדרות, שיאפשרו מדידות נרחבות במקומות שונים שיש אפשרות להשוות ביניהן.45
