ראש פרויקט: שמואל רוזנר
משתתפים:
אבי גיל, בארי גלטמן, ענבל הקמן, מיכאל הרצוג, שלום סולומון ואלד, דב מימון, נח סלפקוב, סטיבן פופר, גיתית לוי-פז, שלמה פישר, דן פפרמן, שוקי פרידמן, עוזי רבהון, ג'ון רסקיי, ידידיה שטרן, אדר שיבר
החל משנת 2000, ולאחר תקופת חסד שנמשכה מסוף מלחמת העולם השנייה, האנטישמיות באירופה התחדשה, ובהדרגה הביאה להרחקה של היהודים מהזירה הפוליטית ומהדיון הציבורי. 71% מהיהודים נמנעים מלהציג בפומבי פריטי לבוש העלולים לזהות אותם כיהודים, 35% נמנעים מהשתתפות באירועים יהודיים, 38% שוקלים להגר משום שאינם מרגישים בטוחים כיהודים, 70% נמנעים מלשוחח על יהדות או על מדינת ישראל עם עמיתיהם לעבודה.1
בחמש השנים האחרונות נצפו מגמות שליליות דומות במהותן, אם גם לא בהיקפן, גם בקנדה ובארצות הברית. יש צורך לעקוב אחר מגמות אלה, ולגייס משאבים לבלימת האיומים שמגמות אלה מייצגות.
בהקשר רחב, מגמות אלה משקפות תמיכה דועכת בפלורליזם הליברלי. הן משקפות התגברות של כוחות אנטי-ליברליים (ימין קיצוני, ניאו-נאצים, איסלאמיסטים, שמאל קיצוני) המנצלים דעות אנטישמיות קדומות במסגרת המתקפה הכללית על הסדר הליברלי. הגנה על היהודים, היא למעשה הגנה על הסדר הפוליטי הנתון תחת איום.
המדד המשולב של המכון למדיניות העם היהודי לשנה זו מורכב משלושה חלקים. בראשון אנו מונים התפתחויות עיקריות מהשנה האחרונה הראויות לציון. בשני אנו מציגים את הטבלה התלת-ממדית של המכון, ובה אינדיקטורים ממספר מדינות נבחרות.2 בשלישי אנו מתארים מגמות תרבותיות באירופה, שיש להן השפעה מזיקה על החיים היהודיים. מטרתו של תיאור זה לסייע בהקמת מערך מדידות והערכה של התפתחויות דומות (או שונות) גם בצפון אמריקה.
